חגית גרוסמן
נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב.
ספריי:
2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית
2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה
אוקיינוס הקברניט
השירים חזקים ומטרידים. הצילום השני שלך, זה שכאילו חצוי לשניים, מהמם.
למה חצוי לשניים? ראיתך מעניינת. לא חשבתי על זה כך. אני מאוד אוהבת את ציורייך בבלוג האחרון. ממש חזקים. תודה.
לא אהבתי.
סליחה על הכנות.
הזכיר לי את החיתוכים של רותקו. הקומפוזיציה הזו.
איזה יופי . אני כותב כמעט מתוך תאונה ואני מקווה שאצלך הכל יותר בטוח . נהדר .
תודה שגיא, שמור על עצמך
נהדר
אוהבת מאוד את האחרון
והצילומים מהממים. מי צילם?
הראשון, אני. השני, גיא מנדלין. מירי, תודה את מקסימה
שלום חגית
השירים מצאו חן בעיני, מאד.
גם יפהפיה מהממת וגם מוכשרת.
איזה כיף!!
חגית, אהבתי את "התקרבות".
על הבלונד יש מחקרים רבים…:)
גם אני הייתי נותנת לה את התור כדי שלא תשתגע…
נפלא חגית, במיוחד הראשון.
חגית את מ ד ה י מ ה אני גאה בך אני מאד מרוגשת
דודתך
מינה
נשיקות ממני ומיואבי