נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב.
ספריי:
2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית
2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה
פואטיקה
במלים מכשפת הייתי
כל השנים הנחתי מחיקות
כל יום שתיים באבן אחת הרגתי
עד מראשי נפלו צפורי גן עדן
אוקיינוס הקברניט
אכן. הנחת מחיקות. וגם זה שיר
כה יפה. ואיפה הקודם, המפעים?
סיגל למה כוונתך השני המפעים?
דרך אגב, אני עדיין מחכה לקובץ שירייך.
התכוונתי לשיר על הדף הלבן והראי.
למה הורדת?
אני עובדת על הקובץ, כמה ימים.
אהבתי מאוד, חגיתוש
עודדי טוב כל כך לשמוע אותך. גמר חתימה טובה ידידי היקר.
למחוק לפעמים זה החלק החשוב ביצירה, ולמחוּק משקל ומקום כמו לנשאר.
לוסי, את צודקת, זה הכלל החשוב ביותר במלאכת השירה ועם השנים גיליתי שכך גם במלאכת הציור.
לא הבנתי אבל הוקסמתי
זה בגלל שאת במילים מכשפת.
אמנות הכתיבה היא אמנות המחיקה,זה קשה , אך זה מה שיוצר את צפורי גן עדן לבסוף, את הפנינה המוגמרת . שיר יפה, קצר וממצה
חנה תודה רבה שתהיה לך שנת יצירה ומחיקות רבות ובעיקר גמר חתימה טובה
שיר קצר יפה – נוגע בקצה הנכון של האמת.
לחגית,
ברכותי על המאמר המפרגן של אילן ברקוביץ" במוסף הספרות של "הארץ".
אכן, קובץ השירים שכתבת לזכרו של אביך הוא לא פחות מנפלא.
גיורא תודה רבה