אוקיינוס הקברניט
הענן בשמים היה סמיךְ, האויר כָּהָה והחשיךְ, השעה הייתה שש בערב בחודש ינואר קר במיוחד, עֵינַי חַלְפוּ על פני תִּנוֹקוֹת מעל ספסלים אוכלים חטיף ובוהים, בכחול עיניהם הגדולות חלפו בחורים צעירים, גוררים אחריהם ברצועה את כלבותיהם ההרות. אחריהן חלפו נשים עבות כרס, צעירות, מפלרטטות, כל העולם היה בהריון, חוץ ממני על הספסל בשדרות רוטשילד, לצדי קופסה מפלסטיק, ובתוכה חתול.
אוקיינוס
התבוננות רגישה לוכדת רגע ,כשהספסל הוא לא רק ספסל והרחוב הוא לא רק רחוב ,אלא מהות. אהבתי את עדשת המצלמה הרגישה שלך ,יפה חגית ,ההריון שלך היא היצירה !
חנה, את צודקת, ההריון הוא באמת יצירה גדולה.
כנראה שאין יצירה בלי איזה הריון רוחני או גופני.
כל כך רגיש כתבת, שנים רבות כל העולם היה בהריון חוץ ממני, אמא גאה לשלושה חתולים, היום כשיש גם ילדים אני זוכרת את הספסל הזה, את ההמון הצועד זקוף בטן ואותי עם חתול.אבל את כתבת את זה יותר יפה.
חני, תודה על ההזדהות. זה משמח אותי.
מקטע קצר ומקסים. כל העולם בהיריון, זה יופי, והחתול שבקופסה בסוף עוד יותר. הכול יושב נכון. הכישרון השירי שלך, חגית, המינון, צץ גם בקטעי פרוזה קצרים שאת כותבת. רני
רן, תודה רבה על המלים הטובות. אני מקווה לראותך בקרוב.
חגית, קצר האומר הרבה, רק אני והחתול שלי. יפה.
מתכוונת להגיב ופתאום רואה חיתול בכותרת התגובה. מכירה את הערות הזו לצורך המתממש אצל האחר. כתבת רגיש ושקט ונוגע.
בינואר קר וגשום מצאתי את בוני, כלב הנשמה שלי. הוא ילדי יחידי:)
אני בטוחה שבוני שלך הוא המאושר שבכלבים.
כל העולם היה בהריון, וגם עינייך הרו את התמונה הזו ולכדו אותה במילים.
יפה.
לפעמים אני האישה ההיא משדרות רוטשליד. בזכותך, אני לא. לא באמת. ואת גרמת לי להאמין בכך אהובה.
חגית, מה שעובר אלי מההתבוננות הספסלית, זה אבחת הכאב של קור ינואר, המבט העורג לעולם המעובר, אל מול קופסת הפלסטיק. וכן, חתול בתוכו, אבל אני חש שברגע הזה על הספסל, אין בכך נחמה. כתבת עדין ונוגע, על הלבד המבקש עיבור. מקרב מאד.
משה דבריך יפים עד מאוד. גם הם מקרבים.
קטע יפה מאוד. מוכרת הראייה "כל העולם- ואני לא".