אוקיינוס הקברניט
(סיפור בארבעה חלקים)
א
בסמוך לשקיעת החמה היא שכבה בביתו על מיטה צרה כשרוחות סופרים ומשוררים
ריחפו סביבה. מאז שקבעה את ד" אמותיה בחדר הקריאה כבר חלפה שנה ולמרות
שכבר חורף היא עדיין במערומיה. גזירה חורפית זו באה עליה כמתנה מידי שמיים, מפני
שדמה דם חם שלא כדרך בני האדם שמעלות גופם יורדות במהלך שנתם, שלה נוסקות
כלפי מעלה וגופה מפיץ חום.
במבוך חייה היא מצאה הזדהות מוחלטת בספרים, הם היו כמיקרוקוסמוס עבורה וידעה
שבהם יעלה בידה המפתח לשער הנעול של מחסן זיכרונותיה. כך תוכל להניח כל דבר
במקומו ולהבעיר את שראוי לבעירה. הרימה את עיניה וראתה אותו מתקרב, עורו
מחוספס כמי שהשמש נשקה לכל אבריו וצבעה אותם בצבע חום אדמדם כאדמת הלס
המדברית.
לפני מספר שנים ראתה אותו לראשונה. באותו היום הייתה חגיגה גדולה ואנשי העיר
יצאו לרחובות לטעום מטוב הארץ. באותה שעה נראה אותו אהוב שטרם היה אהובה
כשהוא עובד בדוכן למכירת מטעמים שהובאו מהמזרח הרחוק. פניו האירו אליה
כשחיוך דלק בעיניו. כעת ישבה כבושה בתוך גופה והביטה בספינה הטרופה שבעיניו.
בכל פעם שחזר אליה נדמה היה שהאוקיינוס שינה אותן בצבעיו. מה פשר המסתורין
הזה? היא ניסתה להבין וניתחה לפרטים דקים את הרגעים המתמתחים שהוא ודאי נסחף
אליהם. כיצד אחז בידיו איברי זונות מזרחיות ששרעו מעל מחצלות רקומות בחדר חשוך.
כיצד ריחות הקטורת והשמנים דבקו בסדיניהן, נספגו בעורן ובשערותיהן הכהות. כיצד
השילו מגופן סארי בלוי ומערומיהן הקיפוהו מכל עבר ובים בשרן הוא גאה וטיפס מעל
גופן השחום, הכנוע. כבלשית עיוורת קטועת רגליים עקבה אחריו בעזרת מגזינים
גיאוגרפיים בהם סימנה את מסלולי מסעותיו. כשהביטו בה לראשונה נראתה כחיה
פצועה שנתגלגלה לאזור שאינה מכירה והייתה כלואה בו מחמת תמימותה. היא
לא ידעה עד כמה תישאב לקסמי ביתו שגינה קסומה עיטרה את חלקו האחורי ולעיתים
נמלטה בעזרתה אל חום השמש דרך דלת צרה שהייתה בחדר השינה.
כבר יצאו זה מספר שנים ועדיין היא שבויה בו וייתכן שהיו אלה רק ימים ספורים. אך
הזמן לא התקיים בביתם. היא לא מצאה פתח יציאה אל חייה שכמו נלקחו ממנה והיו
נתונים תחת רחמי כמיהתה אליו. ניכר היה שהיא עצמה שכחה כי מעיניה ניבטה
תמהוניות כחידה המחייבת פיתרון.
מתיקות טיפסה בלשונו כשליקק צווארה והפיח בה חיים. קיומה בביתו העניק לו מקלט
יותר מהימים הפתוחים, מאוויר ההרים וצבעי האופק המעטר את רוחבם. הוא רצה
להיות בה כתינוק וכגבר ולאחד את גופם לבעל כנף היוצר הרמוניה שלמה של תחושות.
"כשנסעת רציתי לחצוב גופי עד שתגיע, רציתי להיות כפסל שקם לחיים רק מנשימתך.
הישאר איתי". היא ביקשה וידעה שאל לה לומר הבל שכזה וקיפלה גופו בתנוחת שבוי
כשכבלה ידיו מאחורי גבו."הישאר איתי".
בטרם שכרה דירת חדר בשכונה קטנה למרגלות הים התיכון, גירש אותה אהובה מביתו
שבירושלים כמו שחרר את הבריח מכלוב הלביאה והכריחה לצאת לחופשי. ביתה שרר
בעלטה ואף לאחר זריחת החמה לא עלה בו אור. כתלי ביתה הדהויים לא נחשפו ואף
הראי הצפין את שלא רצתה להתקל בו. נדמה שהיא אחת הילדות שברחו מבית הספר
או שהלילה ממשיך להאפיל על ביתה.
כעת פנתה להכין את מנת כדורי הבוקר כמעשה שכבר הורגלה בו, כדור ראשון נגד
דיכאון קליני וכדור שני למניעת מאניה דיפרסיה. אם לא היה מגרש אותה הכדור
הראשון לא היה נחוץ עבורה כלל ואם היה נותן לה לחזור הייתה מחלקת ביניהם את
השני. לו הייתה מגישה את נוגד הדיפרסיה ולעצמה הייתה משאירה את מונע המאניה.
חלוקה זו חישבה היטב מתוך התחשבות בו כי ידעה שלא אהב את הצבעים הקודרים.
אולי כך היו מוצאים את העמק השווה?
נדמה לי שיש לך טעות –
רציתי להיות כפ ס ל (ולא ספל! נכון?) שקם לחיים רק מנשימתך.
נוגע ללב.
אולי באמת רצוי להכריז רנסנס. לי זה תמיד נדמה יותר כרפורמציה…
הטעות אותרה וטופלה. תודה.
למה כוונתך ברפורמציה? החלפה של אהבה באהבה?
לא בדיוק. יותר כמו ניסיון להתחלה מנקודת אפס, אם יש כזו. או ניסיון להגיע לכזו. אבל אולי רצוי להכריז רנסנס במקום רפורמציה. אולי זו אופציה שפויה יותר או ריאלית יותר.
נדמה לי שבכל ספר או סרט שקראתי או ראיתי לאחרונה, הפתרון היחיד להשתחרר מקשר ממית אחד הוא למצוא אהבה חדשה אחרת.
אם תמשיכי לקרוא תווכחי לראות שהיא אכן מוצאת משהו טוב יותר.
רגיש ואקזוטי, יש כמה משפטים שהם ממש שירה:"רציתי לחצוב גופי עד שתגיע" "…היו נתונים תחת רחמי כמיהתה אליו" הקשר אכן היה מורכב חמלה משיכה -דחיה בן- אהוב חולשה -חוזק, לא פלא למה כשגרש, הרגישה כמו לביאה היוצאת מהכלוב, שחרור ורנסנס … הפיסקה האחרונה נוגעת בכאב האירוני שבה
חנה, תודה על קריאתך היא משמשת עבורי כראי, מדויק.
עוד לא קראתי אבל ריחפתי מעל ואני מרגישה את האיכות.
שמחתי על הפגישה בירושלים.היה משהו מיוחד בשחרית הספרותית הזו. תודה שהיזמנת.
סבינה, תודה על הריחוף. כן, הפגישה בירושלים הייתה מעניינת ביותר. בעיקר דבריו האישיים של פיצ"י על חברותו עם יאיר הייתה מרתקת. וגם דבריו של רפי וייכרט. שמחתי מאוד לראות אותך ולקרוא את שיר הים שפרסמת לאחרונה.
האמת שהוא אינו קצר, חילקתי אותו לארבעה לשם קריאה נוחה ביותר על גבי מסך המחשב. וחוץ מזה באמת שאינך חייב לטרוח ולהמשיך לקרוא בו. כנראה שהוא לא נועד לעיניך או לליבך.
דרך אגב, אם תרשה לי להוסיף, אני חושבת ומאמינה שאין זה תפקידו של הסופר לחדש כל הזמן. הסופר אינו פרסומאי שצריך למכור משהו על ידי גניבת לב בחידושים והפתעות. כנראה שעליך לעבור לערוץ 2 לשם כך. והרי הפרסומות…
היי חגית
זהו פנויה להתחיל בקריאה.
מאוד מתחברת לדימויים שלך, הם עושים את הסיבה למה שווה לקרא ספרות.
הדמות של הגיבורה יש בא סוג של ריק פנימי כך שהיא פנויה לקלוט את רחשי העולם.
להתראות טובה