אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

חקירה

 

 

כולם הלכו לים,

רק אנחנו נשארנו

לבלוע את הרוק ולהאנח

לחקור זהותו של מלאך

עד שיהיה הכי רע שאפשר בחשכה

וכליותיו יתפוצצו ככוכבים

ינווטו דרכי בתעלה אחר הגוף

הצועד על חבל מתוח

בצעדים מדי כבדים

עד שיבטא את קול הנפילה
ויתפלש בחמלה ויתנקה מחייו.

 

3 תגובות

  1. תודה חגית. מעניינת הבחירה ב"אנחנו" ולא ביחיד "אני". אני מרגישה בו עצב עמוק
    עד ש…

    ושם הייתי מורידה שורה להמשך שכתבת. דינה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן