קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מה עדיף, מי עדיף. מתוך "ירקון"
קרא
-
מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
נפלא. הדינמיקה בין ילדים תמיד קוסמת לי.
שמח שנהנית, ללי
הצילום- שפת גוף כהרף עין
רב המשמעות של שפת הגוף היא מעין שיר, שולמית
יפה, צבעוני, דינמי, מסקרן.
אני הייתי מפרשת את השיחה שאינני שומעת ורק רואה אחרת:
הילד עם האפניים מציע למשכיר הסוסים לנסוע על אופניו ובתמורה ייתן לו לרכב על הפוני.
נחמד, מירי. היה מתח ביניהם יותר מאשר נטיה לעסקה ידידותית. אפשר למשל לקרוא את השיחה כאיפוא אני אעמיד את האופניים אם ארכב על הפוני?:)
רגע יפה תפסת (או ביימת). אני רוצה פוני !!!
לא ביימתי. הפונים עדיין מושכרים, אבל הילד נעלם. נראה לי שאביו כעת מנהל את ההשכרות.
אַתֶּן לְךָ
כֹּל מָה שֶׁנִּתָּן לִי
תְּמוּרַת מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ,
נַרְחִיק כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ
מֵעַל הָאֲדָמָה.
אוּלַי נַגִּיעַ לְאַנְשֶׁהוּ
שיר יפה תמי. אני משער שהשיח ההזוי בין הילדים יצר אותו. תודות
מוטי, תודה לך על הצילום הנפלא שגרם לי להקשיב לשניים ולכתוב…:)
שלום מוטי
אני לא חושב שהייתי נותן את הכותרת שנתת לצילום.
אני רואה פה משהו אחר
למרות שלא רואים את פניו של הילד עם האופניים, הרי רואים את גבו הזקוף ואפשר לנחש את ארשת פניו הבוטחת. הילד עם הפוני כפוף מעט. המבט שבעיניו הוא מבט עייף ,כמו של מבוגר. ידו בכיס, אולי כדי לשמור על מה שהרוויח עד עכשיו.
הילד עם האופניים מרחיק אותם ממנו. כאילו להציג אותם לראווה ולשדר שהוא והאופניים הם לא ישות אחת. הילד עם הפוני ומבטו של הפוני מראה את הקשר העמוק בין השניים.
אולי הייתי נותן לצילום את השם "ילדות"
גיורא
גיורא, אני חושב שיש בדבריך שלל פרויקציות, שהן חלק בלתי נפרד מההתבוננות במעשי אמנות.
השם ניתן לתצלום מתוך מה שחוויתי ושמעתי כשהייתי בזירת התצלום. הילד בעל האופניים
הוא ילד מפונק ומגונדר שאי אפשר היה להתעלם מהפער בבגרות נפשית שהיה בינו לילד הרוסי. בעל הפונים כבר החל לעבוד ואפילו לשלוט בבעלי חיים גדולים מכלב וחתול.תהליכי ההשלכה של המתבוננים, הם חלק מההנאה שגורמים תצלומים. כך הם יוצרים אותם מחדש, מנכסים אותם לעצמם.
שלום מוטי
השתמשת במונח מקצועי "פרויקציה" שאני חושב שפרושו השלכה. אם אני מבין נכון, אתה אומר שהבאתי את עצמי לצילום.
כמו שציינת זו טיבה של האמנות שכל אחד מביא את עצמו אליה, אבל במקרה הזה מה שהתכוונתי זה בדיוק מה שכתבת. השם שבחרתי "ילדות" הוא שם אירוני שבו רמזתי לצופה לראות את ההבדלים בילדות בין הילד עם האופניים (הבוטח, המציג לראווה את אופניו היוקרתיות) לבין הכפיפות והבגרות של הילד עם הפוני.
שלך
גיורא
גיורא, הבעיה עם פרויקציות שהן עשויות להעשיר את המבט אבל גם לצמצמו. הצמצום קורה כאשר גרסה אחת, השלכה אחת, משתלטת כאמת של הנצפה. נסה אולי להשתעשע בשלל פרשנויות לתצלום הזה. גם בפירושם של טקסטים ספרותיים, השתלטותו של פירוש אחד עלולה להיות ההחמצה העיקרית של הקריאה, גם אם הפירוש מעניין ועושה רושם כנכון. אני השתעשעתי בשקילת האופניים כנגד הפוני, ובשקילת הפינוק והכפיפות לקניינות המותרות לילדים, לעומת הבגרות וחכמת הרחוב של משכיר הפונים, הכפוף למעבידיו. מבחני TAT המקובלים במערכות הערכה עושים שימוש קבוע בסיפורים של אנשים למראה תצלומים וציורים למטרות דיאגנוסטיות.
שלום מוטי
אין לי ספק שאתה צודק שניתן לתת מגוון פרשנויות לאותה תמונה. תלוי איזה פרט בולט לעיני הצופה ועל מה זה מתלבש אצלו. זה בולט כמובן בכל יצירת אומנות שיש בהן כמה רבדים.
תודה
גיורא
יפה מאוד, מוטי. כידוע תמונה שווה אלף מלים. אהבתי את המלים שמאחורי התמונה.
מירה,מעניין היחס בין תמונות למילים, שאת רגישה לו. משהו להרהר עליו, שהתחיל להעסיק אותי שוב בזמן האחרון.
ספור שלם מסופר בצלום הזה, פניו המנוסות היודעות משהו של הילד האחד וגבו המוגן המטופח של האחר, עושה לי חשק לכתוב ספור, תודה!
מצא את ההבדלים ,איזה דיאלוג יפה בין הפונים לאופניים, בין הטכנולוגיה לטבע למה הפונים מרכינים ראש או שנדמה לי? אתה ציד מראות רגיש ומוכשר ,בדיוק כשם שאתה ציד מילים מוכשר, מוטי
תודה חנה. אני שמח כשאת נהנית.
אני ממתין לסיפור, חני. ולרי טען שיצירות אמנות הן מכונות ליצירת השראה בקורא או בצופה.
זה אחד המדדים בעיני ליצירה טובה, נותנת לך השראה
הילד הבלונדיני עם הפוני.
פיסת הירקון הנראית מעל גבו של הפוני תופסת את ליבי. בזכות צילומיך גיליתי פיסת גן עדן, כאן, עכשיו, בפתח הבית. תודה
סיפור ילדים.
העין שלך רואה להדהים.
תודה איריס וגרא.
יש בתמונה הזו המון מתח. מין "בצהרי היום" לילדים. חזק.
וכמובן, היא גם נורא עצובה. ישר חושבים על הילד הרוסי המסכן שעובד למחייתו, והילד הישראלי שאולי מקנא בו אפילו, ומצד שני מודע לכך שהוא לא צריך לעבוד ויש לו אופניים. טונות של מחשבות ופרשנויות. תמונה שהיא סיפןר. אולי בעצם זו הכי טובה במחזור ירקון שלך. הכי מלאה.
יעל אני רואה שאת אוהבת תצלומים שמכילים נראטיב. טבעי לפרוזאיקון.
זה נכון. אבל אני בעיקר אוהבת צילומים שיש בהם אנשים. מודה שזה יותר מדבר אלי מטבע דומם, למרות שגם בו יכול להיות סיפור. אבל נכון, הנרטיב חשוב לי יותר מהצורניות.
אכן נראה כאילו הם במשא ומתן!