קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
בימים אלה התחלתי בסידור של אסופה מקיפה משירתי, שעתידה להופיע בקיבוץ המאוחד/מוסד ביאליק, ומשום כך קראתי שוב את ספרי שירתי (11) שיצאו עד כה. בתקופה הקרובה אציג כאן משירי המוקדמים. השיר שלהלן נדפס בספרי הראשון "זמן הים וזמן היבשה" שיצא לאור ב- 1970 בהוצאת שוקן.
מִקְרֵה הַיֶלֶד שֶׁהִתְאַבֵּד בְּחוֹף תֵּל-אָבִיב
כְּשֶׁהָיִיתִי נְסִיךְ גְּלִיל יָם
נִכְבַּדְתִּי מְאֹד כָּל הַיּוֹם
כָּל הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי בְּכִסֵּא מְגֻלָּף
וְהִמְתַּנְתִּי בַּחֲדַר הַנְּסִיכוּת
לְאָבִי שֶׁיּוֹרֵנִי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים לַעֲשׂוֹתָם
לְאִמִּי שֶׁתָּבוֹר בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל וּבְטוֹב
יַלְדָּה יָפָה לִהְיוֹתָהּ לִי
חֲבֵרָה לְשַׁעֲשׁוּעַי.
הַשָּׁעָה אָרְכָה וְהֵם נִתְמַהְמְהוּ
רַגְלַי נִתְאָרְכוּ וְהֵם נִתְמַהְמְהוּ
וּפָתַחְתִּי חַלּוֹן לִרְאוֹתָם אִם בָּא
רִכְבָּם, אִם מִתְנַצְנֵץ בַּמַּיִם
כִּתְרוֹ, אִם רוֹגְשׁוֹת אַמְהוֹתֶיהָ
וְהֵם נִתְמַהְמְהוּ, וְלֹא בָּא
כִּתְרוֹ וְלֹא רָגְשׁוּ אַמְהוֹתֶיהָ
יָם הָיָה רֵיקָן וּמֶלַח כְּשֶׁלֶג
יָרַד עַל חַצְרוֹתָיו לְהַלְבִּינָן.
וּבְלִי שֶׁהִזְמַנְתִּיו רָאָה לִלְבָבִי
פָּרַץ וְהִסְתַּלְסֵל בְּעַד חַלּוֹן
לָשִׂים בְּתוֹךְ עֵינַי חֲבַצָלוֹת
שַׁלֵּב עַל פְּנֵי חָזִי אֶת זְרוֹעוֹתַי
שֵׁאתִי עִמּוֹ הַרְחֵק לְטִיּוּלָיו
לִרְעוֹת עִמּוֹ בָּאָחוּ יְצוּרָיו
אֶת פָּרוֹתָיו הַמַּיִם הַשְּׁקוּפוֹת.
כָּל הַלַּיְלָה סָרַק הֶלִיקוֹפְּטֶר אֶת הַמַּיִם וֶהֱאִירָם
לִהְיוֹתָם שְׁקוּפִים כִּבְדֹלַח
לִהְיוֹתָם מְגַלִּים אֶת מְקוֹם מַרְעִיתִי
מְכוֹנִיּוֹת כִּבּוּי בְּאַרְגָּמַן מַלְכוּת
גָּעוּ בִּבְכִי לְהָשִׁיבִי מִתּוֹךְ הַמַּיִם
וְעֵינֵיהֶן אָדְמוּ נִתְגַּלְגְּלוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם
זִקּוּקִין יָרוּ סַסְגּוֹנִיּים לָצוּד לִבִּי
וּבָרַמְקוֹל אָמַר אֲבִי
בְּנִי, אָמְרָה אִמִּי, דָּמִי
וּבְשָׂרִי
אַךְ כָּאן הָעַצְלוּת וְכָאן הַשֵּׁנָה
כָּאן הַמִּרְעֶה שָׁקוּף וְהַחַיּוֹת צְלוּלוֹת
וַחֲלִיל הַזְּכוּכִית מְכֻשָּׁף.
זה תהליך לא פשוטו ודומה לפעמים לפגישה עם האתה שכבר אינך מזהה
ואצלך חֲלִיל הַזְּכוּכִית מְכֻשָּׁף, אז זהו, בא זמן, תהנה ממנו, מבחר טוב לך, מוטי.
תודה שולמית. נער הייתי וגם זקנתי. השיר הזה ואחרים הכלולים בספרי הראשון נכתבו כשהייתי בן 24-25 וכעת כבר מלאו לי 62. המעניין הוא לא רק אניי העבר המוזרים, אלא הזיקה המפליאה שלהם לאניי העתיד. השיר הזה , דרך משל, נפתח בביטוי מתוך תרגומו של ז"בוטינסקי לאנבל לי של פו:"גליל-ים".בהמשך, בעשר השנים האחרונות, השיר הזה של פו העסיק אותי מאוד בדיון כללי על מוטיב האהובה הנעדרת ביצירותיהם של כמה כותבים נודעים כשקספיר,נבוקוב, עגנון ועוד. מתוך העיונים האלה אני יכול להבין שבתשתיתו של השיר הישן שלי מצויה גם כן חווית האהובה הנעדרת או הנמנעת.
האהובה הנעדרת מניבה את שירינו
טוב שכתבת לי מהיכן "גליל ים"
שלום מוטי
מפליא ששיר כזה בשל נכתב על ידי בחור כל כך צעיר.
כשהתחלתי לקרא את השיר חשבתי שאני קורא שנית את שירו של תמיר גרינברג על המשפחה שאסף לביתו.
באחד השירים מדבר הנער עצמו שמתאר את משפחתו כמשפחת מלוכה ואותו כנסיך.
מכיוון שברור מי קודם למי, מעניין אם תמיר מכיר את השיר שלך והושפע ממנו.
וכמובן, אי אפשר שלא להזכר באופליה שטבעה (התאבדה?) ונסחפת בנהר עם הפרחים.
שבת שלום
גיורא
תודה גיורא. תמיר גרינברג מתמצא היטב בשירתי. ההשפעות שלה על שירתו כבר גרמו לי בתקופה מסוימת למרמור ואח"כ ראיתי בכך רק מחמאה.
מוטי, אני אוהבת את השיר הזה מפני שהוא שומר על איזו אניגמה גם לאחר מספר קריאות. הוא מתגלה לאט, אינו מתמסר בקלות, אבל הוא יפה גם בקריאה הראשונה.
לאחר מספר קריאות אני חושבת שאת המונולוג הזה אומר נער כביכול לאחר מותו – אולי הוא שם קץ לחייו. אני רואה את הכמיהה לאהובה, לאשה, אבל היא איננה. ההעדר צובט לב. ועוד נוגע ללב כאבם של ההורים.
וּבָרַמְקוֹל אָמַר אֲבִי
בְּנִי, אָמְרָה אִמִּי, דָּמִי
וּבְשָׂרִי
ברכותיי לאסופה המתהווה.
תודה מירה. ההורים היו אמורים למצוא לילד חברה למשחק… והם נכשלו בכך.
הלכתי בעקבות הכותרת:)
שיר מכשף ביופיו
תודה חני.
מוטי, אני קוראת בשיר שוב ושוב. חליל הזכוכית המכושף הזכיר לי את קרישנה. אמרתי: לא יכול להיות . הרי היית צעיר מדי (?) ואז אני שוב קוראת: "פרות המים השקופות" ושוב קרישנה ("מקום מרעיתי") והאב והאם נראו כאלים, כי הנסיך חיכה בחלון לרדת רכבם (השמיימי) אבל מצד שני אליליותם לא הספיקה ובא זה שראה ללבבו. ואז כמובן לא קרישנה כי אם מירביי, בתוך עיניה חבצלות, נכנסה למים בעקבות החליל המכשף, ולא מצאוה.
שיר יפיפה.
ריגש אותי מאוד, איריס, שמצאת את קרישנה בשיר הזה. קרישנה הכחול והמחלל הוא מאהוביי, ושירתי מתייחסת אליו לא פעם. השיר מאוד מאוד אינטרטקסטואלי ונוגע בחומרים ארכיטיפליים שונים.
לא מילאו הבטחתם ,לבד הותירוהו על הכסא המגולף שגם לגודלו כבר לא התאים. את אהבתם ביקש או את מחליפתם שהתמהמהה וגם אמהותיה , לנוח רצה ואת המנוחה קיבל בים המרגיע לבסוף.
באמת מפליאה השירה וגם התובנה העמוקה של זה המועד להתאבד כדי לנוח
מצפיותיו ליחס המתעתע. כלומר גם פסיכולוג צעיר הפציע שם עם יכולת הכלה של כאב לכאורה כל כך לא נראה לסביבה בתל אביב . לא נותר אלא למות או לחתוך את חבל הטבור ולחיות .
מעניין לאן לקחה אותך, מירי, הקריאה בשיר הזה.אבל אני בטוח שגם ההכרות בינינו השפיעה על כיוון הקריאה.
בהצלחה במיונים. זה- מצויין.
ילד בודד ועזוב. מחכה, מצפה וזה לא בא. ההורים לא רואים, לא מצאתי בשיר למה .
והוא בוחר במקום העצלות והשינה, לנוח תמיד, לישון תמיד.מה יעזור לו חליל מכושף?
תודה לוסי. אם אני מצליח לשחזר את המשורר שכתב את השיר הזה – הוא בחר במקום בו מצויה השירה, שסמלה הוא החליל המכושף.
השעה תמיד מתארכת, ומושאי הציפייה מתמהמהים. הילד בגר, אבל הכישוף נשמר והתארך.
ונעשה שירך זיקוקין זיקוקין.
ברכות על האסופה, מוטי.
ונחכה לספר שיפציע גם לאחר האסופה.
תודה מריו. זיקוקין היא מילה טעונה מאוד בשיר הזה. לא רק סמל של יופי גם מילת תשוקה בגלל הזיקתיות. וגם כנראה זיקוק התשוקה הממלאה אשמה.הבחירה בעמקי הים, ביופי ובחליל כרוכה כנראה באשמה.
מוטי, האם לילדה שההורים לא הביאו לך למשחק קראו אנאבלי?
מוטי השיר מכשף במקצבו ומראותיו, מחזיר זכרונות ילדות, ונוגע עד כאב באותה ציפייה/ערגה לא ממומשת, המוליכה אל מחוזות האבדון. שהשיר מחזיר נשמה לאפו.
ומשהו מצחיק: התחלתי לקרוא וראיתי אותך כנסיך גליל ים הקיבוץ.
או שמא גליל ים מתפקד כאן בשתי משמעויות או יותר, המשמעות הקונקרטית וזו המביאה את הים ממחוזותיו של פו?
בהצלחה עם האסופה
שאלה מצוינת, משה. כנראה שקראו לה אנאבל לי וכך היא לא רק אהובתו הקמאית של הילד עליו נסוב השיר אלא גם השירה עצמה. כזכור סיפור אבדתה של אנאבל לי מתרחש במלכות המצויה לחופו של ים
in the kingdom by the sea
גם נבוקוב התאהב באנאבל לי, ואהבתו של הומברט הומברט ללוליטה מוסברת על ידי אהבתו לילדה בעודו ילד, על חופו של ים.אבל גם אצ"ג התאהב בה ובשיר .כתבתי על כך בספרי אוכל אש שותה אש.
גם בעניין הקיבוץ הייתה לך אינטואיציה. כי אחרי כחמש שנים אחרי שיצא הספר עבדתי תקופה די ארוכה במכון רודי ששכן בכניסה לקיבוץ גליל ים.
in the kingdom by the sea
זהו שיר נפלא המעורר השראה שיש בה סוד גדול – ממלכת השירה.
יוסי בנאי שר את זה נפלא.
שיר יפהפה
תודה, דפנה.