מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי.
ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ).
ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007).
מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ".
שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית.
פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010).
ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998).
אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007
הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה
באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מה ענוג השיר, מוטי
שולמית, נפשך פתוחה אל הענוג.
תיארת במילים מה שצילמת בתמונות…
היי אילנה. יש אכן זיקה בין התצלומים לשירי הנחל, אבל צריך פעם לתת את הדעת על ההבדלים בייצוג הנובעים מהמדיומים. חומר למחשבה.
קראתי לאט לאט בגלל המהירות והתאוצה.
וכל נס החיים בהרף שיר.
מוטי, אפשר להתחיל את היום רגוע אחרי שיר כזה.
תודה!
מריו, אני מקווה שעשיתי לך את היום או לפחות את השעה הראשונה שלו, או לפחות את הדקות הראשונות.
כן. ופתחתי איתו גם את היום הזה.
מדיטציה איטית של מהר-מהר לקראת יום עבודה.
🙂
מוטי, בשבחי האיטיות. כמה יפה ציירת במלים את שאננות המוות של עלה נושר ואת נס החיים בהרף עין של פרפר. אני קוראת את השיר ורואה את התמונות שלך ואת התמונות בראש שלי.
מירה, אכן בשבח האטיות. מעניין האופי התמונתי
של החוויה שלך. הגיוני שהצלם והמשורר עשו כאן יד אחת.
צילום החי והצומח והרף העין בהילוך איטי, שגורם לקורא להאט את קריאתו ונשימתו עם הצבעים והרוגע. כמעט מדיטטיבי.
אכן שיר מדיטאטיווי ,סיגל. ואני שמח שהוא מאט משהו במוחו של הקורא.
שורות שמתארות גם חד וגם עדין את תמונות הנחל שהובאו פה.
ויש במלים שמתארות את הנחל וסביבתו שלווה של חיים וגם שקט של סוף, וגם תחושה של לאט ותחושה של מהר. מאוד ציורי עד שניתן לראות להרגיש כמו היה מוחשי.
ניכר איציק, שהעולם הירקוני הזה מדבר אל לבך.אני מתנבא שלא ירחק היום שתכתוב סיפור שרקעו יהיה הנוף הזה.
לאט{עולים סוסי במעלה ההר…} במשיכות מכחול עדינות, רישום ועוד רישום,עד שנוצרת תמונה של חוץ ןפנים מראה ורואה, מקסים!!אהבתי ביותר "והיה בו כל נס החיים וגם הרף עין" זו מהות האומנות בעיני
חני, מעניין שעקבת כאילו באטיות מדיטאטיווית אחרי תהליך התהוותו של השיר. להערכתי, מקצבו של השיר סייע בהתרחשות המדיטאטיווית שארעה בתוכך.
מוטי, השיר שלך מרגיע למרות תחושת "הסנפ-שוט".
תמי היי, השיר נולד מהשתהות די ארוכה ברוח מדיטאטיווית בנוף. סנפשוט הוא צילום חטוף.
מוטי, סיקרן אותי למה הרגשתי את הסנפשוט וקראתי שוב את השיר המרגיע הזה, וחשוב לי לנסות להסביר.
מבחינתי השיר מורכב מתמונות (לפחות ככה זה בראש שלי, המילים יוצרות תמונה).
-עופות המים, ילדים, פרורי לחם.
-דגים אפורים
-עלה אקליפטוס
-פרפר לבן.
האינטגרציה של מכלול האלמנטים הוא ריגשי וזה יוצר את השיר המדהים…:)
בצבצו מתוך משטח המים
פיותיהם של דגים אפורים
שנפערו לרגע ונעלמו
ושבו וצללו
לפועלם הסמוי בעומק
כשהם מותירים במים
מעגלים מעגלים
מעגלי ירוק שקטים
המתרחבים עוד ועוד
עד העלמם
בירוק
מה דעתכם לקרא את הקטע הזה כמטפורה לחיי האדם?
גיורא
ראית את כוונתי, גיורא.היטבת לראות.
היי מוטי
והיה בו כל נס חיים
על זה השיר שלך… מלא פיוט
להתראות טובה
תודה טובה. ולהתראות.
והיה בו את כל המוות כולו
והיה בו כל נס החיים
הדמעת אותי, מוטי.
לקרוא את השיר הזה אחרי שהייתי שם, לאחרונה,
מרגש
מפעים
צריך לקחת בסלאו מושין את החיים ,כדי לחזות בפלאים וכמה אהבתי את הבית האחרון ואשמור לי את מילותיו ,מוטי :
"ופרפר לבן עבר באצילות
והציע לנפש
את צורתו
והיה בו
כל נס החיים
וגם הרף עין"
כל נס החיים בנצח של פרפר, שהוא יום ,הרף עין ולא השכלנו להבין ,כמה חבל.
חנה, נפשך לכדה פרפר שהוא סמלה של הנפש. נפשך לכדה נפשיות.תודה וברכה
תודה איריס. דמעתך הייתה לי לרסיס של אושר. אם תמשיכי, הירקון יתחיל תקופה חדשה בעולם אקוורלים שלך – התקופה הירוקה.
צריך שיהי לנו רגע של שקט להתבונן. אלה מרגעי החסד של החיים. היטבת לתאר.
תודה מיכל. שמח להיווכח שחזרת.
מוטי, המילים פורשות כר התבוננות ונפש המתבונן מתאחדת עם המראות והכל הופך לאחדות, מדיטטיווי מאד, ורוח הזן והדאו מרחפת על פני השיר. ובקריאה שנייה אני רואה גם את המבט שלך הסודק את השלמות הענוגה.
הבית האחרון והשורה האחרונה הציעו לנפשי את צורתה, גם אם להרף עין.
שאנטי מוטי.
תודה, ללי, על החרוז.
משה, שמחתי לקרוא שנפשך נענת לשיר.
מוטי, שיר נפלא שמוליך מהירקון ופנימה, ובסיום אף עוזב עם הנפש את הדף למעוף מטפיסי.
וצריך להוסיף "פסע ומצלמה בידך"? 🙂
אני בטוח אמיר שהעולם המדיטאטיווי ממנו נבע השיר קרוב ללבך ואף מוכר לך היטב.
איזו תמונה יפה. מתאים כפתיחה לספר צילומים לירקון, לא?
"היה בו כל נס החיים
וגם הרף העין"
היקום כולו.
לוסי, רעיון מוצלח שהגה אותו ראשון אמון יריב אחרי שראה את צילומי הירקון המוקדמים שלי. הוא חזה בעיני רוחו ספר המצרף שירים ותצלומים.
נראה אם יתממש. תודות
מוטי, אני חווה שקט, שקט אמיתי, איטי, נשימה איטית, והרף עין של המשהו שאין לו שם ואתה קורא לו נס החיים זו מתנת החסד של החיים.
אורה, שמח אני שהשיר העיר בלבך שקט, ונגעת בנס החיים . בהזדמנות זאת, שוב תודה על כך שהצבעת לי על קטלוג תערוכת הציורים של אלזה לסקר שילר. דברי עליה יתפרסמו בקרוב ב"ספרים".
כאילו שסיכמת במילים את חוויות הצילומים מהנהר. והסוף אדיר.
תודה, יעל