קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
בָּא סְתָו
עוֹד נֶחְרָכִים אִילָנוֹת ושִׂיחִים
וְהַלֵּילוֹת עוד לוֹהֲטִים וְלַחִים
וְאֵין בָּם מָנוֹחַ, אוֹ חֶסֶד אוֹ שִׁכּוּךְ
אַךְ הַקַּיִץ כְּבָר תָּם ומֵת
וְאוֹת נִתָּן לַסְּתָו
יָמִים רַבִּים הִקִּיפוּנוּ סַנְוֵרִים
וָיִרְדְּפוּנוּ בָּרְחוֹבוֹת אוֹרוֹת אֲרוּרִים
עין הַשֶּׁמֶשׁ הָאַכְזָר חָשַׂף וּפָעַר
והצל הָרך הועלַם בַּמּוּאָר
אַךְ הֶחָשׂוּף לֹא הֶרְאָה
הֶחָשׂוּף עִוֵּר
דָּבָר לֹא הִתְחַוֵּר בָּאוֹר הַנּוֹרָא
גּוּפֵי דְּבָרִים נִרְאוּ וְלֹא הַדְּבָרִים
אֵינְסְפוֹר עָלִים וְלֹא אִילָנוֹת אוֹ שִׂיחִים
אוֹתִיּוֹת וְלֹא מִלִּים
אַךְ כָּעֵת הַקַּיִץ כְּבָר תָּם ומֵת –
טְבוּעֵי יַם הַחֻפְשָׁה כְּבָר הֵחֵלּוּ מִשְׁתַּכְּחִים
וּבְלֵב נִפְעֶרֶת רֵיקוּת
מִסְתַּמֵּן חֶסֶר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה
נִרְאֵית הָאֱמֶת
התפרסם בשעתו ב"קשת החדשה"
כל כך יפה ומעורר כאב השיר
ומעט הסתיו שלנו
אכן, שולמית,בלבו של השיר יש כאב, אפילו יסורים. תודה
יופי של שיר עונה. בדיוק התחלתי לאסוף שירי עונה וכמעט נתתי אתמול בפוסט שני שירח ספטמבר מתורגמים.
חילופי העונות, סבינה, מעוררים את המשוררים.וכך גם מצבי האור הגבוליים של השחר והשקיעה. נראה לי כי הולם אותך כגברת-טבע לערוך אנתולוגיה על הנושאים האלה.
יפה, מוטי. זה תמיד מתמיה אותי מחדש – החיבור הזה בין העונות למצב הרוח, לתובנות ולהרהורים, לשירים.
ולמרות מסמתן חסר שאין לו תקנה, אני מעדיפה את הסתיו על פני הקיץ. במיוחד האחרון.
מצא חן בעיני מאוד הבית הפילוסופי כל כך:
אַךְ הֶחָשׂוּף לֹא הֶרְאָה/
הֶחָשׂוּף עִוֵּר
דָּבָר לֹא הִתְחַוֵּר בָּאוֹר הַנּוֹרָא
גּוּפֵי דְּבָרִים נִרְאוּ וְלֹא הַדְּבָרִים
אֵינְסְפוֹר עָלִים וְלֹא אִילָנוֹת אוֹ שִׂיחִים
אוֹתִיּוֹת וְלֹא מִלִּים
אכן מירה, השפעת העונות על המשורר או על הנפש
הם עניין לענות בו. תודות
תובנה מרתקת:
דווקא האור מסתיר, דווקא האור מסמא אותנו מראות את האמת. והאמת (לפי שיר זה)מתגלה בסתיו ,בצללים הרכים. שם רואים את האמת והיא ריקנות עצובה.
המשלב הלשוני בבית השני מזכיר את ביאליק ושולח אולי ל"הקיץ גווע".
האם זה מכוון?
ראיתי בפרסומת לפסטיבל שער שאתה משתתף יחד עם אמיר אור ואגי משעול בערב שנושאו הסקס בשירה העברית.
אשתדל להגיע
גיורא
גיורא, דיון באור המסתיר ובחשיכה המראה, מובא
בהרחבה מסוימת במאמרי על "המכתב הגנוב" של א.א. פו בספרי "מראה אפלה".שם הספר כבר מרמז לכך.
המשלב הלשוני משיר הסתו של ביאליק התרמז באורח אינטואיטיבי, לא מודע.
אשמח אם תבוא להגיד שלום אחרי הפאנל.
הסתו משקף את הלך הרוח ומצב הרוח של האדם, בפרט המעבר אליו, ומהשיר זה מורגש היטב ומבטא היטב שלמרות שהקיץ היכה בנו בחומו, ואולי בקיץ ייחלנו לסתיו, כשהקיץ מת, נעצבים. שיר יפה.
אגב, איציק, קיץ ומות הן מילים נרדפות.קיץ מלשון קץ. במקומנו, רוב הצמחיה מתה בקיץ והחום הכבד בכמה מחלקי הארץ יוצר מועקה ואבל. שתבוא עליך ברכת חגי הסתו.
"טְבוּעֵי יַם הַחֻפְשָׁה כְּבָר הֵחֵלּוּ מִשְׁתַּכְּחִים
וּבְלֵב נִפְעֶרֶת רֵיקוּת
מִסְתַּמֵּן חֶסֶר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה
נִרְאֵית הָאֱמֶת"
אכן, אות ניתן לסתיו, עדיין לא בטבע, אבל בטבע האדם.
שיר אמת עצוב ויפה.
תודה, סיגל. שמת לב לדבר החשוב בעיניי – נגיעת הסתו באמת. אין זה מקרה שבסתו עושים היהודים המסורתיים את חשבון הנפש ובשמיים מתקיים משפט.
יפה השיר. יפה התמונה. יפה התאור של העצב וההתרוקנות.
כל קיץ, סופם והתרוקנותם. ולמרות עומס החום, תמיד ההרגשה הזו-
מכירה
מוטי שיר יפהפה.
תיאור שמש הסנוורים הא"י המוחקת כל פרט , דבר וחיות, עד כדי עיוורון ממש, פיזי ונפשי- מאד מדבר אלי בתור מתעבת קיץ מוצהרת.
ואח"כ -עם תום עונת הסנוורים – אתה מתאר תחושת ריק , שנראה כאמת
ואני יודעת לריקנות יש קונוטציה שלילית, אבל אני רואה בריק גם ניקיון, כלומר תחושת התחדשות, לקראת הסתיו – שבשבילי, באופן אישי- העונה האהובה ביותר.
נולי, גם אני מתעב את הקיץ המקומי. הריקות כפי שציינת יש לה פן חיובי. הריקות היא האמת האחרונה והמוחלטת של הבודהיסטים. "הכל ריק". זוהי ההתפכחות מכל אשליה. ההארה. אבל אפשר גם לחשוב כאן על ריקנות. השיר איו סוגר על המשמעויות. תודה
תודה איריס. קיץ ומות כפי שכתבתי לאיציק הן מילים נרדפות. גם מות התמוז והאבל עליו, שעתם בקיץ הקשה של אזורינו.
שיר יפה ועצוב , מכוות האור הקייצי שלנו מרוב אור לא רואים באמת שום דבר.
כותרת השיר מעוררת בי את "כתב סתיו" של השכן אבן גבירול ומזכירה גם את ביאליק. מאד יפה נקי ועצוב
ריקי, את צודקת באשר להפרעתו של אור הקייץ אפילו לראיה הפיסית. כל התצלומים נשרפים אם מצלמים ביום. הזיקה לאבן גבירול ולשאר משוררי ימיה"ב אופיינית לי. גם מעט ביאליק. איך אפשר בלעדיו.
היי מוטי
הייתי צריכה שיר כזה עכשיו, שעת דמדומים, והשיר נכנס לנשמה.
להתראות טובה
שתתנגן בנשמתך מנגינה חדשה. תודה טובה.
מוטי, הרבה שנים ציירים התקשו לצייר את אור הקיץ הארץ ישראלי. שאלתי פעם עולים שעלו מאירופה, מה הדבר הראשון שעשיתם כשעליתם ארצה? עצמנו עיניים הם השיבו, מעוצמת האור.
האור שאתה מצייר כאן מזכיר גם אור עליון בקבלה שאי אפשר לנפש הכילו. ניכר סבל וכאב גדול בשירך.
משה, היחס אל האור בשיר הוא – העדפת האפלה. דווקא לשם ראייה. אגב, תרזיאס העיוור, הנזכר בשירך על אמך, הוא אחד הדמויות בדיון על הסוגיה הזאת.שירתי נוגעת בה בכמה מקומות,והמאמר על המכתב הגנוב של אדגר אלן פו מתייחס אליה בפירוט.
אהבתי מאד את השיר.
תודה לך, עדנה
יבורך "החסר שאין לא תקנה" , זה הנותן לנו מקום לנסות להשלימו ולהיכשל בכך כל פעם בשביל להמשיך.
תודה על שיר כל כך ארצישראלי עם האור המסמא שסימא את ראשוני הציירים שהגיעו מאירופה לישראל.
האם המוחלט שבאור המסנוור הארור אין בו מן האלוהי הממית ? והסתיו החסר הוא אנחנו שאיננו אלא בני חלוף פרפריים למזלנו?
מירי, גם אני בעד קבלת החסר המכונן כאמצעי לתנועה נפשית של יצירה. האור היתר הוא בעייתי גם בגלל שמודעות ראציונאלית יתירה יכולה להיות מטעה מאוד:מתנכלת לאינטואיטיביות המתהווה באפלולית.
יפה מאוד מוטי, אפשר לראות את הצבעים של השיר הזה.
המילה שחוזרת – חשוף מובילה את כל השיר לדעתי, מהרחובות
החשופים לאור המסמא עד לאמת הנחשפת במערומיה.
היי סיגל, ראייתך חשפה דבר מדויק. תודה