קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מתוך הסדרה "חבצלת השרון"
קרא
-
מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
חבצלת מהממת
וטי. הגבתי על הירקון ומחקת. אני מתבוננת עכשיו באחת מתוך חבצלת השרון וחושבת שאתה צלם נהדר. זו לא רק המצלמה וגם לא רק מה שרואים, זו העין המתבוננת. תודה.
כשראיתי את הצילום נזכרתי בתהילים ח" 4,5 " כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו".
משורר תהילים חש בעת לילה כמה קטן הוא לעומת גרמי השמים. מתוך תחושת הקטנות הוא גדל ומודה לאלוהים על הכוח שנתן לו.
מה חושבת הציפור?
מה חושב הצלם?
שבת שלום
גיורא
תמונת נוף יפה (ונוגה) שמתעטפת לה כך בנעימים במחשבות הצופה בה.
מוטי, יפהפה, הציפור מול נגה הרקיע מכניסה את השבת על אורה וצלליה.
צריך להראות את הצילום הזה לאלהים.
איזו תגובה נפלאה שולמית ,צריך להראות את התמונה לאלוהים כדי שיראה עד כמה אנו דומים לו ביצירתיות הנפלאה :הוא בורא ,ואמן מוכשר כמו מוטי אף הוא בורא- בריאה על גבי בריאה, סיפור על גבי סיפור מקסים הצילום – לוכד יופי
לגלדמן
טוב – ותודה שמחקת.
בניגוד לדבריה הנכוחים של סמדר – לדעתי אל ליצירה לפגוע ברגשות של הפרט ושל הציבור. קשה לי להסביר מה פוגע ביום זה בתמונה שהצגת: ואולי זה ענין של טעם, ודעתי מה שמחקת הינ חסר טעם והתחשבות. אמנם אחת ממטרות האמנות היא למחות על פנים שונות של המציאות, להתריע, להרגיז ( האסלה של דושמפ, למשל ועוד), אבל – אני רק מנסה להגדיר – יש להיזהר שלא להביא יצירה שיש בה כדי להכאיב, כדי להצדיק כביכול רצח, להמליץ על אדישות למראה המזכיר רצח, כדי להצביע על האפשרות לאהוב מקום רצח, ללבב על הלב מקום מרופש, מזוהם, נאלח, מפחיד ומרתיע ומה לא. האמנות הנעלה ביותר חייבת להישאר בגדרות מה שאנושי ולהיות בעלת זיקה כלשהי למלמד, ליפה, ליקר ללב. זה מה שהבאת לא .
למשה גנן
צדקנות וקנאה
ועוד משהו למשה גנן
לא מן הראוי שמשורר ואמן ישרה רוח אחרת על מקומות אלוה שיד אדם ניסתה להעכירם?
יש מקום אחד בארץ שלא נשפך בו דם?
מר גנן. דבריך ותמוהים בעיניי
ואפילו חולניים. אבל אני לוקח בחשבון שאינני מסוגל להבין אותך וגם לא אוכל. תרגיש טוב.הרי לא הובא כאן התצלום שהיה בכל עיתוני הארץ ובטלויזיה של הוצאת המזוודה מהמיים העכורים. התצלום היה המשך לסדרת תצלומי הירקון שאני מפרסם כאן מזה כמה שבועות.
מר גנן. דבריך תמוהים בעיניי
ואפילו חולניים. אבל אני לוקח בחשבון שאינני מסוגל להבין אותך וגם לא אוכל. תרגיש טוב.הרי לא הובא כאן התצלום שהיה בכל עיתוני הארץ ובטלויזיה של הוצאת המזוודה מהמיים העכורים. התצלום היה המשך לסדרת תצלומי הירקון שאני מפרסם כאן מזה כמה שבועות.
הורדתי את התצלום, מר גנן, מתוך רגישות למצבך הנפשי הרגיש במיוחד.
משה גנן שלום רב.
לא הבנתי מדוע התצלום של מוטי הורד, ועכשיו אני מבין שתגובתך גרמה לכך.
צר לי שהוא הוריד את התצלום המרגש שלו, כן דווקא ביום זה. הרשה לי להציע עמדה אחרת לשלך, שהייתי מצפה מאדם יוצר שיראה גם אותה. דווקא הצבת התצלום ביום כזה, רגישה עשרות מונים,מכל קריאות גוועלד מוסרניות-צדקניות.
יש בצילום כזה לטלטל דווקא בגלל הניגוד המשווע בין מה שנגלה ומה שמכוסה, להתריע ולטלטל בלשון מילותיו של ביאליק: "השמש זרח, השיטה פרח והשוחט שחט". גם על ביאליק היו שכעסו ואולי תבעו ממנו את עלבון הנטבחים. ואיזה מזל שביאליק השאיר את השורות הללו, מי שמזדעזע מצילום כזה ביום כזה ורומז לחוסר רגישות אינו מבין ככל הנראה את מהות, שורש האמנות וחשיבותה דווקא ביום כזה.
אני מפציר במוטי, אנא החזר את הצילום.
שבת שלום
כל מילה בסלע, מןישלה!
משה, אני פרסמתי את התצלום בלי זיקה
מכוונת מודעת לפרשת רוז. אחרי שראיתי את העיתונים הבנתי שהזיקה הזאת תיווצר אצל מי יותר אצל מי פחות, ולא בכך רציתי.אצל גנן הזיקה הייתה פרועה. תצלומי הירקון הם סדרה שכונתית – זאת דרכי להפוך את סביבת מגורי למקום ראוי למגורי,ראוי לנפשי.
התצלום יפורסם שוב בעתיד. אם גנן לא היה נתון לחרדותיו והשלכותיו החד כיווניות, הוא יכול היה לראות בתצלום מעין מצבה לרוז. אבל לא לכך כיוונתי
כמובן.
מוטי, אני יודע שפרסמת בלי זיקה, שהרי יש לך סדרה שאתה מפרסם כאן להנאתי ולהנאת רבים כבר הרבה זמן. הזיקה נוצרה אצלי על רקע נסיבות הזמן והמקום, וברגע שזיקה זו נוצרת היא יוצרת פרשנות ותגובות. נפשי נטתה ליצירת זיקה זו כפי שכתבתי לעיל, והיא על אחריותי בלבד.
ועוד משהו מר גנן, אני חוזר וקורא את תגובתך והלב רותח ומתקומם, איפה ראית בצילום את כל מה שהעמסת עליו ובכך האשמת האשמות חמורות את בעליו.
ראוי שתחזור בך מהפיסקה הרומזת שהיצירה של מוטי מצדיקה כביכול רצח ומזמינה אדישות ועוד דברי הבל שכאלה.
וצר לי ששוב נפגמה חווית התמונה המפעימה בפוסט הזה
משה, אין טעם להתווכח עם דברי הבל חולניים ומשוללי יסוד. האיש פשוט מעורער כעת ועליו קודם כל להרגע.
מצטרפת לתגובה של מוישלה. לדעתי, משה גנן יכול היה לומר שהתמונה, בגלל ההקשר, מפריעה לו. אך ההאשמה של מוטי עצמו והרמיזה הלעגנית על עיסוקו ומקצועו היתה לא רק טיפשית ומיותרת אלא מכוערת.
הצפור, הצמחיה, כדור השמש, והאפלולית, מה יפה מזה. נדיר לקלוט כך במצלמה.
אכן תמונה אחת שווה{אלף מילים} מה יש לומר על כזו קומפוזיציה?
אכן תתבייש גנן
צדקן אוילי
עכשיו כבר מותר לגלות שהעלום הנרגז שם למעלה הייתי אני. אני שונאת התמודדויות אז הסתתרתי ואני מסירה את המסווה כי כולם כבר עשו עליהום על משה גנן באומץ רב ממני . אז אני שמחה שהוא ממשיך לפרסם . גם פחדנית וגם מבולבלת.
ואשר לתמונה הקסומה.
שאלתי את עצמי למה חבצלת השרון וחשבתי על השורה " כשושנה בין החוחים" שכך נראה לי הירח (לא חושבת ששמש) וגם הציפור .
לא ידעתי שזה מה שמצלמה יכולה לעשות.
מברוק
מוטי, כמה מזל שאתה יכול להבין ולא להיפגע מהתגובה התמוהה של מר גנן.
כרגיל באמנות (ובעוד תחומים בחיים כנראה) בעיניי המתבונן… בעיניי המתבונן.
מירי, "חבצלת השרון" הוא שם מקום בשפלת החוף סמוך לבית ינאי. המקום הוא אחד מאתרי הצילום הקבועים שלי.
מוטי, ועוד דבר, צילומי הירקון שלך הביאו אותי לירקון. שבועיים (במקרה ה"שבועיים החדשותיים") לא הרתיעו אותי משם. צילמתי, ציירתי, כתבתי. השראה רבה מצילומיך וכתיבתך לאורך הירקון המיוחד. איך אפשרת לטיפשות לסלקך מהשביל?
מוטי, אנא החזר את התמונה הנהדרת, עם חלק מתגובותיה!
איריס, אל דאגה, התצלום יוחזר בעתיד הקרוב. תגובתו המופרכת מעיקרה של מר גנן נראתה לי כמצביעה על מצב נפשי שעלי להתייחס אליו. אני מאוד מאוד שמח שגם את נעשיתת ציידת מראות על הגדות. אני בטוח שיהיה לכולנו בציר אקוורלים משובח מאוד.
🙂
ציפור אחד קטן
על הר טרשים לא קרח
וירח
כתמתם מביט
כְּתָם בשמיים
הקלו המים?
תודה לכולכם ושבוע טוב.
סיגל, בהתחשב בסוג הדברים שגנן ייחס לי , שהם חולניים מאוד מאוד, נהגתי בו להערכתי בסבלנות וברגישות מיוחדת במינה. לוא היה מתכתב אתי במייל פרטי הייתי מחזיר לו במייל פרטי.
תמונה יפיפיה.