בננות - בלוגים / / הוי אהובי
קרא
  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

הוי אהובי

 

הרעיון להציג כעת את השיר הזה התעורר בליבי אחרי שקראתי את סיפורו הקצר של סמי דואניס

הוֹי אֲהוּבִי*

 

הוֹי כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ

מֵת עָלֶיךָ, מֵת עָלֶיךָ

כְּאֵב הָאַהֲבָה שׂוֹחֶה כִּצְלוֹפָח

בְּכָל כְּלֵי הַדָּם שֶׁלִּי

כְּשֶׁאֲנִי מֵבִיא אוֹתְךָ אֶל חֲדָרַי

כְּשֶׁאֲנִי לוֹגֵם בִּשְׁקִיקָה אֶת רֻקְּךָ

אוֹ מוֹצֵץ לְךָ

אוֹ מְלַקֵּק אוֹתְךָ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ

בְּלִי לַעֲקֹף דָּבָר

וְלַקְקָנוּתִי הַשִּׁיטָתִית כִּמְעַט גּוֹמֶרֶת אוֹתְךָ

 

הוֹ כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ

הָיִיתִי שׁוֹהֶה בְּגוּפְךָ שָׁעוֹת, לֵילוֹת שְׁלֵמִים

מְקַיֵּם תְּנוּעָה בְּמִקְצַב גַּעְגּוּעִים

בַּשַּׁעַר הֶעָמֹק הַכָּנוּעַ לְתַעֲנוּגוֹ

חוֹדֵר עוֹד וְעוֹד אֶל הַלֹּא-נחדר

מְמַלְמֵל שְׁטֻיּוֹת שֶׁל יוֹנִים

מְתַחְבֵּל לְמַכֵּר אוֹתְךָ לְעֶקְרוֹן הָעֹנֶג

וְהָיִיתִי מֵנִיחַ לְךָ לְהִשְׁתַּהוֹת בְּגוּפִי

לוֹ  מַמָּשׁ רָצִיתָ בְּכָךְ

 

אַךְ כְּכָל שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ

אֲנִי מְגַלֶּה אֶת מֶרְחַקִּי מִנַּפְשְׁךָ

שֶׁכֵּן בְּעֶצֶם אֵינִי מַכִּיר אוֹתְךָ

וְהֶכֵּרוּתֵנוּ אֵינָהּ מְסַפֶּקֶת כְּדֵי לְהַכִּירְךָ

גַּם אִם נִמְשְׁכָה  חֳדָשִׁים וְשָׁנִים

כִּי אַתָּה עַצְמְךָ חִידָה לְעַצְמְךָ, סוֹד סָמוּי

וּבִמְיֻחָד אֲנִי יָרֵא אֶת חֲצִיצַת גּוּפְךָ

 

וּבְעֶצֶם זֶה הָאוֹהֵב אוֹתְךָ

גַּם הוּא לֹא לְגַמְרֵי מֻכָּר לִי

וְגַם הוּא מִסְתַּתֵּר

 בְּגוּפוֹ אוֹ בְּעַרְפִלִּיּוּת מִלִּים.

 

אַךְ שְמָעֵנִי אֲהוּבִי

אֶפְשָׁר כִּי כָּל אַהֲבָתִי כְּלַפֶּיךָ

לֹא נוֹעֲדָה אֶלָּא לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ

לְאָדָם מֻכָּר

לְאָדָם הַמֻּכָּר כַּאֲהוּבִי

לְמִי שֶׁהוּא קֹדֶם  כָּל  וְאַחֲרֵי הַכֹּל

אֲהוּבִי

וֶהֱיוֹתוֹ אֲהוּבִי הִיא אֵיכוּתוֹ הַמַּכְרַעַת

וְכָךְ אֵעָשֶׂה גַּם אֲנִי לְבָרוּר וְקָסוּם

שֶׁתְּכוּנָתוֹ הָעִקָּרִית הִיא אַהֲבָתְךָ

 

הוֹ אֲהוּבִי גַּלֵּה לִי מַה שִּׁמְךָ

הוֹ אֲהוּבִי אֱמֹר אֶת שְׁמִי

* מתוך "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004)

 

20 תגובות

  1. יפה וחכם ומרגש.
    (ה"חודשים ושנים" זה רפרנס לאבידן?)

  2. שיר יפה ונוגע-נפש על מתח התשוקה הזה שמתקיים בין קירבה לזרות ומסתורין.

    (ב"שיעורים מורכבים בעניין פשוט" שפרסמתי פה לפני כמה ימים היה בתגובות דיון שלם על הלגיטימציה הנפשית שאנחנו נותנים לפינג פונג הזה)

    • היי אמיר. הזרות הבלתי נמנעת,האימננטית, דוחפת לעתים להשתמש בהתאהבות כדרך ליצירת זהותם החדשה והזמנית בהכרח של האהוב והאוהב. אחד השימושים, מיני רבים, שאפשר לעשות באהבה.

  3. תשוקה עד כלות למי שבעצם לא מכירים ממש אבל מאוהבים בו.

    כְּאֵב הָאַהֲבָה שׂוֹחֶה כִּצְלוֹפָח

    בְּכָל כְּלֵי הַדָּם שֶׁלִּי

    דימוי שמאוד דיבר אליי.

  4. תאור התשוקה בשני הבתים הראשונים נהדר — ההתמסרות שלך, ככותב, לתשוקה, מסחרר.

  5. מוטי, שיר אדיר, עצום

    • מוטי, שיר מלא תשוקה, כמעט מרגישים את פיצפוצי התפוצצת שלה להתמזגות . אהבתי מאד

      • אורה, התגובה שלך נראית לי הורמונלית. משמח

        • מוטי , לא ידעתי שיש לך יכולת אבחנה כזו ממרחק, כמעט הייתי אומרת שיש לך כוחות על טבעיים, אבל נוח לך לחשוב כך אז יופי, העיקר שאתה שמח

          • אורה זה היה כמובן בהומור. חשבתי שבשמיעת הפיצוצים יש משהו מההפלגה שהורמונים מעניקים לנו. אבל בה במידה זה יכול לנבוע מדמיון של משוררת שהוא תמיד שם בלי השפעה הורמונאלית חדשה. מכל מקום, ההתרשמות ההומוריסטית במקצת נבעה מניתוח טקסטואלי.לצערי החושים העלטבעיים שלי מוגבלים למדיי. מפעם לפעם יש לי אינטואיציות מוצלחות לדברי המטופלים.

    • יניב, אני נהנה לספק את טעמך. תודה

  6. נשבר ליבי, זה יפה כל כך. בא לי להביא משהו משלי לרגש הזה.

  7. סיגל בן יאיר

    כל הפרדוקסים של האהבה והתשוקה. אתה כותב את זה יפה מאוד, אם זכור לי נכון היה מזה גם בשיר – חתולי – גם שם רגש קרבה-דחיה ואהבה-נכור.

    • סיגל. ההשוואה לחתולי מעניינת מאוד. נראה לי שהאמביוולנציה היא בלתי נמנעת כאשר הרגש הפועל בנו עז מאוד,ולוא גם כדי להגן על עצמנו מפני הסחף הרגשי היתר. תודה

  8. מוטי יקר שלי, איזה שיר יפה! אין לי מילים כמו "אימננטי" וכאלה, אבל יש לי המון אהבה אליך. ריגשת אותי באמת. מלטף לך את הראש, יוסי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן