מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי.
ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ).
ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007).
מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ".
שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית.
פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010).
ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998).
אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007
הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה
באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מרחיב את החזה. מתחשק לומר אמֵן.
ההלויה ונאמר אמן.
אני מניח מיכל שהתכוונת להללויה – אבל גם הלוויה מתאימה בעצם. הלוויית הפסוק הישועי.
עניי הרוח הם בעיניך העניים בגשמיות? משום שעל פי ההגיון בבבית האחרון, תסביר לי אם אני טועה:
"היודעים כי נידָפים הם כַּמוץ ברוח
במלכות המֶלח החריבה
ונוכח עווְלה יאמרו עווְלה
ולא יאמרו אשרי"
ברגע שאתה מודע למצבך אתה עשיר.
כלומר, הם כבר לא עניים על פי ההגיון הזה.
זה יפה, אבל אני לא חושבת, כמוך, שאדם שמודע לעצמו הוא עשיר.
הוא כמו לוליין, שפוסע על חבל: יודע שיש למעלה ויש למטה, ולא משחֵק את המשחק;
יודע שיש חוק כבידה, ויודע שיש לו רצון ויכולת ששומרים אותו זז.
אני מתכוונת: ברגע שאתה מודע למצבך, אתה זוכה לסוג של חופש לנוע בתוכו, אבל זה לא מבטל את המצב ואפילו לא את העובדה שאתה נתון בו.
[ולפעמים נדמה לי שהידיעה משחררת אותך בעיקר… לדעת עוד ]
יעל קראת את השיר לא לפי כוונתי. נדמה לי שהשיר אומר שהיכולת להיות בעמדה של חסד בלי תמורה במלכות השמיים היא מצב של עושר. חווית העניות, המודעות לעניות, שממנה מתאפשר בכל זאת לפכות חסד – היא סוג של עושר.ולא על יכולתי אני מדבר…
מוטי, התגובה אליה התייחסת היתה לדבריה של יודית —
לא לשיר שלך.
התגובה שלי לשיר שלך באה קודם(וקראתי אותו כפי שאתה מסביר.)
יעל, אוקיי, נרגעתי. שבת שלום.
אני חושבת שזה כן מודע, ואפילו השיר הזה מודע, והידיעה משחררת. כי מי שאומר שאין לי, ואני נותן גם אם לא אקבל, רק בשביל הלתת, הוא משוחרר. הוא לא תלוי יותר בשום דבר, הוא נותן מהנאה ולא מחכה לשום תמורה.
את ההודעה שמעל כתבתי ליעל, עם הנקודה שלך, מרדכי, אני מסכימה.
ראי נא יודית תגובתי ליעל.
נהדר מוטי, הלוואי עלינו. אדמיאל
תודה אדמיאל.
תשובה נאה, מוטי. לבן יצחק?
לא אמיר. תשובה לישוע.
אני קורא פה גם פינגפונג מודע או לא עם "אשרי הזורעים", אבל אין בזה כמובן להפחית מהאמירה שלך.
"נוכח עוולה יאמרו עוולה" לוקח את זה למקום אחר – אתי ואולי גם חברתי.
שיר נוקב.
אמיר, כנראה לא מודע. אני לא מכיר את השיר(?)של בן יצחק. מהו השיר(?)הזה?
מוטי, אברהם בן יצחק!
"אשרי הזורעים ולא יקצורו
כי ירחיקו נדוד.
אשרי הנדיבים אשר תפארת נעוריהם
הוסיפה על אור הימים ופזרונם
והם את עדים התפרקו על אם הדרכים"
וגו".
כדאי לך – מאבות המזון.
תודה אמיר. ההארד דיסק גדוש וכבר אינו זוכר את התוכן של עצמו.
התפיסה שלך לגבי מלכות השמיים והעוני גם מתכתבת עם ישו של הבשורה על פי תומא (כנגד ישוע הערוך של האבנגליונים):
"והיה אם יאמרו אליכם הנוהגים אֶתכם: "ראוּ, המלכות בשמיִם היא", כי אז קָדַם לכם עוֹף השמים. ואם יֹאמרו אליכם: "בַּיָּם היא", כי אז קדמו לכם הדגים. אבל המלכות היא בתוככם ומחוץ.
דעו את עצמכם ותִוָּדֵעוּ; והבינותם כי בנֵי האב החי אתם. אך אם את עצמכם לא יְדעתֶּם, בָּעֹנִי אַתֶּם, ואתֶּם העֹני".
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3486&blogID=182
נכון, אמיר.הנצרות האמיתית סמויה בתוך הנצרת עצמה.
לא רק אשרם שלהם, אלא ייתכן שהעולם כולו ממשיך להתקים בזכות אותם עניי הרוח, כמו נמצאו בכל זאת 10 צדיקים בסדום.
יפה בתוכנו ובלשונו השיר.
הבנת לליבי. שבת שלום איציק.
אמן אמן ואמן. וגם מעלה דמעה. יש לך נפש יתרה מוטי.