התחבר
בננות - בלוגים / / עוד שיר 3
קרא

  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

עוד שיר 3

צוּרָה*

 

כָּל מְבֻקָּשׁוֹ הָיָה צוּרָה

לְעִתִּים נִרְאֲתָה לוֹ בִּנְעָרִים

לְעִתִּים נִגְלְתָה בְּצִיּוּרִים

בִּשְׁבָרִים עַתִּיקִים אוֹ בְּשִׁירִים

וּלְעִתִּים אֲפִלּוּ בִּצְפַרְדֵּעִים אוֹ צִפּוֹרִים

כְּלוֹמַר צוּרָה חַיָּה וּפוֹעֶמֶת

גַּם אִם הָיְתָה מִטִּבְעָהּ הַצָּרָה מְצַמְצֶמֶת

כְּלוֹמַר כָּזֹאת הַנִּשְׁקֶפֶת אֶל הַנִּצְחִי

כְּפַנְתֵּר רוֹשֵׁף-שָׁחֹר אוֹ כַּד לְאֵפֶר

אוֹ כִּקְפִיצָתוֹ שֶׁל לוּלְיָן בִּגְבָהֵי הָאֲוִיר

 

הוּא בִּקֵּשׁ אַחַר צוּרָתוֹ

כְּבוֹרֵחַ מֵחֹסֶר צוּרָה

הוּא בִּקֵּשׁ אַחַר צוּרָתוֹ

בְּאֹרַח נוֹאָשׁ וְנוֹרָא

הוּא בִּקֵּשׁ אַחַר צוּרָה

הַנֶּעֱרֶצֶת עַל כָּל רוֹאֶיהָ

כִּי הוֹרָיו מוֹלִידַיו

רָצוּ בְּצוּרָתוֹ הַנֶּעֱרֶצֶת

כִּי אֶת צוּרַת הוֹרָיו  

שָׁבְרוּ קְצִינֵי רֶצַח מְמֹרָקִים

שֶׁרָצְחוּ אֲפִלּוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם

 

 

אַךְ אָבִיו וְאִמּוֹ עַצְמָם

שֶׁכֹּה רָצוּ בְּצוּרָתוֹ הַנֶּעֱרֶצֶת

תָּמִיד כִּרְסְמוּ אֶת צוּרָתוֹ

כָּל-כָּךְ רָעֲבוּ לְצוּרָתוֹ

וְכָךְ הָיְתָה צוּרָתוֹ  אֲכוּלָה וּמְקוּלָלָה

וּרְעָבוֹ לְצוּרָה שְׁלֵמָה לֹא יָדַע שֹׂבַע אוֹ הַקַּלָּה

וְהָיְתָה צוּרָתוֹ אָרְחוֹ וְרִבְעוֹ

וּבִקּוּשׁ הַצּוּרָה הָיָה לְצוּרָתוֹ

וְצוּרָתוֹ הָיְתָה אֱלֹהָיו

 

אַךְ אִם נַעֲנָה לוֹ אֱלֹהָיו

וְצוּרָתוֹ נִמְצְאָה נוֹגַהַת וּמְנַגֶּנֶת

חָשׁ עַצְמוֹ לָכוּד בָּצַר וּבַמְּבֻצָּר

וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים  אֲחֵרִים

שֶׁאֵין לָהֶם צֶלֶם אוֹ מַסֵּכָה

אֱלֹהי חֶסֶר

שֶׁחֶסְרוֹנוֹ הוּא מְקוֹר הַצּוּרוֹת

שֶׁחֶסְרוֹנוֹ הוא מָקוֹר לְכָל חֶסֶר, לְכָל הַחֶסֶר

אֱלֹהִים שֶׁל תֹּהוּ וּבִלְבּוּל

אַיִן אֵין-סוֹף

וּמֵהָאַיִן בִּקֵּשׁ לָצוּד אֶת צוּרָתוֹ

וְרֶשֶׁת פָּרַשׂ בַּתֹּהוּ

 

 

*מתוך "שיר הלב", הוצאת הקיבוץ המאוחד  2004

 

 

11 תגובות

  1. אביטל מהבלוג
    1 בינואר 2008 ב 19:49

    מענין.

    הגב
  2. איציק אביב
    1 בינואר 2008 ב 20:04

    אני אוהב איך נשירים שלך מתנגנים סביב
    ישות שכמו חוזרת על עצמה ובכך מעצימה.
    הוּא בִּקֵּשׁ אַחַר צוּרָתוֹ
    כְּבוֹרֵחַ מֵחֹסֶר צוּרָה
    שתי שורות שמאוד דיברו אליי.

    הגב
  3. רונית בר-לביא
    1 בינואר 2008 ב 20:24

    חזק ביותר ומקסים.

    בעולמנו שכל מהותו היא תיקון,
    מה ש"מושלם" הוא חולה, לדעתי.

    רק עם החסר יש מה לעשות,
    עם צורה פגומה או היעדר צורה.

    והאלוהים הוא אלוהי החסר, אולי לכן הוא נעדר צורה,
    ואם איננו רוצים להיות עובדי אלילים,
    נסכים לעבוד את החסר הזה,
    ונאהב ונטפח אותו,
    ובאורח פרדוקסלי הוא ייעשה פחות ופחות חסר, אבל לעולם לא מושלם,
    לא בעולם הזה.

    הגב
  4. שלי חן
    2 בינואר 2008 ב 1:19

    שיר טרגי, בעיני.

    הגב
  5. יעל ישראל
    2 בינואר 2008 ב 1:26

    גם בעיני טראגי, ומאוד מאוד יפה ומכמיר לב. ומהמשפט הזה הרג אותי:
    כָּל-כָּךְ רָעֲבוּ לְצוּרָתוֹ

    וְכָךְ הָיְתָה צוּרָתוֹ אֲכוּלָה וּמְקוּלָלָה

    אני לוקחת אותו איתי.

    הגב

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*

CAPTCHA Image

*

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן