בננות - בלוגים / / מתוך המדיטציה "אבן"
קרא
  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

מתוך המדיטציה "אבן"

                         מתוך   אבן

 

 

 

אבן השתייה

 

המילה המתחילה  את העולם

יהי

אאום

המנגינה הלא מודעת

ממנה נזרם השיר כולו

 

המגע הראשון בין מבטינו

המגע הבתולי בגופך השחור

אצבעותי היודעות את בטנך

המשוחה בדם ענבי מוסקט

אבן שחורה ממורקת

שהביאו מלאכים נדיבים

נפש עדינה שהביאו מלאכים נדיבים עוד יותר

ישפה שחור שהוא אבן בוחן

לנקודת הזהב שבליבי 

 

הביטו נא אל הנשמה

לשם שבו ואחלמה

 

האבן המכסה על התהום

ממנה נברא העולם

 

האבן סביבה נבנה המקדש

 

המטאוריט  השחור

סביבו נבנתה הכעבה

סביבו מסתחררים

הקוראים בשמו של אללה

פיסה מלבו הצחור

של האל האדיר והרחמן

אשר השחירה

מהעוונות שהותירו בה

כל הצליינים

אבן  החסד האלוהי

מתת לאדם הראשון

ביום גירושיו מעדן

 

 

אבן שהיא קריש

של לבה רותחת

קריש צונן של אבן בוערת

זורמת כנהר אש

אבן התודעה התלולה, הצלולה

שאינה כפותה עוד

לשום יצר

גני אבן זן בודהיסטיים

שגברו על התשוקה

ליפי הפרחים

ולמה שהם מרמזים

שגברו על אש התשוקה

הבוערת בכל העיניים

 

האבן למראשותיו של יעקב

אבן מצבה לחייו הקודמים

שהיא גם שער השמיים

מעליה ניצב סולם

שמלאכים עולים ויורדים בו

אבן ההתעלות

אבן שנתונה לכוח כבידה הפוך

ונופלת כלפי מעלה

 

היינו ילדים בשדה פורח

בהשגחתה של מטפלת

ששערה השחור הנוצץ

היה אסוף על קודקודה

וציפורניה משוחות בדם

בבוקר בא גבר חסון וזועם

והטיל בה אבנים

על כך שסירבה לו

האבנים  פצעו את לבי, את מוחי

הו כרמנסיטה כרמנסיטה

 

אבן מקיר תצעק

לצאת לחופשי מן הקיר

מהמבנה, מחברת אחיותיה, מהתרבות

 

אבן בודדה בשדה

שוב בודדה בשדה

לא בקיר החומה, הבית, המקדש

לא במוחם הקדחתני של הבונים

בודדה ליד בודדות אחרות

אבן הבדידות הישֵנה

 

 

אבן ששתיקתה כה מוחלטת

עד שלא תשמש עוד מטפורה.

 

 

סלע ענק המרחף בשמיים

או מעבר לשמיים

בחלל אינסופי

אסטרואיד שגודלו טרם נאמד

העומד לנחות על

ראשך? ביתך? עירך? היבשת? העולם?

האבן הסופית, המסכמת

 

 

אבן הטועים

שם נכריז על כל אבדותינו

שם נדע לבסוף את כל שאבדנו

כי ויתרנו, או הרסנו, או מעדנו וטעינו

שם  נדע את  חיינו המוחמצים

חלומות שלא נענינו למשאלותיהם

עצמיים שאבדו כי פרשנו מהם

כשבחרנו בעצמיים שהעדפנו

כל הימים עד הלום

 

11 תגובות

  1. אהבתי ,לקחת אותנו בשירך למסע מרתק בתוך ההסטוריה האנושית של האמונות ,הדעות והתקוות ,אכן אבן אחת המגוללת הרבה סיפורים,מי ייתן ש"אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה"

  2. אבן מאסו הבונים הייתה לראש שירה!!!

    מסע נפלא בנבכי האבן

  3. אבנים כדימויים לחוויות הכלל והפרט, בשלושת הזמנים ובמרחבי המקומות, עד כי אתה מרגיש את מגוון האבנים בצבעם, צורתם, ואפילו צלילם כמו חיות מולך.

  4. סבינה מסג

    מוטי, פשוט נפלא! (יצא אוקסימורון)

    התמונה המנטלית שהיתה לי בראש כשקראתי, היתה רומי חג סביב העמוד שלו , אומר שירה… ורושמים מפיו.

  5. האנושות נרגמת ונסקלת ע"י כ"כ הרבה אבנים על משמעויותיהן הדתיות והפחות דתיות.

    מה עוללנו לעצמנו? מה עוללנו לאבן?

    יופי של שיר.

  6. אבן השתייה
    שבנקודת הזהב אשר בלבך
    לא טועה
    לא החמצת-
    השיר נולד, נוכח
    מיטיב..

    איריס

  7. סיגל בן יאיר

    מאוד מצאה חן בעיני המוזיקליות של השיר, מאוד מדיטטיבי, ברובו נראה כילו נאמר מתוך טרנס, כמו מנטרה, כמו לחש. יפה יפה.

  8. מוטי – אהבתי, ואני מסוקרן לראות את המחזור כולו, כשיצא לאור.

    הבית "היינו ילדים בשדה פורח…" נותן לכל השיר מקום אחר לגמרי, קונקרטי ואישי. הוא בעיני מרכזו (אולי יחד עם "המגע הראשון בין מבטינו"), הבשר שבתוך הרוח. הדחף שלי היה להעביר אותו לסוף השיר, כמין מפתח לדלת הקטנה של אליס. אבל זה יהיה כנראה מהלך שגוי, דרמטיזציה מיותרת.

    • מוטי גלדמן

      זוהר, הרבה תודה על הקריאה המדוקדקת. רק כעת ראיתי את תגובתך. בינתיים פרסמתי את ההמשך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן