קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מתוך אבן
אבן השתייה
המילה המתחילה את העולם
יהי
אאום
המנגינה הלא מודעת
ממנה נזרם השיר כולו
המגע הראשון בין מבטינו
המגע הבתולי בגופך השחור
אצבעותי היודעות את בטנך
המשוחה בדם ענבי מוסקט
אבן שחורה ממורקת
שהביאו מלאכים נדיבים
נפש עדינה שהביאו מלאכים נדיבים עוד יותר
ישפה שחור שהוא אבן בוחן
לנקודת הזהב שבליבי
הביטו נא אל הנשמה
לשם שבו ואחלמה
האבן המכסה על התהום
ממנה נברא העולם
האבן סביבה נבנה המקדש
המטאוריט השחור
סביבו נבנתה הכעבה
סביבו מסתחררים
הקוראים בשמו של אללה
פיסה מלבו הצחור
של האל האדיר והרחמן
אשר השחירה
מהעוונות שהותירו בה
כל הצליינים
אבן החסד האלוהי
מתת לאדם הראשון
ביום גירושיו מעדן
אבן שהיא קריש
של לבה רותחת
קריש צונן של אבן בוערת
זורמת כנהר אש
אבן התודעה התלולה, הצלולה
שאינה כפותה עוד
לשום יצר
גני אבן זן בודהיסטיים
שגברו על התשוקה
ליפי הפרחים
ולמה שהם מרמזים
שגברו על אש התשוקה
הבוערת בכל העיניים
האבן למראשותיו של יעקב
אבן מצבה לחייו הקודמים
שהיא גם שער השמיים
מעליה ניצב סולם
שמלאכים עולים ויורדים בו
אבן ההתעלות
אבן שנתונה לכוח כבידה הפוך
ונופלת כלפי מעלה
היינו ילדים בשדה פורח
בהשגחתה של מטפלת
ששערה השחור הנוצץ
היה אסוף על קודקודה
וציפורניה משוחות בדם
בבוקר בא גבר חסון וזועם
והטיל בה אבנים
על כך שסירבה לו
האבנים פצעו את לבי, את מוחי
הו כרמנסיטה כרמנסיטה
אבן מקיר תצעק
לצאת לחופשי מן הקיר
מהמבנה, מחברת אחיותיה, מהתרבות
אבן בודדה בשדה
שוב בודדה בשדה
לא בקיר החומה, הבית, המקדש
לא במוחם הקדחתני של הבונים
בודדה ליד בודדות אחרות
אבן הבדידות הישֵנה
אבן ששתיקתה כה מוחלטת
עד שלא תשמש עוד מטפורה.
סלע ענק המרחף בשמיים
או מעבר לשמיים
בחלל אינסופי
אסטרואיד שגודלו טרם נאמד
העומד לנחות על
ראשך? ביתך? עירך? היבשת? העולם?
האבן הסופית, המסכמת
אבן הטועים
שם נכריז על כל אבדותינו
שם נדע לבסוף את כל שאבדנו
כי ויתרנו, או הרסנו, או מעדנו וטעינו
שם נדע את חיינו המוחמצים
חלומות שלא נענינו למשאלותיהם
עצמיים שאבדו כי פרשנו מהם
כשבחרנו בעצמיים שהעדפנו
כל הימים עד הלום
אהבתי ,לקחת אותנו בשירך למסע מרתק בתוך ההסטוריה האנושית של האמונות ,הדעות והתקוות ,אכן אבן אחת המגוללת הרבה סיפורים,מי ייתן ש"אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה"
אבן מאסו הבונים הייתה לראש שירה!!!
מסע נפלא בנבכי האבן
אבנים כדימויים לחוויות הכלל והפרט, בשלושת הזמנים ובמרחבי המקומות, עד כי אתה מרגיש את מגוון האבנים בצבעם, צורתם, ואפילו צלילם כמו חיות מולך.
מוטי, פשוט נפלא! (יצא אוקסימורון)
התמונה המנטלית שהיתה לי בראש כשקראתי, היתה רומי חג סביב העמוד שלו , אומר שירה… ורושמים מפיו.
האנושות נרגמת ונסקלת ע"י כ"כ הרבה אבנים על משמעויותיהן הדתיות והפחות דתיות.
מה עוללנו לעצמנו? מה עוללנו לאבן?
יופי של שיר.
אבן השתייה
שבנקודת הזהב אשר בלבך
לא טועה
לא החמצת-
השיר נולד, נוכח
מיטיב..
איריס
ארוטיקה, רליגיוזיות, הרבה חושניות, מראות וצבעים. שיר תובעני למדיי, רב מלל, אבל יש תמורה לאגרה.
מאוד מצאה חן בעיני המוזיקליות של השיר, מאוד מדיטטיבי, ברובו נראה כילו נאמר מתוך טרנס, כמו מנטרה, כמו לחש. יפה יפה.
תודה רבה לכל המגיבים.
מוטי – אהבתי, ואני מסוקרן לראות את המחזור כולו, כשיצא לאור.
הבית "היינו ילדים בשדה פורח…" נותן לכל השיר מקום אחר לגמרי, קונקרטי ואישי. הוא בעיני מרכזו (אולי יחד עם "המגע הראשון בין מבטינו"), הבשר שבתוך הרוח. הדחף שלי היה להעביר אותו לסוף השיר, כמין מפתח לדלת הקטנה של אליס. אבל זה יהיה כנראה מהלך שגוי, דרמטיזציה מיותרת.
זוהר, הרבה תודה על הקריאה המדוקדקת. רק כעת ראיתי את תגובתך. בינתיים פרסמתי את ההמשך.