קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
לְאוֹתֵת, לְהַבְהֵב*
אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֲשֵׁכָה
בְּרוּחַ אֲבִיבִי רוֹחֵשׁ
וְהַיָּם מִתְחַזֶּה כְּמִגְרָשׁ
שֶׁכִּמְעַט אֵינֶנּוּ נִרְאֶה
וּמֵפִיק דְּמָמָה קְרִירָה
תְּהוֹמוֹ אֵינָהּ נוֹהֶמֶת
הַמְּעַרְבֹּלֶת דָּעֲכָה
בְּמֶרְחָבָיו הָרֵיקִים
חָדְלָה הַצְּעָקָה
וּבִשְׂדֵה הַמַּיִם הַשְּׁחֹרִים
מִפְרָשִׂית דַּיָּגִים
קְטַנְטֹנֶת כִּי רְחוֹקָה
מַחְלִיקָה בְּאִטִּיּוּת הֲכִי אִטִּית
אוּלַי אֲפִלּוּ עוֹצֶרֶת
כְּשֶׁהִיא מְהַבְהֶבֶת אוֹר צָהֹב
וְכָךְ מְיַצֶּרֶת הַקַּבָּלָה
מַצִּיעָה אֶת עַצְמָהּ כְּדִמּוּי
אֲפִלּוּ כְּדִמּוּי לְדִמּוּי
אֲבָל לְאַט לְאַט
אֲנִי דֵּי מִשְׁתַּחְרֵר
מִמַּקְבִּילִית הַדּוּגִית
וְנִפְרַשׂ לַיָּם וְלַשָּׁמַיִם
אֲפִלּוּ נִמְהַל בַּחֲשֵׁכָה
שֶׁהִיא חֲדָשָׁה וְרַעֲנַנָּה
וּמְנֻמֶּרֶת כּוֹכָבִים טְרִיִּים
וְתָלוּי בָּהּ יָרֵחַ דְּמוּי בָּנָנָה גְּדוֹלָה מְאוֹד
הַכֹּל מְרַמֵּז לְמַשֶּׁהוּ
הַכֹּל מְאוֹתֵת וּמְהַבְהֵב
כָּל דָּבָר הוּא עַצְמוֹ וְאַחֵר
אֲפִלּוּ הָאוֹפַנַּיִם
הַשְּׁעוּנִים לְיָדִי עַל הַסַּפְסָל
בְּאֶמְצָעוּתָם אֲסַמֵּן אֶת הַתְּוַאי
שֶׁבֵּין הַיָּם לַבַּיִת
וְאֶחֱצֶה אֶת אֲוִיר הַלַּיְלָה
כְּשֶׁכּוֹכָבִים נוֹפְלִים עַל רָאשִׁי.
* מתוך המקבץ לפסטיבל השירה הקרוב במטולה
הכל מרמז למשהו- זה מהות השיר, זה יפה שזה בא בסוף כמו מוסר השכל.
יש משהו בשיר שנותן לי קומניקטביות נעימה, לא יותר מידי, ולא פחות.
להתראות טובה
טובה,תודה אבל בסוף יש התרחשות די אקסטטית, סוג של איחוד מיסטי.
מסכימה איתך ,אבל הכל מרמז על משהו
אפילו השמוש גם במילה מאותת וגם מהבהב, כאלו יש הרחבה של אותה מילה, אזור השיר שמור, אפילו נפילת הכוכבים נחוות בעיני מסקרנת ולא מפחידה.
להתראות טובה
השורות מהדהדות השתקפויות והבהובים,
כאשר חשתי גם געגועים לבית.
אני אוהב את הקצב של השירים שלך.
איציק, מעניין מה ששמת אליו לב בעניין המרחק מהבית. היתה בשיר התרחקות גדולה מהבית,כלומר מהעצמי,
מעין הפקרה עצמית הדרגתית. והיא היוצרת את הגעגוע לבית.
מאוד אהבתי את התחושה שהשתלטה עלי תוך קריאה — שלמרות ההתבוננות החזקה, המתמסרת, אתה מחכה… לעצמךָ
יעלה, אם לעשות פאראפראזה של משפט מהברית החדשה: המאבד את עצמו יימצא את עצמו, והמוצא את עצמו יאבד לעצמו.
מאד מאד יפה. ציורי.
איריס, כמה טבעי לך לראות את הציורי.
הַכֹּל מְרַמֵּז לְמַשֶּׁהוּ
הַכֹּל מְאוֹתֵת וּמְהַבְהֵב
כָּל דָּבָר הוּא עַצְמוֹ וְאַחֵר
אֲפִלּוּ הָאוֹפַנַּיִם
הַשְּׁעוּנִים לְיָדִי עַל הַסַּפְסָל
בְּאֶמְצָעוּתָם אֲסַמֵּן אֶת הַתְּוַאי
שֶׁבֵּין הַיָּם לַבַּיִת
וְאֶחֱצֶה אֶת אֲוִיר הַלַּיְלָה
כְּשֶׁכּוֹכָבִים נוֹפְלִים עַל רָאשִׁי
ואוו, איזה בית זה הבית האחרון!!!
סוגר את השיר בגדול.
את מקשיבה טוב, יעל. תודה
הכל מרמז על משהו אחר גם איתות הדוגית אבל
הכוכבים מהבהבים טריים והם נופלים על ראשך .
הכוכבים הם כנראה הדבר הכי דומה למקור מכל החיים האלה שדימוי מחליף דימוי , אבל החשכה החדשה.
כמו משל המערה של אפלטון שלאור השמש יש תחליפים מותאמי אנשים שבינוניות היא סביבתם הטבעית . והנה חשכה חדשה. לא רק אור. אכן מרענן.
אגב גם אור הכוכבים עלול להיות רדוקציה של אור שמש . נותרה החשכה החדשה עם אויר הלילה בדרך הביתה על תואי האופנים המובילים (לא מהר מידי כמידת הכוח ברגלים)
מירי, נהניתי מראייתך את השיר וגם מהדאגה שלא אתאמץ מידיי בדרך חזרה. שבת שלום
מוטי
אני דוקא מתרשמת שאין לך בעיה עם האפניים- יוגה איינגר וכו" התכוונתי שאפניים בניגוד למכונית הם אמצעי תחבורה שמותאם לכוח הרגליים ,ציינת שגם האפניים הן בעצם משהו אחר .בכל אופן שבת שלום ועוד הרבה נסים כאלה.
מוטי, החשיכה בשיר נותנת הרגשה של אינקובציה לאיזה אור שמחכה להבליח. הראייה כל כך חדה ובהירה בחושך הזה משרה אוירה כמעט מיסטית.
איזו נהמה יש בתהומו אינה נוהמת.
היתממש הרמז? היוגשמו האיתותים וההבהובים? כדי למצוא את הדרך צריך לאבד אותה, נראה כי חצית את הקו המבדיל בין לילה ללילה
תחושה קסומה
משה, קראת נכון ואפילו קצת הקראת לי,
הקרית לי, את השיר מחדש .אני סברתי, קרוב לקריאתך, שיש בו תיאור של מצב מיסטי רענן, בו שום דבר אינו מובן ולכן האיחוד אפשרי. תודה
המוזיקליות של השיר נפלאה ומובילה, בלי מודע, בין תחושות הלילה
SAM, תודה על הביקור ועל אופן הקריאה
הרגיש למוסיקליות.
למוזיקליות
אוהבת ת הדימויים ואת השיר. רואה את המראות בדמיון.
דמיון של אמנית, עדנה. תודה
מאותת ומהבהב השיר שלך.
מבחוץ ומבפנים.
תודה, יודית.
תודה גם ממני ליהודית ולעדנה ותודה לשפנפן שהקדים והודה לכן.
הוא מרמז לך שהשיר בינוני למדיי, רק שאף אחד מהמגיבים לא מעז לומר את זה.
מעניין שאתה חושב שניחנת לא רק בשיפוט אמנותי טוב יותר מזה של כולם אלא גם באומץ מיוחד במינו, שאין לאף אחד.
יתר על כן יקירי, מהכרותי עם השפנפן
בבלוגיה הוא לעתים נדירות מרמז – הוא אומר את שעם לבו באומץ. אבל זכותך כמובן לחשוב מה שאתה רוצה ואפילו לומר זאת בלי חשש בפה מלא.
כיוון שייחסו לי דברים שכביכול רמזתי אליהם אומר גלויות: האפיפניה הלילית שבשיר הזה נראית לי קסומה לגמרי.
"כל דבר הוא עצמו ואחר".
כתיבה חכמה של דימויים לדימויים.
שיר נהדר, מוטי. ואני שמח לבשר לך שיש לי את "מילאנו" (לקח זמן, אבל הגיע), ובהזדמנות הראשונה שתִקרה על דרכנו, תבוא עם עט לאותת, להבהב.
🙂
מריו יקירי. שמח אני בתגובתך ושמח שהספר אצלך. תיזום מפגש בבית הקפה תל אביבי שהקפה המוגש בו משובח ואבוא לחתום.