קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
שירי הבית *
*
אֲנִי בְּנָם יְחִידָם שֶׁל נַוָּדִים
שֶׁהָאֵל הָאַכְזָר אֲשֶׁר בָּרְאוּ
גֵּרְשָׁם מִבָּתֵּיהֶם שׁוּב וְשׁוּב
וַיּוֹלִיכֵם לִתְעוֹת בַּמִּדְבָּרִיּוֹת
אֲנִי בְּנָם שֶׁל נַוָּדִים
שֶׁאֶת בָּתֵּיהֶם הָאַחְרוֹנִים
שָׂרְפוּ קַלְגַּסִּים רַצְחָנִיִּים, קְצִינֵי מָוֶת
שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶם מְעוֹנוֹת חֲדָשִׁים
צְרִיפֵי נִדּוֹנִים, קִבְרֵי אַחִים, עֲרוּגוֹת אֵפֶר, אֲרֻבּוֹת
מְחִלּוֹת, מַרְתְּפִים, בִּיבִים, עֻמְקֵי הַיְּעָרוֹת
וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְהַצְּחִיחָה
עַל שְׂפַת יָם הַתְּכֵלֶת הַזּוֹהֶרֶת
הָיָה בֵּיתֵנוּ הֶחָדָשׁ שָׁב וּמִתְלַקֵּחַ
עוֹלֶה בְּלַהֲבוֹתֵיהֶן שֶׁל מְרִיבוֹת
מוּבָס בְּזִכְרוֹנוֹת וּבִרְפָאִים
רוֹצְחִים הָיוּ פּוֹרְצִים מִגּוּפוֹ שֶׁל אָבִי
שֶׁאִיֵּם בְּאֶקְדָּח דִּמְיוֹנִי
נִרְצָחִים הָיוּ בּוֹקְעִים מִלִּבָּהּ שֶׁל אִמִּי
שֶׁהָיְתָה לְמִתְאַבֶּדֶת סִדְרָתִית
וּבֵיתֵנוּ הִסְתַּחְרֵר כְּשִׁבֹּלֶת עַל תְּהוֹמָהּ
*
אֶת בֵּיתִי הָרִאשׁוֹן בָּנִיתִי בְּפִיקוּס אַדִּיר מְמַדִּים
הַצִּפֳּרִים הָיוּ אִמִּי וְאָבִי
גּוֹזָלִים הָיוּ אַחַי
נְמָלָה הָיְתָה לִי בַּת דּוֹדָה
וּבְבֵית הַפִיקוּס הִסְתַּרְתִּי אֶת חֲפָצַי
מַחְבֶּרֶת נְיָר מִילִימֶטְרִי
עִפָּרוֹן בְּצִבְעֵי שְׁקִיעָה
מִשְׁקֶפֶת תֵּיאַטְרוֹן
וְכַמָּה חוֹבְרוֹת
עַל חַיָּיו שֶׁל גֶּבֶר לָבָן וְעָרֹם בָּעֳבִי הַיַּעַר
וְהָיָה לִי אוֹצַר עָלִים
שֶׁהַשַּׁלֶּכֶת לֹא שָׁלְטָה בּוֹ
שָׁם בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת יֶלֶד אַלְמוּתִי וּנְטוּל זִכְרוֹנוֹת
יֶלֶד הֹוֶה
שֶׁהַסִּגָּלוֹן הוּא אֱלֹהָיו
וְהַפִיקוּס דָּתוֹ
אַךְ עַל הֶהָרִים הַצְּחִיחִים שֶׁבַּמֶּרְחָק
נִצַּב בֵּיתוֹ שֶׁל אֵל נוֹרָא
וְאֵשׁ אִשֶּׁה יָקְדָה עַל מִזְבְּחוֹ.
*
בְּקֻפְסוֹת קַרְטוֹן חוּמוֹת
הִסְתַּתַּרְתִּי כִּבְבַיִת
חֶשְׁכָתָן הַקְּטִיפָתִית הָיְתָה לִי שְׂמִיכָה
לְעִתִּים הִתְגּוֹרַרְתִּי בַּאֲרוֹן בְּגָדִים
וְחָלַמְתִּי עַל חַיֵּי נַוָּד קְלוֹשָׁרִי
הַיָּשֵׁן מִתַּחַת לַגְּשָׁרִים
גַּם אֲחוֹרֵי חֲצַר בֵּיתֵנוּ
הָיוּ לִי מִקְלָט וּמִסְתּוֹר
שָׁם יֶלֶד נִשֵּׁק יֶלֶד עַל לֶחְיוֹ וְעַל פִּיו
וְהַחוֹל הָיָה עֵמֶק קַמָּאִי
בּוֹ רָחֲשׁוּ אַבְנֵי כְּשָׁפִים
מִפְלָצוֹת שֶׁמֻּזְעֲרוּ לִמְמַדֵּי חֶרֶק
וּמְצִיאוֹת –
מַתְּנוֹת הַחוֹל
מִי הָיָה הַמִּסְתַּתֵּר
וּמִפְּנֵי מָה הִסְתַּתֵּר
הֵן הָאֵל שֶׁעֵינוֹ הָאַחַת טְמֵאָה
וְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרָה
דָּבָר לֹא נִסְתַּר מִלְּפָנָיו.
* מתוך "שיר הלב", הקיבוץ המאוחד 2004.
נהדר ומדויק – הגיהנום זחל והתלקח גם כאן. הדמיון היה חבר לא רע גם אם לא מספיק.
הדימיון במקרה הזה הציל לו את החיים, את השפיות.
מאוד חזק
מזעזע
היום ראיתי סיגלון
בכל פעם אני נדהמת מהעוצמה הסגולה של סיגלון פורח
זה כל כך אחרת לקרוא את השירים שוב מעל צג המחשב , בזמן אחר .
מרשים בכנות ובעוצמה
זה שיר חזק וקשה, מוטי.
תמיד יש קושי בקריאת "שירי שואה" מצוינים. בהכלתם.
אבל לי, באופן אישי, קשה מעט יותר להכיל את השיר הזה, אולי בגלל שלזעם יש כתובת.
מרשים מאוד בדימויו, תוכנו והעברת החוויה.
אני גם אוהב את הניגון של השיר,
הוא מתגלגל מעצמם בשטף בקריאתו.
אני לא מכירה פרחים בשמותם אלא מעטים ואפילו לא ידעתי שאני אוהבת את אלוהיך, הסיגלון. אלוהים אחד.
השירים עצובים וטובים וקשים.
אהבתי
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פשוט ככה: !!!!!!!!!!!!!!!!!!
כמה היטבית לתאר את זה.
מוטי, כל המחזור בעל עוצמה חסרת פשרות, ונוגע חזק, אבל זהו השיר הפותח שתופר טלאי צהוב לילדות הזו, ולאל, שעינו האחת שייכת לנרצחים ולניצולים והשניה לרוצחים.
ילד מיליונר של מילים.
תודה לכל המגיבים,למזדעזעות, לאוהבות הסיגלון, לשותקים, למתקשה ההכלה, לאלה שהשיר דיבר בשבילם בקול מדויק -תודה ולהתראות בשמחות.
אינני יכול להגיב אלא בשיר שכתבתי לפני ימים רבים:
……………………
נסיכי הילדות / יוסף עוזר
הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, בְּלִי סֶנְט אֶכּזְוּפֶּרִי בָּא אֵלַי,
עִם חֶרֶב מַלְכוּת וְחִיּוּךְ שֶׁל פֶּרַח
מַחְזִיק בַּזֶּרֶת הַקְטָנָה שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי עִם כּוֹבַע מִצְחִיָּה
בָּאָה הַיְדִי בַּת הֶהָרִים לִרְאוֹת מַה קָרָה בַּסּוֹף לַיְּהוּדִים
פִּינוֹקְיוֹ הִגִּיעַ, גּוּפוֹ נְקוּב כַּדּוּרִים
דִּמְעוֹתָיו דִּמְעוֹת עֵץ הַדַּעַת
בָּאוּ הַנְּסִיכִים מֵאַגָּדוֹת פִּלְאֵי עוֹלָם
וְהַתֹּם שֶׁשָּׁלַח אִתָּם אֱלֹהִים לָתֵת לִי מִמֶּנּוּ כְּדֵי שָׂבְעָה.
בָּאָה אִתָּם שִׁלְגִּיָה עִם שִׂמְלַת שַׁבָּת וְשַׂקִּית לְבֵּית הַכְּנֶסֶת
תַּפּוּחַ גַּן-עֵדֶן בְּפִיהָ וְהִיא עֲדַיִן גּוֹסֶסֶת
וּמִשְׁפַּחַת סִמְפְּסוֹן עִם בְּלוֹרִיּוֹת זָהָב
וְצַ"רְלִי צַ"פְּלִין, וּשְׁלֹשֶׁת הַדֻּבִּים שֶׁל זֶהָבָה הַזְּקֵנָה
שִׂחֲקוּ עִם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי שֶׁעֲדַיִן מֵרִים יָדַיִם לִכְּנִיעָה
פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת
הַנַּעַר מרמאלָה בָּא לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ, כִּי מִי כָּמוֹהוּ נַעַר אַגָּדָה,
כַּפּוֹת יָדָיו נוֹטְפוֹת דָּם מֵהַמֵּעַיִם שֶׁהוֹצִיא לְמִישֶׁהוּ
וְהוּא שָׁר לִי וְלַנָּסִיךְ ולהַיְדִי אֶת
שִׁיר הַשָׁלוֹם לְפָלַשְׁתִין:
בְּרוּחְ-בְּדָּם.
וְשֶׁחְרָזָאד צָחֲקָה צָחֲקָה צָחֲקָה מֵהַסִּפּוּר שֶׁלֹּא נִגְמָר
אֵיךְ אִישׁ הַשָּׁלוֹם שָׁקוּף וְדַק כְּמוֹ לָמִינַצְיָה
וּפֶטֶר גִּינֶז, הַצַּיָּר הַקָּטָן מטריזנשטאט, גַּם הוּא הִגִּיעַ לְהוֹדִיעַ:
אֱלֹהִים כְּבָר מֵפַתֵּחַ עֵץ חַיִּים חָדָשׁ.
עֵץ חַיִּים חָדָשׁ
רָקַדְתִּי אִתָּם, פּוֹפָּאי הַקָּטָן חִלֵּק לְכֻלָּנוּ תֶּרֶד
וְיֶלֶד יָפֶה מסאטמר אָמַר: לַהֲרֹג אֶת הַצִּיּוֹנִים אֶחָד אֶחָד
כָּל נְסִיכֵי הַיַּלְדוּת שֶׁל תַּרְבּוּת פְּלָאִים קוֹסֶמֶת
וְדוֹנַלְד דָּאק עָלַץ, וְשַׁרְנוּ
וּבָכִיתִי
וְהִתְחַלְנוּ לִכְתֹּב אַגָּדָה – אֵיךְ לֹא תִּהְיֶה שׁוּב אַגָּדָה אַחֶרֶת.
ד"– ניסן– תשס"ז 23/03/2007