בננות - בלוגים / / שירי הבית
קרא
  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

שירי הבית

 

 

שירי הבית *

 

*

אֲנִי בְּנָם יְחִידָם שֶׁל נַוָּדִים

שֶׁהָאֵל הָאַכְזָר אֲשֶׁר בָּרְאוּ

גֵּרְשָׁם מִבָּתֵּיהֶם שׁוּב וְשׁוּב

וַיּוֹלִיכֵם לִתְעוֹת בַּמִּדְבָּרִיּוֹת

 

אֲנִי בְּנָם שֶׁל נַוָּדִים

שֶׁאֶת בָּתֵּיהֶם הָאַחְרוֹנִים

שָׂרְפוּ קַלְגַּסִּים רַצְחָנִיִּים, קְצִינֵי מָוֶת

שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶם מְעוֹנוֹת חֲדָשִׁים

צְרִיפֵי נִדּוֹנִים, קִבְרֵי אַחִים, עֲרוּגוֹת אֵפֶר, אֲרֻבּוֹת

מְחִלּוֹת, מַרְתְּפִים, בִּיבִים, עֻמְקֵי הַיְּעָרוֹת

 

וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְהַצְּחִיחָה

עַל שְׂפַת יָם הַתְּכֵלֶת הַזּוֹהֶרֶת

הָיָה בֵּיתֵנוּ הֶחָדָשׁ שָׁב וּמִתְלַקֵּחַ

עוֹלֶה בְּלַהֲבוֹתֵיהֶן שֶׁל מְרִיבוֹת

מוּבָס בְּזִכְרוֹנוֹת וּבִרְפָאִים

רוֹצְחִים הָיוּ פּוֹרְצִים מִגּוּפוֹ שֶׁל אָבִי

שֶׁאִיֵּם בְּאֶקְדָּח דִּמְיוֹנִי

נִרְצָחִים הָיוּ בּוֹקְעִים מִלִּבָּהּ שֶׁל אִמִּי

שֶׁהָיְתָה לְמִתְאַבֶּדֶת סִדְרָתִית

וּבֵיתֵנוּ הִסְתַּחְרֵר כְּשִׁבֹּלֶת עַל תְּהוֹמָהּ

 

 

*

 

אֶת בֵּיתִי הָרִאשׁוֹן בָּנִיתִי בְּפִיקוּס אַדִּיר מְמַדִּים

הַצִּפֳּרִים הָיוּ אִמִּי וְאָבִי

גּוֹזָלִים הָיוּ אַחַי

נְמָלָה הָיְתָה לִי בַּת דּוֹדָה

וּבְבֵית הַפִיקוּס הִסְתַּרְתִּי אֶת חֲפָצַי

מַחְבֶּרֶת נְיָר מִילִימֶטְרִי

עִפָּרוֹן בְּצִבְעֵי שְׁקִיעָה

מִשְׁקֶפֶת תֵּיאַטְרוֹן

וְכַמָּה חוֹבְרוֹת

עַל חַיָּיו שֶׁל גֶּבֶר לָבָן וְעָרֹם בָּעֳבִי הַיַּעַר

וְהָיָה לִי אוֹצַר עָלִים

שֶׁהַשַּׁלֶּכֶת לֹא שָׁלְטָה בּוֹ

שָׁם בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת יֶלֶד אַלְמוּתִי וּנְטוּל זִכְרוֹנוֹת

יֶלֶד הֹוֶה

שֶׁהַסִּגָּלוֹן הוּא אֱלֹהָיו

וְהַפִיקוּס דָּתוֹ

אַךְ עַל הֶהָרִים הַצְּחִיחִים שֶׁבַּמֶּרְחָק

נִצַּב בֵּיתוֹ שֶׁל אֵל נוֹרָא

וְאֵשׁ אִשֶּׁה יָקְדָה עַל מִזְבְּחוֹ.

 

*

 

בְּקֻפְסוֹת קַרְטוֹן חוּמוֹת

הִסְתַּתַּרְתִּי כִּבְבַיִת

חֶשְׁכָתָן הַקְּטִיפָתִית הָיְתָה לִי שְׂמִיכָה

לְעִתִּים הִתְגּוֹרַרְתִּי בַּאֲרוֹן בְּגָדִים

וְחָלַמְתִּי עַל חַיֵּי נַוָּד קְלוֹשָׁרִי

הַיָּשֵׁן מִתַּחַת לַגְּשָׁרִים

גַּם אֲחוֹרֵי חֲצַר בֵּיתֵנוּ

הָיוּ לִי מִקְלָט וּמִסְתּוֹר

שָׁם יֶלֶד נִשֵּׁק יֶלֶד עַל לֶחְיוֹ וְעַל פִּיו

וְהַחוֹל הָיָה עֵמֶק קַמָּאִי

בּוֹ רָחֲשׁוּ אַבְנֵי כְּשָׁפִים

מִפְלָצוֹת שֶׁמֻּזְעֲרוּ לִמְמַדֵּי חֶרֶק

וּמְצִיאוֹת –

מַתְּנוֹת הַחוֹל

 

מִי הָיָה הַמִּסְתַּתֵּר

וּמִפְּנֵי מָה הִסְתַּתֵּר

הֵן הָאֵל שֶׁעֵינוֹ הָאַחַת טְמֵאָה

וְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה טְהוֹרָה

דָּבָר לֹא נִסְתַּר מִלְּפָנָיו.

 

* מתוך "שיר הלב", הקיבוץ המאוחד 2004.

14 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    נהדר ומדויק – הגיהנום זחל והתלקח גם כאן. הדמיון היה חבר לא רע גם אם לא מספיק.

  2. מאוד חזק
    מזעזע
    היום ראיתי סיגלון
    בכל פעם אני נדהמת מהעוצמה הסגולה של סיגלון פורח

  3. מירי פליישר

    זה כל כך אחרת לקרוא את השירים שוב מעל צג המחשב , בזמן אחר .
    מרשים בכנות ובעוצמה

  4. זה שיר חזק וקשה, מוטי.

    תמיד יש קושי בקריאת "שירי שואה" מצוינים. בהכלתם.
    אבל לי, באופן אישי, קשה מעט יותר להכיל את השיר הזה, אולי בגלל שלזעם יש כתובת.

  5. מרשים מאוד בדימויו, תוכנו והעברת החוויה.
    אני גם אוהב את הניגון של השיר,
    הוא מתגלגל מעצמם בשטף בקריאתו.

  6. שולמית אפפל

    אני לא מכירה פרחים בשמותם אלא מעטים ואפילו לא ידעתי שאני אוהבת את אלוהיך, הסיגלון. אלוהים אחד.
    השירים עצובים וטובים וקשים.

  7. יעל ישראל

    !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    פשוט ככה: !!!!!!!!!!!!!!!!!!

    כמה היטבית לתאר את זה.

  8. מוטי, כל המחזור בעל עוצמה חסרת פשרות, ונוגע חזק, אבל זהו השיר הפותח שתופר טלאי צהוב לילדות הזו, ולאל, שעינו האחת שייכת לנרצחים ולניצולים והשניה לרוצחים.

  9. יוסי וקסמן

    ילד מיליונר של מילים.

  10. מוטי גלדמן

    תודה לכל המגיבים,למזדעזעות, לאוהבות הסיגלון, לשותקים, למתקשה ההכלה, לאלה שהשיר דיבר בשבילם בקול מדויק -תודה ולהתראות בשמחות.

    • יוסף עוזר

      אינני יכול להגיב אלא בשיר שכתבתי לפני ימים רבים:
      ……………………
      נסיכי הילדות / יוסף עוזר

      הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, בְּלִי סֶנְט אֶכּזְוּפֶּרִי בָּא אֵלַי,
      עִם חֶרֶב מַלְכוּת וְחִיּוּךְ שֶׁל פֶּרַח
      מַחְזִיק בַּזֶּרֶת הַקְטָנָה שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי עִם כּוֹבַע מִצְחִיָּה
      בָּאָה הַיְדִי בַּת הֶהָרִים לִרְאוֹת מַה קָרָה בַּסּוֹף לַיְּהוּדִים
      פִּינוֹקְיוֹ הִגִּיעַ, גּוּפוֹ נְקוּב כַּדּוּרִים
      דִּמְעוֹתָיו דִּמְעוֹת עֵץ הַדַּעַת
      בָּאוּ הַנְּסִיכִים מֵאַגָּדוֹת פִּלְאֵי עוֹלָם
      וְהַתֹּם שֶׁשָּׁלַח אִתָּם אֱלֹהִים לָתֵת לִי מִמֶּנּוּ כְּדֵי שָׂבְעָה.

      בָּאָה אִתָּם שִׁלְגִּיָה עִם שִׂמְלַת שַׁבָּת וְשַׂקִּית לְבֵּית הַכְּנֶסֶת
      תַּפּוּחַ גַּן-עֵדֶן בְּפִיהָ וְהִיא עֲדַיִן גּוֹסֶסֶת
      וּמִשְׁפַּחַת סִמְפְּסוֹן עִם בְּלוֹרִיּוֹת זָהָב
      וְצַ"רְלִי צַ"פְּלִין, וּשְׁלֹשֶׁת הַדֻּבִּים שֶׁל זֶהָבָה הַזְּקֵנָה
      שִׂחֲקוּ עִם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי שֶׁעֲדַיִן מֵרִים יָדַיִם לִכְּנִיעָה
      פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת
      הַנַּעַר מרמאלָה בָּא לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ, כִּי מִי כָּמוֹהוּ נַעַר אַגָּדָה,
      כַּפּוֹת יָדָיו נוֹטְפוֹת דָּם מֵהַמֵּעַיִם שֶׁהוֹצִיא לְמִישֶׁהוּ
      וְהוּא שָׁר לִי וְלַנָּסִיךְ ולהַיְדִי אֶת
      שִׁיר הַשָׁלוֹם לְפָלַשְׁתִין:
      בְּרוּחְ-בְּדָּם.

      וְשֶׁחְרָזָאד צָחֲקָה צָחֲקָה צָחֲקָה מֵהַסִּפּוּר שֶׁלֹּא נִגְמָר
      אֵיךְ אִישׁ הַשָּׁלוֹם שָׁקוּף וְדַק כְּמוֹ לָמִינַצְיָה

      וּפֶטֶר גִּינֶז, הַצַּיָּר הַקָּטָן מטריזנשטאט, גַּם הוּא הִגִּיעַ לְהוֹדִיעַ:
      אֱלֹהִים כְּבָר מֵפַתֵּחַ עֵץ חַיִּים חָדָשׁ.
      עֵץ חַיִּים חָדָשׁ
      רָקַדְתִּי אִתָּם, פּוֹפָּאי הַקָּטָן חִלֵּק לְכֻלָּנוּ תֶּרֶד
      וְיֶלֶד יָפֶה מסאטמר אָמַר: לַהֲרֹג אֶת הַצִּיּוֹנִים אֶחָד אֶחָד
      כָּל נְסִיכֵי הַיַּלְדוּת שֶׁל תַּרְבּוּת פְּלָאִים קוֹסֶמֶת
      וְדוֹנַלְד דָּאק עָלַץ, וְשַׁרְנוּ
      וּבָכִיתִי
      וְהִתְחַלְנוּ לִכְתֹּב אַגָּדָה – אֵיךְ לֹא תִּהְיֶה שׁוּב אַגָּדָה אַחֶרֶת.

      ד"– ניסן– תשס"ז ‏23/03/2007

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן