קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
ראשית היופי*
הַיֹּפִי הָרִאשׁוֹן הוּא תַּצְלוּם:
גּוּפָהּ הַקָּפוּא בְּרִקּוּד
אָחוּז בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אָבִי
קוֹרֵן לֹבֶן מִשִּׂמְלָה שְׁחוֹרָה
וּפָנֶיהָ מֻפְנִים אֶל הַצַּלָּם
וְעֵינֶיהָ שְׁקֵטוֹת וּמֶלַנְכּוֹלִיּוֹת קְצָת
אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁעַת הַצִּלּוּם
כְּבָר הִתְהַוֵּיתִי בִּפְנִימִיּוּתָהּ
וְהַתּוֹדָעָה שֶׁהִתְנַגְּדָה לְאַהֲבָתֵנוּ
הֵחֵלָּה מִתְרַקֶּמֶת.
הַיֹּפִי הַשֵּׁנִי הוּא שֵׂעָר –
אֲשֵׁדוֹת בּוֹעֲרוֹת שֶׁל אָדֹם טִיצְיַאן
שֶׁנִּגְּרוּ עַל כִּתְפֵי הַמּוֹרָה
אֲשֶׁר לִמְּדַתְנִי קְרוֹא וּכְתֹב,
שֵׂעָר אֲשֶׁר שִׁעְבְּדַנִי בְּסָמוּי
לְכָל אַדְמוֹנִיּוֹת הֶעָתִיד
כְּשֶׁחָלְתָה, וּבַכִּתָּה הִשְׂתָּרֵר שְׁחוֹר הַלּוּחַ –
הֶחֱלִיפוּהָ מִפְלְצוֹת שִׁעֲמוּם
שֶׁהֶאֱרִיכוּ אֶת מַחֲלָתָהּ יָמִים רַבִּים.
הַיֹּפִי הַשְּׁלִישִׁי הוּא גֻּלָּה –
אַחַת מִגֻּלּוֹת הַמִּשְׂחָק הַשְּׁקוּפוֹת
בְּתוֹכָהּ רַחַף פַּרְפָּר צָהֹב
כַּדּוּר זְכוּכִית הוּא יְדִיעָה שְׁלֵמָה
וּפַרְפָּר הוּא חָכְמָה חֲכָמָה מִבְּעָלֶיהָ,
אֲבָל פַּרְפָּר הוּא בְּעִקָּר פַּרְפָּר
וְכַדּוּר-זְכוּכִית הוּא בְּעִקָּר כַּדּוּר-זְכוּכִית
בַּגּ"וּלוֹת שִׂחֲקוּ יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה הַחֲזָקִים, הַזְּרִיזִים,
בֵּינֵיהֶם הָיִיתִי יֶלֶד זָר וּמוּזָר
יֶלֶד בְּבוּעַת זְכוּכִית.
* מתוך "מילאנו" , הקיבוץ המאוחד, 1988.
והשיר הוא היופי הרביעי.
הזהיתי עם הילד שלא מתחבר למשחקי הג"ולות.
תודה איציק. הברקה. אני מקווה שכך הוא.
השיר הזה חי ונוגע, מוטי. ממש אפשר ללוות אותך לשם.
תודה אמיר, יומטוב. אני עדיין לרגע ליד המחשב ונעים להגיב מייד.
נפלא מוטי.
תודה, יעל.
השיר הפותח את "מילאנו", ספר שכולו ראשית היופי, ושיושב בספרייתי כמו תנין זהב של ממש
תודה, יניב.
מוטי
אחד השירים האהובים עלי בספר
שמככב על מדף ספרי"העוד משהו" שלי
שמח לדעת זאת, דפנה. תודות
"ילד בבועת זכוכית" – יאן ריכוורגר היטיב לצייר אותך כך.. אהבתי את השיר
איריס,אני מניח שאת מתכוונת לדיוקן הראשון (בגירי פסטל), שמופיע בספר הדיוקנאות שיצא ב"שבו". הדיוקן החדש התלוי בתערוכה שבמוזאון תל אביב כבר אחר לגמרי.
דווקא התכוונתי לזה שאצל המוזיאון כרגע. כמו ציפור עדינה משקיפה מגולת זכוכית (האמת שהוא היטיב לצייר את האור ואת המהות.. ואת זה אפשר לראות גם את לא ממש מכירים..)
את זה של "שבו" לא מוצאת בספריה כרגע, להשוות
שיר כל כך יפה. נחמד להיזכר. היופי הוא MUST לחיים ולאמנות.
גם אני ראיתי את דיוקנך במוזיאון תל אביב. הפתיע אותי . בעיני אתה הרבה יותר צעיר אבל מאידך יש בו כל כך הרבה רגישות ויופי שבא מבפנים ומאיר החוצה .
בכלל איזו תערוכה מרהיבה ליאן . מכובדת . הוא ראוי לה .
היי מירי. גם בעיניי הדיוקן מוצלח.
קצת מביך אותי לדבר על השתקפותי בתודעת האחר. אומר רק שיאן קרא לדיוקן אחרי שסיים אותו "עננים כבדים" וחשבנו יחד שמדובר בענני דאגה
כי שוחחנו בזמן ציור הדיוקן על גילנו ועל המודעות למוות שהוא כופה עלינו. עם זאת העננים הכבדים הללו גם מבשרים גשמי פריון.
נראית לי התרשמות בלתי מדויקת בעליל.אין שום דבר ילדותי בדיוקן החדש ואפילו לא מכונס. יש לא מעט איכויות אחרות. אבל כרגיל העולם עשוי נקודות ראות .כל אחד ומבטו. נראה לי שקשרת בחופזה את סיום השיר הזה למה שראית.
התכוונתי להגיד משהו טוב… ילד לא במובן "ילדותי" אלא ה"ילד הפנימי", וכמו שאתה אומר, כל אחד ומבטו. חופזה היא לא הקטע שלי, בכל מקרה
וגם אמרתי
שאהבתי את השירים
השיר יפה, נוגע ללב ואיתו נסחפים אל הימים ההם, אל נבכי הזמן, אל הזיכרונות היפים של הילדות.
יעל, ברכות לימים בלי מכאוב.תודות
מוטי,
יופי צרוף, טהור וחודר אל חדרי-לב ובטן.
האם ניתן להשיג בחנויות את "מילאנו"? האם ניתן לרכוש אותו אצלך? בבית ההוצאה?
מריו, שמחתי באומרים לי. עוד יש עותקים בהוצאה. אם לא פרסמת בקיבוץ המאוחד ספר מספריך, אמור להם שאתה קונה את מילאנו בשבילי ותזכה בהנחת המחבר.
תודה, מוטי.
🙂
ובכל זאת, ארכוש אותו בעבורי, ואוותר על הנחת המחבר.
או שאזמין אותו דרך חנות ספרים עצמאית (חותם או סיפור פשוט), ואתה תחתום לי עליו לכשיזדמן לנו להיפגש.
בשמחה מריו יקירי, באחוות משוררים +
מוטי, הבית הראשון הזכיר לי מאוד את השיר הפותח את "שירי האבל" (המרתקים) ב"הו קירי יקירי" (הנפלא לכשעצמו) – חזרתי אליו לפני כמה ימים בעת שכתבתי את הביקורת על הפואמה של ליאורה בינג-היידקר.
השיר הזה נוגע בנימים הדקים של התודעה, הנפש והזיכרון ומצליח לטוות בצורה חכמה, שאופיינית מאוד לכתיבה שלך (ולפחות על סמך היכרותי את שירי "הו קירי יקירי) תמונת זיכרון מאוד צלולה ומפוכחת, אם כי מרגשת, במובן הפואטי של הריגוש.
וואו, תודה SAM. הסקרנות אוכלת אותי
לדעת מי אתה ומה שמך… (נשמע קצת תנ"כי ונמלץ אבל בעצם מדויק)
זה נורא פשוט – אני לא מתחבא מאחורי פסבדון. SAM הוא למעשה ר"ת של שמי – שי אריה מזרחי. (ובבלוג שלי יש עוד פרטים).
על לא דבר. תודה לך על השיר, עשה גם לי חשק לרכוש את הספר.
אסתכל בבלוג שלך, שי.
מה נאמר – מושלם. פשוט מושלם. שיר האמהות והשערות והגולות… יש יותר נשי מאמא? יש יותר נשי משער אישה? יש יותר נשי מגולת זכוכית?
היי יוסי. אתה צודק לגמרי. היופי הראשוני היה נשי. על השרירים של אבא
שלי, המתאגרף והכדורגלן, ידובר בשיר הבא. המון תודה.
מקסים לגמרי מוטי, ההנכחה החזקה של הצבעים בכל בית, הניגוד מול המשלים.
והסוף מוחץ הלב. יפהפה.
תודה-תודה, סיגל
תודה, מוטי, זה שיר יפהפה.
היי שירה. תודה על הקריאה ועל התגובה.