לאה ברץ מרצה לספרות
אלת המזל הניחה אותי
במקום שהניחה.
מסולע.
ממוקש.
לא מרוחם.
משפט קבוע היה לה
הברור רק לעצמה:
מזל – הוא סוג של עיורון מודע
וחוסר מזל – הוא התפכחות מהלא מודע.
אלת המזל הניחה אותי בשטח
הפקר
אלת המזל הניחה אותי
במקום שהניחה.
מסולע.
ממוקש.
לא מרוחם.
משפט קבוע היה לה
הברור רק לעצמה:
מזל – הוא סוג של עיורון מודע
וחוסר מזל – הוא התפכחות מהלא מודע.
אלת המזל הניחה אותי בשטח
הפקר
השיר שלך לאה מעביר בגופי הרגשה של הליכה בשדה מוקשים או על קוצים חדים, המילים מנסות להלך בין הטיפות, שיר חזק מאוד וכואב.
כי אולי מהר מדי חלפו חיי…בהתחשב בזה שאת חלקם אנחנו אכן מבלים בשדה מוקשים
לאה, שיר מתריס ונוקב. הסיבות לרוב סתומות. אולי דרושים חיים שלמים או יותר מזה, לפענח "למה". ואת זה בעצמך כתבת: "משפט קבוע היה לה, הברור רק לעצמה".
הרבה פעמים שטח הפקר נראה ככזה אבל הוא לא כזה, בדיעבד.
שיר יפה ורגיש,לאה, מתאר את תעתועי המזל . מעט המכיל את המרובה .נבצר מאתנו לראות את התמונה המלאה אנו רואים רק חלק קטן ממנה ולא מבינים.סוג של עוורון. אבל גם בשטח ההפקר צומחים פרחים
כן אוצא לחפש לי שם פרח
כל איש וסיבותיו, וכי משנה הסיבה… אנו חיים רק את התוצאה. ואולי משום שאני הפקר אולי נתונה בידי הזכות לעשות משהו….
לאה, לשיר יש אמירה משמעותית לגבי משקל המזל בחיי הדוברת.
אני חושב שויתור על השורה : 'הברור רק לעצמו' ייטיב עם השיר שכן שתי השורות אחריה (שהן לטעמי לב השיר):
'מזל הוא סוג של עיורון מודע
וחוסר מזל התפכחות מהלא מודע'
מעבירות היטב את הרעיון
השיר מורכב מכפי שנדמה.ומרתק.
תודה רות על הערתך ועל קריאתך הקפדנית.
תודה על הערתך. פעם אם אפרסם את שירי ההערה תלקח בחשבון…פעם!
שיר מעניין, יפה ונוגע בשאלות תכלית, פשר ומשמעות, במובן מסוים כולנו הגחנו אל ההפקר. אבל לא רק מן ההפקר אנחנו חוצבים ונחצבים, והשאלה מה אנחנו עושים לאחר שהונחנו בשטח הפקר.
אהבתי את המורכבות העדינה בשיר
תודה על הארתך!
לרגע הייתה לי מחשבה של בגידת אלת המזל. כי היא החזיקה אותך והניחה במקום קשה. אבל בעצם למה בגידה? זה בדיוק מה שאלת המזל עושה, שמה אותנו ע"פ בחירתה בצד הטוב או בצד הרע.
לסמוך על המזל זה בהחלט סוג של עיוורון.
אהבתי מאוד את השיר הקשה הזה, מהרהר אותי…
תודה לוסי…. כן היא מתעתעת בי קשות!