ירושלים שלי

אֶת זֹהַר נִצְנוּצֵי הַחַג בִּקַּשְׁתִּי בָּךְ

אֶת שִׁפְעַת הָאוֹר הֶעָצוּר בְּךָ יָמִים יָמִימָה

רָצִיתִי לַחֲפֹן בֵּין יָדַי

לֹא מָצָאתִי הַדֶּרֶךְ אֶל קֹּדֶשׁ הַמַּבְדִיל בִּי שְׁבִיל אֶל הַחוֹל

גַּם  לֹא דֶּרֶךְ אֶל מָקוֹם אֱלוֹהַּ.

וַהֲרֵי יָדַעְתִּי

כֹּל אֵלֶּה נִקְבְּצוּ בְּךָ.

וּבָאתִי אֵלָיִךְ כְּמוֹ הָמוֹן גּוֹיִים

לְפַלֵּס לִי נָתִיב

אֶל עַצְמִי

לְכוֹנֵן

לִי מַלְכוּת  בְּתוֹכִי

שֶׁהֲרֵי לֹא תַּעַצְרִי הַכֹּל בְּתוֹכֵךְ

וּמְעַט הֵן תַּשְׁפִּיעִי,

וְהָלָכְתִּי בֵּין הַסִּמְטָאוֹת,

בְּכֹל הַמְּבוֹאוֹת

רוֹאָה הַנְּגוֹהוֹת

נְגוּעָה בּכְשָפַיִךְ

נוֹתֶרֶת 

נְגוּעָה.