לאה ברץ מרצה לספרות
השתיקה שלי עשוייה רסיסים רסיסים
ואתה שולח אותי לסדנא לניהול כעסים.
למה אינני מסוגלת לצעוק "חרא"?
סוחבת על גבי את מסע השתיקה
ארבעים שנה ועוד קצת של הליכה
ללא יכולת כניסה אל ארץ קדושה.
לא שיניו של צ"רברוס
ולא נד נוזלים
לא מפה שאבדה או מצפן שנשכח
אלה רק מעט תירוצים שסיפק היום יום.
ויש עוד כמה שאספתי בבלי דעת
עובדה יבשה.
הלכתי ואני חוזרת שטופת זיעה.
לא קל המסע
לא קלות רגלי וקשה עורפי
עייפים צעדי
מהלכים על מפה דהוית צבעים
ואני חיוורת כמוה
כל מנחותי הבאתי לבעל
ודגון אפים ארצה עדין קורא לי לבוא.
יפה וכואב.
הכאב מבוטא היטב.