לאה ברץ מרצה לספרות
בחצות נהגה הנעל לפל
סינדרלה שבי
חזרה לרקד
לצלילי זכרון אדוות שומן
כשמלת קרינולינה למתני.
מזכרת בולמוס אכילה
רעב גדול.
מחר סינדרלה תשוב לנגב את עיניה
בסינר המלוכלך
התלוי על בטנה התפוחה
זו הצבה מרעב אי הכלה.
סינדרלה קולפת תפוחי אדמה
פחמימות ירגעו
תאי מוחה.
היא שוקלת
לצעוד אל העיר הגדולה
בה הכל מותר –
לבלוס בלי רחם
להתענג
תאוה אינה מילה גסה
לסינדרלאה אין נקיפות
אין מצפן
היי לאה
סינדאה
מקסים….
שומעת את קולך הצוהל
להתראות טובה
סינדרלאה, אני שומע דווקא קול עצוב מאחורי משחק השמות, ההתנהלות בין האגדה למציאות ויכולת הדוברת לצחוק על עצמה