מלאכה שנואה

שוטפת רצפה,
מכבדת את הרצפה
עושה ספונג"ה

אותה פעולה?  אותה משמעות ?

נזכרתי 
בעקבות ספרה של רחל בכר

בין ימין לשמאל, הוצאת גוונים, 2007.

 

לא, זו אינה אלגוריה פוליטית, אם כי בנקל יכלה להיות.

זהו ספר ילדים המבקש להקנות לילד תובנות על אודות התנהלות העולם. העולם הוא מקום שנועד לטעות בו, אולי גם לטעות. אבל רק מטעויות הרי לומדים. הן המסר הגלוי והן המסר הסמוי מוליכים את הקורא לתובנה הזו.

נשמע קצת בנאלי, אבל הטקסט הכל כך ברור מאליו מוקף באיורים נפלאים של מירל גולדנברג. אלה משדרגים את הטקסט וכך זוכה הקורא בחוויה אסתטית (נעים לאוזן – נאה לעין).

אבל אליה וקוץ בה: דמות גיבור הספר היא כמובן אישה.

אישה האוחזת במקל הספונג"ה!

ואולי אפשר גם לסנגר, שהרי רק אישה מסוגלת להקנות לילד הבנה תוך למידת לוואי.

 

כתיבה נשית?

כנראה!

נשים כותבות את עצמן. גם העשייה היום יומית, העשייה הפשטנית, שלא אחת כל כך שנואה, לפחות עלי, מעוררת את מיצי הכתיבה.

 

טקסט דידקטי אבל נעים לעין!