|
"על מה שלא ניתן לבטא, עברי בשתיקה" – נזף בעברית (נכון יותר לומר העביר לעברית את המילים הגרמניות של ויטגנשטיין) במוזת שירתו ידידי הרולד שימל, המשורר האמריקני שעבר להיות משורר עברי .כשראיתי את השורה הזאת לראשונה, קראתי אותה כך: "על מה שלא ניתן לבטא, עברית – בשתיקה". טעויות קריאה דינן כטעויות כתיב: לגלות בנו דרכי חשיבה שלא מצאו עד כה את ביטוין, ובמקרה זה היו אלה התלבטויותי בקשר שלי לעברית. לא יכולתי לבטוח באמונה שלמה בשפה שכה רבים היו בה הדברים שלא היה אפשר לבטאם.
"עברית שפה קשה". את שורת חצי השקר הזאת לומדים יחד עם הגדרת הזהות המשתקת והמשתיקה "אני עולה חדש". שתי האמירות יחד מולידות את המפלצת המפורסמת: "אני אולפן, עברית קטן".
"עברית היא שפה קשוחה", שמעתי מהמתרגם שביכה את כל חלקיקי המילה הזעירים של הרוסית, האמורים להביע חיבה, זלזול, עדנה, רוך, עדינות, הקטנה. "אי אפשר להוסיף לכל דבר יקטןי או יקטנהי, אפילו הצורות כמו יקטוןי או יקטנטןי יוצאות מכלל שימוש!" קונן. "איך נוכל לתרגם את ציכוב! ול'צ'יק' יש טעם של פלייטון, והוא גם לא עברי!"
"חסרים לי פעלים למצבי ביניים ולהימצאות בתנאי מעבר", התלוננה מבקרת התיאטרון, "לכן תמיד אני מרגישה אי דיוק מסוים בהבעת דעותי".
ואני, כבר בשלבים הראשוניים, גיליתי את חוסר הסיכוי לתרגם לעברית בחפיפה מלאה את הרוסית של תודעתי. משום כך קבעתי לעצמי כלל לבטא אך ורק דברים שביטאו את עצמם בשפה החדשה, ואלה לא עלו על לשוני בשפע.
אז במלוא הרצינות נשאלה השאלה: הייתכן שהעברית היא שפת השתיקה, ואף יתרה מזו – שפת ההשתקה? וכמה שפות הגירה שותקות כעת בעברית! במידה לא מבוטלת כך הוא הדבר, בייחוד אם נביא בחשבון את התקופה הגורלית ללשון המתחדשת, עידן הסיסמה "יהודי, דבר עברית", אשר התיימרה למנוע מאנשים את האפשרות להביע את מחשבותיהם ואת רגשותיהם העמוקים והאמיתיים. כיוון שהטוטליות של אותה סיסמה כבר מאחורינו, יש רק לקוות שהטוטליטריזם של ההשתקה שייך גם הוא לזמן עבר.
|
היום אני יכולה להרשות לעצמי, וגם אחרים לא יהססו להרשות לי, שימוש במילה לועזית זו או אחרת, לכתוב ולומר "טוטליות", למשל, או "טוטליטריזם". ואף על פי שעכשיו עברית מרצונה החופשי כבר מקשקשת במילים שאולות, דומני שהיקף ודחיסות חוויותינו מעולמות רבים, כאלה שעברו עלינו בשפות שונות, כל ניסיון חיינו המשותף והנבדל, משתקף מבעד לעברית העכשווית, ומקנה לה מידת אלם מיסטית משהו .
לכן אני מתעקשת בקביעתי שלא עברתי לעברית, אף על פי שמדי פעם בפעם אני עוברת בעברית, שגם בה אני נמצאת במצב של עובר ושב. לא עברתי, אלא כמכונת תפירה "זינגר" טיפוסית אני מחברת בין שני קצוות של בד חווייתי, של כסות מאיה, היא האשליה במיתולוגיה הוודית, הקרועה בתנועת התפר הלון ושוב, וכן גם מחזקת ומבליטה את הגבול שבין שני חצאי החיים ובין שני המילונים. אני מחברת רוסית לעברית בתפר בטוח, ובו אני גם מפרידה ביניהן, בלי שיתערבבו לתוהו של ז'ארגון חדש. חלק ניכר של חיי מתקיים בעברית ומתנהל לפי חוקיה, אבל אי אפשר למחוק את ההווה האחר, להכריח את עצמי להפוך לגוף חסר זיכרון – "מה שלא עבר איננו עבר". לכן אוצרות המילים ותפקודי השפות משלימים זה את זה, ומעניקים לי את היכולת לחיות גם את אשליית החיים השלמים, ולא רק קטעים, גזרים, חתיכות ופרקי זמן בלבד.
|
ידועה המחלוקת בדבר אפשרות כתיבה בלשון שאיננה שפת אם. בארץ מוצאי הפולמוס עדיין מתרחש ברמה הלאומית- הגנטית, וחלק מהמתווכחים שוללים את זכותי לשפת אם כלשהי. לא הייתי רוצה להתעמק בעניין יתר על המידה, אבל ארשה לעצמי לצטט את הפילוסוף הגרמני בן המאה ה-XVIII, י"ג האמאן:
"מי שכותב בשפה שלו יש לו סמכויות של אבי משפחה, והוא יכול להגשים את מלוא טבעו, ככל שיש לו כוח להפעיל את סמכויותיו, ואילו הכותב בשפה זרה חייב להשפיל את רוחו לפניה כמו מאהב".למרות שהאמאן טוען שכתיבה כזאת בלתי אפשרית כביכול, במטפוריקה שלו הוא מעניק לי דימוי יקר ערך: מאהב-אוהב- מאוהב. תפיסתנו את אב המשפחה השתנתה לא מעט מאז תקופת הפילוסוף הזה, וסמכויותיו נגזלו ממנו בידי גוזליו, ואילו עיקר מושג האהבה נשאר כמקודם. המאוהב מוסר את עצמו לחסדו של האהוב, ונותן לו חופש להנהיג ולהדריך.
|
אבל האם הוא באמת ובתמים מוכרח לאבד את עצמו, להשתעבד, לאבד עצמו לדעת? האמאן חשב ששימוש בצורות מוכנות ונכונות של שפה זרה ממית את היצירה. בהתקף אירוניה עצמית כתבתי:
עברתי מקום
שכרתי עברית מרוהטת
ספה דו-מושבית נפתחת
שולחן תלת-ממדי
וחצי כיסא
כי
פתאום שכחתי את חציו השני.
|
אבל מה בדיוק עושים במקום חדש, בחדר שכור, מלא חפצים ישנים? אחרי ההלם הראשוני אנחנו מתחילים לסדר את הריהוט, את כל הדברים בו, בצורה אחרת, לפי טעמנו. נכון, אני מנצלת עצמים מוכנים, אך גם בשפת אמי, ברוסית, אינני מייצרת את רוב השרפרפים במו ידי .משורר לעתים משתמש בקרשים ובלבנים, לעתים בבניינים שלמים ואפילו בשכונות ובערים, ובמידת הצורן הפנימי הורס אותם ומשחזר או בונה מחדש.
למדתי עברית באמצעות קריאת שירים, שאותם ניסיתי מיד לתרגם מתוך כוונה לבדוק את הגבולות של שתי השפות. מעניין שהאמאן, אשר התנגד לתרגום כי סבר שהוא מעוות ומאבד את מהות העניין, את מה שמבדיל בין שני סוגים של חוויה פנימית, אותו האמאן עצמו האמין כי השירה היא שפת האם של האנושות. לגבי אדם שעובר ממקום למקום, מחליף עולמות, נכנס למצב חריג, לא תקין, הרה טראומות בלתי נמנעות, אדם שרגיש לשפה וקשור לשפתו הראשונה, הדבר נכון על אחת כמה וכמה. אבל מי שיש לו גישה לשפת האם הקדומה של האנושות אולי כבר מחזיק בתרופתו וצריך רק להתנסות בה.
בדרכי למקום החדש חשתי בוודאות שאני עומדת לפני שתיקה, לא תיארתי לעצמי אפשרות של כתיבה בשפה כלשהי לא בשפת עברי ולא בשפה העברית. הנכונות הזאת לשתיקה הביאה לי את היכולת להקשיב ללשון הנלמדת כמו שאני מקשיבה ללשון ילדותי – בדומה למאהב של האמאן – ולהרשות לשתי הלשונות לדבר דרכי.
המסה פורסמה ב'זמן יהודי חדש – תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי', עורך ראשי: ירמיהו יובל, יוזם מנהל ועורך: יאיר צבן, עורך כללי: דוד שחם. כתר הוצאה לאור, 7002
|
|
|
|
|
vice verses and otherwise ממלאת מקום
כתוב מרתק
השתיקה הכפוייה מבצבצת בין המילים,או שקראתי מה שכבר דמיינתי לי מתוך ההתוודות שלך על כל הנפתולים של אדם יוצר שעבר לשפה אחרת. מדהים כמה העברית מכילה את הפועל עבור,מעבר ,נדודים,דרך בין,פעילות של תנועה , ובשום אופן לא רגיעה,מנוחה וישיבה. אמן ערבי ניסה פעם לשכנע אותי בקירבה ההפוכה שלנו עם הערבים – שאנחנו עברים והם ערבים, ומתנגד ימני ששמע זאת ממני אמר: אהה הוא רוצה להגיד שבאנו ממקום אחר שעברנו לכאן , אם כך הדרך מובילה גם לשם,החוצה. יפה שיחקת בשורש עבר. מאחלת לך המשך ביטוי מוצלח בשפה העברית. נהניתי.
תודה, מירי!
האמירה של האמן הערבי מאוד הפתיעה אותי. האם לא שם לב שבעברית המלה "ערבים" מצביעה על יוצאי ארץ ערב?
ערבים צאצאי חצי האי ערב , השבטים הערביים. היהודים העברים מעבר הירדן. הוא לא טען שאנחנו לא קרובים במקור.
האמת לא יודעת מה הוא באמת התכוון חוץ מסמיכות המילים. פשוט הבאתי את זה כעוד זוית של השורש עבר ואולי ערב. שווה מחקר נוסף לא?
בוודאי שווה:-)
שׂשׂה נפשי לקרוא את רשימתך. עסיסיות המעברים ומשחקי הלשון העדינים ליטפו אותי כציפורני-חתול עדינות (מותר הרי להתגעגע לבית כשאתה יושב בעבודה בשעת לילה? אז לכתוב את המילים "ציפורני חתול" זו דרך להתגעגע הביתה).
אמנם איני יכול להסכים שלא ניתן לומר בעברית הכל: יתר על כן, יש דברים שלא ניתן לומר בכלל ועדיין נאמרים עברית. יש דברים שלא רק השתיקה יפה להם, אלא הם יפים לשתיקה – ועדיין העברית אומרת אותם, וזאת בלא שתזדקק לפעלי-ביניים וכיוצא בהם.
אבל למעשה זה כבר בדיוק מה שאת אמרת (בגלל שזה בדיוק ההיפך ממה שאת אמרת).
יוסף ברודסקי טען שכל עוד הרוסית קיימת, השירה היא בלתי נמנעת. אבל כל עוד השירה קיימת, העברית היא בלתי נמנעת.
בחיבה, אליהו בר-יהלום.
תודה, אלי, על ההערות שלך ועל שמירת הסיגנון הקלסי של מורנו ורבנו גרשל"ה אוסטרופולר.
כן, גם אתה צודק:-)
את מאהבת נפלאה לעברית וכמה חבל שלא אוכל לקרוא האם את בעלת בית תקיפה לרוסית או אולי יחסיכם כה אינטימיים שרק המילה הכללית (הממצה-כל ולא אומרת כלום) "משפחה" תתאים להם?
תודה, מיכל!
הייתי אומרת שבכל השפות שבהן אני כותבת, אני שומרת על היחסים מחוץ למסגרת החוק ובהחלט נמנעת מהמלה "משפחה" שבעיני יש לה גוון מאוד ספציפי:-)
מסה יפהפיה, חולקת הבחנות דקות.
תודה רבה, דנה.
אני שמחה לפגוש אותך כאן.
הי דנה, כיף לראות אותך פה. מצאתי את עצמי מזדהה עם כל מילה והבנתי שהמסה הזו היא, בעצם, וידוי של משוררת: כזו שחייה בין השפות, במעברים ולא בדברים, כזו שמעלה אל השפה, כזו שעושה עלייה בשפה, תמיד עלייה בשפה, ומביאה אליה את כל החלקים השותקים והיבשות האחרות, שאין להם מלים או שפשוט ניתן לומר שיש להם שפה אחרת, שאינה עשוייה ממלים. בהזדמנות זו: תודה גם על ספר השירים שנתת – אהבתי מאוד, נדבר, אפרת
תודה רבה, אפרת.
מזמן לא הייתי כאן ורק במקרה מצאתי את הפיתקה המשמחת שלך.
תודה על הכול.
אני מאד מקווה שתראי את תשובתי. החסרון של המקום הנחמד הזה בבעיות התקשורת, התגובות לא תמיד מגיעות אל הנמען.
היה כיף לפגוש אותך בירושלים. אשמח לשבת איתך על כוס של משהו כשיהיה לך זמן וכוח.
יפה ומחכים מאוד.
תודה, צפירה.
מעניין ביותר. ויש בזה הרבה אמת -העברית החדשה היא שפה צעירה (וגם לא ברור כמה תזקין) ואין לה זמן לניואנסים. אתה מגלה את זה מיד בכתיבה בשפות אחרות (אצלי – אנגלית)ואפילו בלי שתהיה "בעל בית". זה הולך הרבה מעבר לכתיבה – זה מעצב את המחשבה שלנו וכך גם את המציאות שלנו.
זה מה יש…
הי, אמיר!
איזו הפתעה לראות אותך כאן. מזמן לא ביקרתי בבננות. העובדה שחלק מההערות אינו מגיע בדואר אלקטרוני מאד מקשה על התקשורת וזה די מיאש אותי.
תודה על הערותך ועל הסכמתך עם המסה.
אין לנו ברירה אלא למרוד במציאות הנוכחית:-)