תודה שהבאת לכאן. דברים שלך צריך לקרוא יותר מפעם אחת.
ספרות מגוייסת לטובת היוצר. לא לטובת מטרה מעבר לו. זו בדיוק הגדרה של ספרות לא מגוייסת. יפה את טוענת שתמיד יש גיוס כלשהו,והגיוס לטובת ליספקטור הוא גיוס מתוחכם מתפתל ו…אוטונומי, הווה אומר אם אני מבינה נכון, חשוב יותר מהסיפור…אם זה כך , אני מרגישה שם נוח מאוד..אני אני….
לאה יקירתי, לא יכולת לנסח את זה טוב יותר.
והנה הפסקה ההורסת ביותר:
אני-מאמין ספרותי הוא שפה של רשתות הסוואה. תזמור של אינספור מבנים, סמלים, מוטיבים וכמובן דמויות, המצפינים בחובם מערכות מורכבות של השקפות, תובנות ואמונות. זו המטאפיסיקה של הסופר, וככל שהיא משוכללת יותר, כך יבדוק כל סיפור או רומן את המערכות הללו, ואת עצמו בתוכן, בבחינת השתקפות של עולם בעולם .
תודה לך יקירתי. ועדיין לא פירגנתי לך על כל ספרך, רק על ההתחילה המדהימה, כי כבר כמה חודשים שאינני מסוגלת לקרוא דבר מעבר לדברים קצרים, כמו כאן בבלוג. אבל אני עוד אמשיך אותו באחד הימים, ואז בריא לי שאפרגן גם אפרגן. ריקי דסקל אמרה שאינה יכולה בלי קריאה. אני הייתי פעם ככה, ואז באו כל השנים כמבקרת, והפכו את הקריאה לסוג של חובה, ולכן לפעמים יש לי תקופות שאיני קוראת שום ספרים. לכן גם הפסקתי לכתוב ביקורת ספרותית לפני כשנה. לא יכולה לקרוא ספרים.
לאה איני היקרה, אני שמחה שיש לי ההזדמנות לכתוב לך ולדעת שאת גם קוראת. אני רוצה לומר לך, שקראתי לאחרונה את ספרך "ורד הלבנון" וכל כך התרגשתי. כל כך הרבה אומץ לב לצד כשרון ספרותי וכמה כאב! מהספרים היותר טובים שקראתי בשנים האחרונות.
לאה איני סופרת
תודה שהבאת לכאן. דברים שלך צריך לקרוא יותר מפעם אחת.
ספרות מגוייסת לטובת היוצר. לא לטובת מטרה מעבר לו. זו בדיוק הגדרה של ספרות לא מגוייסת. יפה את טוענת שתמיד יש גיוס כלשהו,והגיוס לטובת ליספקטור הוא גיוס מתוחכם מתפתל ו…אוטונומי, הווה אומר אם אני מבינה נכון, חשוב יותר מהסיפור…אם זה כך , אני מרגישה שם נוח מאוד..אני אני….
מירי היקרה,
תודה על התגובה ועל הקריאה. שמחה שאת מרגישה כך. ראיתי שהגבת גם בפוסט הקודם, ארחיב יותר שם. תודה.
הרשימה כתובה עמום מאוד, וזה מפתיע, בעיקר כי ליספקטור צלולה וחדה במיטבה.
ההשוואה הנשנית בין קפקא לליספקטור מעניינת ותובעת התייחסות נוספת.
הרשימה הזאת היא אחת מארבע רשימות שפורסמו באותו מדור. ההשוואה לקפקא מופיעה רק פעם אחת. תודה על התגובה.
לאה יקירתי, לא יכולת לנסח את זה טוב יותר.
והנה הפסקה ההורסת ביותר:
אני-מאמין ספרותי הוא שפה של רשתות הסוואה. תזמור של אינספור מבנים, סמלים, מוטיבים וכמובן דמויות, המצפינים בחובם מערכות מורכבות של השקפות, תובנות ואמונות. זו המטאפיסיקה של הסופר, וככל שהיא משוכללת יותר, כך יבדוק כל סיפור או רומן את המערכות הללו, ואת עצמו בתוכן, בבחינת השתקפות של עולם בעולם .
תודה יעל. הפרגון שלך הוא שם דבר
תודה לך יקירתי. ועדיין לא פירגנתי לך על כל ספרך, רק על ההתחילה המדהימה, כי כבר כמה חודשים שאינני מסוגלת לקרוא דבר מעבר לדברים קצרים, כמו כאן בבלוג. אבל אני עוד אמשיך אותו באחד הימים, ואז בריא לי שאפרגן גם אפרגן. ריקי דסקל אמרה שאינה יכולה בלי קריאה. אני הייתי פעם ככה, ואז באו כל השנים כמבקרת, והפכו את הקריאה לסוג של חובה, ולכן לפעמים יש לי תקופות שאיני קוראת שום ספרים. לכן גם הפסקתי לכתוב ביקורת ספרותית לפני כשנה. לא יכולה לקרוא ספרים.
גם אני אוהבת את קלאריס ליפקטור. מאד אוהבת את הסיפור הקצר שכתבה שמספר איך התחילה בכלל לכתוב. הקשר עם המורה והסיפור הראשון שהזכיר לי את האוצר מתחת לגשר.
היא כאילו איתך במטבח, משהו מאד נשי ונוכח ומלא תובנות בכתיבה שלה.
קול נשי מובהק.
לאה איני היקרה, אני שמחה שיש לי ההזדמנות לכתוב לך ולדעת שאת גם קוראת. אני רוצה לומר לך, שקראתי לאחרונה את ספרך "ורד הלבנון" וכל כך התרגשתי. כל כך הרבה אומץ לב לצד כשרון ספרותי וכמה כאב! מהספרים היותר טובים שקראתי בשנים האחרונות.
שלום איריס,
(זאת איריס שני מהבלוג כאן בבננות?)
תודה רבה על המלים החמות הללו. מרגש מאוד מאוד לקרוא. תודה!
תודה אביטל. ליספקטור גדולה שבגדולים! קול נשי מובהק, ויותר מזה – קול גדול מובהק.