לאה איני סופרת
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=634968&objNo=58923&returnParam=Y
הרשימה הוזמנה ב-2005 למוסף ספרים של הארץ, שעסק בנושא "היצירה הראשונה שלי".
http://cmsprod.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/B390E3EA-9E67-47C3-AEC7-2965B32C8AC0/88129/vered_cubiadfus.pdf
תודה, ושנה אזרחית טובה ופורייה לכולם/ן.
בהצלחה בערב המכובד בבאר שבע
אך לא שם נפגש
שלום גיורא,
טוב, זה כבר נהיה בלשי… אז איפה יהיה לי העונג? בכל מקרה, תודה!
עייני בלוח האירועים האחרים שלך השבוע.
להתראות
גיורא
באר טוביה? או ת"א? מהמרת על הראשון, כי הצצתי בביוגרפיה שלך… אשמח. נתראה.
את רואה מה הייתי צריך לעשות כדי שתציצי ב "ביוגרפיה " שלי?
להתראות
גיורא
ראיתי את ההזמנה אבל יום שלישי אני מרויחה כסף קצת ולא יכולה לבטל. גם באר שבע רחוקה למי שלא נוהג.
מאחלת לך המשך הצלחה ובטוחה שיהיה ערב משגע .שמעון אדף קורא…
אקרא את המאמר ואגיב יקירה.
מירי היקרה,
ב"ש היא לבאר-שבעים ולתושבי הדרום שיכולים ורוצים כמובן. הכול טוב. ותודה רבה.
לאה, אני אוהבת את הכנות שלך, את חוסר הטיוח של הכשלים ואת ההומור העצמי לצד הכשרון המתפרץ; את היכולת לתאר רגעי כאב לא במליציות מוגבהת ומרוחקת, אלא בלשון בני אדם, בעימות ישיר, ולהשאיר טעם אסתטי אנין וטוב.
בהצלחה לאה היקרה באר שבע היא עיר מולדתי ואיזה כבוד!
תודה על איחוליך
ומה שכתבת על יצירתך הראשונה מקסים מעורר בי זכרונות
תודה רבה, חנה. תהני מכל רגע שסביב הספר, ורק הצלחות.
ללי, תודה רבה על התגובה המעניינת והמרגשת הזאת. זאת ללי הלוחמת-שירה בחופי ת"א מוואי-נט? אם כן, אף אני אהבתי את ההתרסה ואת הקול. אם לא, עדיין תודה רבה.
ללי, התגובה שלי אליך דילגה מטה. חשוב לי שתראי.
כן, אני "ללי מווי-נט" "לוחמת השירה" "חופי ת"א" וכו'. התמתגתי לגמרי 🙂
לאה, ראית את הלוגו של גוגל היום? התפוח האדום שנופל לכבוד יומולדתו של ממציא הגרוויטציה. זה מקסים בעיניי איך מלמטה ומתוך חוויית כאב אישית הוא הגיע להארה כבירה על היקום.
סיפור יפה
מה היה שווה הכול בלי בית השמש העולה? תודה רבה!
כבר שמרתי לי את הכתבה לקרוא. בהצלחה רבה בינתיים.
אומי, תודה רבה. שבוע מצוין לך.
משעשעת הרשימה שלך בדבר 'היצירה הראשונה'. אני מאמינה שטוב להיות במקום שאת נמצאת בו כיום, כשכבר אפשר לכתוב על כאבי העבר ועל "טייסי ריסוס" למיניהם (הטייס כמשל) – באירוניה.
בהצלחה בערב בבאר שבע ושנה אזרחית טובה גם לך, לאה.
תודה רבה, תלמה. מלותיך חמות.
"המקום של היום" יושב על כתפי המקומות של פעם, ואני נוצרת כל שלב. אף כי טייס הריסוס הזה באמת היה דביק מדי…
נהניתי מאוד לקרוא את רשימתך המרתקת על הארמית, נדמה לי ב"גג"? סבתי ואמי דיברו בה. ומסבתא יש לי קללות מצחיקות בה ומלות/שירי אהבה.
שבוע טוב, ושנה מצוינת גם לך.
תודה רבה לך לאה, על תגובתך המרגשת. אני שמחה שקראת את רשימתי על הארמית. היא אכן פורסמה ב'גג' וגם הועלתה בבלוג שלי ב'בננות'.
כבר נאמר לי שב'ורד הלבנון' שלך יש התייחסות לקהילת 'נאש דידן' המרתקת בעיניי (גם נכנסתי יותר מפעם לאתר שלה). ברור לי שמבחינתי זה ספר חובה ולו בשל כך – אך לא רק!! הביקורות הטובות ורשימתו של רני יגיל תרמו אף הן. אקרא גם אקרא!
הייתי כל כך רוצה לשמוע ארמית מדוברת – לרבות 'הקללות המצחיקות' שאת מזכירה (יווו, איך נשמעת קללה בארמית?? הייתי מתה לדעת) ושירי האהבה.
והאם להקת נאש דידן המופלאה והאהובה, ('רחימתא' גם בדיאלקט שלכם?) עדיין פעילה? תענוג להאזין. ושוב תודה רבה וברכה חמה ממני לנאש דידן 🙂
לאה היקרה, קראתי את 'היצירה הראשונה' וחייכתי. אוהב את ההתבוננות המפוקחת החכמה והאירונית שלך על הטמטום, הבורות, היהירות והנצלנות שאנו נתקלים בהם על כל צעד ושעל.
האם יש סיכוי לארוע השקה לספרך בחיפה, היפיפיה הנרדמת ?
אם את מסכימה, אנסה לעורר ענין בחוג לספרות של אוניברסיטת חיפה.