אני חוזר אל הבית לקחת ספר

אֲנִי מִסְתּוֹבֵב עַל שְׁבִיל הֶחָצָץ וְשָׁב אֶל הַבַּיִת לָקַחַת סֵפֶר, מַשֶּׁהוּ לִקְרֹא

בַּחֲדַר הָרוֹפֵא, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי בִּפְנִים, מְגַשֵּׁשׁ בְּאֶצְבָּעִי לְאֹרֶךְ

מַדָּף, אֲנִי אַחֵר, שֶׁלֹּא טָרַח לָשׁוּב לַבַּיִת כְּדֵי לָקַחַת סֵפֶר, יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ

לְבַדּוֹ, נוֹסֵעַ בְּמוֹרָד הַכְּבִישׁ, וּפוֹנֶה שְׂמֹאלָה לְעֵבֶר הָעִיר, רוּחַ רְפָאִים

בִּמְכוֹנִית הָרְפָאִים שֶׁלּוֹ, עוֹד לוּלָאָה בְּחֶבֶל הַזְּמַן, מַקְדִּים אוֹתִי

בְּשָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת שְׁלֵמוֹת –  פָּעַר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מֵעַתָּה

לִשְׁאֵרִית חַיַּי.

בילי קולינס