תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
נשים מרזות כשהן מתאהבות.
טוב, לא כולן,
אבל רובן כן.
ניתן לומר בוודאות שלפחות שישים אחוז מאוכלוסיית הנשים שזה עתה התאהבו-רזו.
הבעיה מתחילה כשההתאהבות נגמרת, היחסים ממשיכים לאיטם בשפלת חיי זוגיות נוחים והרגלים ישנים חוזרים. הרגלים ישנים משמע אוכל, והרבה, כי נשים אוהבות אוכל, בעיקר כשהוא מתוק.
ובני אדם, הם מתרגלים להכל, גם לגוף שהופך לפתע להדוק, ולא ברור איך הם יקבלו נשים שמורידות ומעלות, מזה פה? מעלית או אהבה?
ובכן, סיפורינו עוסק בליבנת. גם ליבנת, ככל (רב) הנשים אוהבת לאכול מתוק, אבל הצורך הזה פרח לו אל מחוץ לחלון כשהיא נפלה שבי אחר עומר ושמחה רבה הייתה כשעומר הלך שבי אחריה,
והנה שישה קילו נמסו מגופה, שהיה מעט שופע.
מעט
שופע.
סוף עונת התפוזים וליבנת עומדת מול ויטרינה של גלידות בארלוזורוב. הגלידה לבנה, למעט גושי שוקולד כהים אימתניים שמתפרצים ממנה וקוראים ללבנת-
אליי!
ליבנת חוששת לאכול מהגלידה פן תעלה את מה שירד כל כך בקלות ואז עומר, שהתרגל, גם כן בקלות, לישבן מוקטן בשתי מידות, יסרב להתרגל בקלות מחדש ללבנת השופעת.
כשאתי, חברתה של ליבנת, התאהבה בערן, היא הורידה אחד עשרה קילו ממשקלה.
אחד עשר שחזרו אליה ביעף לאחר הלידה.
את צריכה לחכות עם הגלידה ליבנת, אתי מייעצת, עד אחרי שתעמידי לעומר יורש ותכבלי אותו טוב-טוב וחזק-חזק, אלייך.
אבל הגלידה נמסה והפה של ליבנת מתמלא ריר, היא כבר יכולה לדמיין לעצמה את התנגשות הטעמים השונים שידחסו אל חיכה- אגוזים! קרמל! דובדבנים! חורף שלם שהיא לא נגעה במתוקים, ולא כי לחורף אין מה להציע, יש שוקו ויש פאדג', יש עוגיות לטבול בקפה הרותח, אין סוף של גירויי סוכר בלונה פארק הגדול של תל אביב.
אבל כניסתו של עומר לחייה בלמה את כל זה,
פתאום נגמר לה הצורך.
נגמר וחזר.
ככה זה, מתאהבים, ממריאים, נוחתים ונכנסים לאוטו הנוח.
ככה זה.
ליבנת מפנה את הפנים שלה קדימה, אל הרחוב, קדימה, אל העתיד, תהיה בעתיד חתונה, תהיה בעתיד משכנתא ואם ירצה השם, יהיו בעתיד תינוקות ואז ליבנת תאכל כאוות נפשה.
ועומר?
לעומר לא ממש אכפת שליבנת תאכל את הגלידה, זאת אומרת, נחמד לו מאד שהישבן של ליבנת ירד בשתי מידות, אבל הוא לא מודאג מחזרה לשדיים מלאים. מצידו שתעלה או שתרד, הוא לא ממש מבחין בהבדל. עומר לא מודאג שליבנת תחזור לאכול,
עומר מודאג ממשהו גדול בהרבה יותר,
הוא מודאג שליבנת תטרוף, אותו.
גם אצלו ההרגלים הישנים מבקשים לחזור אל מקומם הקבוע. הרגלים של רווק.
אתם יודעים על מה מדובר,
כדורגל, בדיחות גסות, החדרת איבר לאיבר זר, כדורגל, כדורגל.
כדורגל.
ליבנת מקיפה את הבטן הגדולה של עומר ונרדמת.
ליבנת חולמת על עתיד.
עומר מזיע מרב אימה מהעתיד.
עתיד בו ליבנת טורפת אותו ומשאירה רק גל של עצמות.
הוא מזיע ונשאר ער.
בסוף הסיפור שלנו עומר קונה מסך טלויזיה בגודל של מגרש, כדורגל.
וליבנת טורפת את המקרר באין מפריע.
סוף טוב, הכל טוב.
מזדהה עם נדנדת הקילוגרמים הנשיים. אם טוב לנו, אם רע לנו, אם שמחה, אם עצובה, תמיד זה עובר דרך המקרר.
לא כל כך אהבתי את הפחד הפרוידיאני של עומר, שהיא תטרוף אותו. לא נדבק לי. אני מבינה את החרדה מהעתיד, את החשש מההתבייתות, והפתרון האמין-גברי לחלוטין.
נהניתי מהסיפור, אמין וכתוב יפה.
והכי נחמד שעומר שמן למרות כל הכדורגל.
תודה איציק,
עומר הצופה הנלהב קצת פחות נלהב ממש לצאת אל המגרש. יותר נחמד לו בבית, על הספה.
עינת, אני אוהבת לקרוא אותך, אני באף מצב לא מאבדת את התאבון…לצערי
תודה חני,
ממה שראיתי, אין סיבה שתאבדי את התאבון.
🙂
פעם, בירושליים, בעידן אחר, איבדתי 10 קילו בשבוע לקונטרבאסיסט אחד.
אבל תמיד מסתבר שזה היה לשווא..
בסוף משהו השתלם, לא?
טוב וחזק אהבתי
וגם – כל כך אמיתיומציאותי
למרות האפקטים המוגזמים
לצערי אנחנו הנשים חיות כמו מעליות
רוב הנשים בכול אופן עולות -יורדות בגלל גברים לא רק במשקל גם במצב רוח
בציפיות מהחיים בתקוות בהערכה העצמית