בכל פעם שאני חוזרת מאירוע השקה כלשהו, שמלא באנשים מוכרים מאיפשהו (אופנתיים ומעשנים ומכירים את כולם) אני נזכרת איך, בשביל להישאר אמן רלוונטי, צריך שוב שוב להנפיק אל העולם משהו חדש, שיהיה קצר, שיהיה קליט, שיהיה נועז וירגש, כל הזמן לרגש, לגרום לאנשים לעצור ולהתבונן, כאילו כל פעם היא הפעם הראשונה, צריך לעמוד באמצע הרחוב, לעלות על רמפה ולהציג משהו ...

אני קוראת את אומללות שמחה בחלקה של פטר הנדקה וקורה לי אותו המשהו שקורה לי כשדברים נכתבים כך: המילים, בדומה ללבנים, נערמות אחת על שנייה בסדר לא הגיוני, המבנה מתמוטט ואז נחשף משהו שגורם לי לחשוב. לאחרונה אין הרבה דברים שגורמים לי לחשוב, אולי זה בגלל שלאחרונה, באיזשהו אופן, אני מאושרת.  להמשך

(מהכיוון הכותב ומהכיוון הקורא) אני יודעת שזה לא מקובל, אבל בקטנה:  אם מישהו מעוניין לקרוא את כתב היד שלי, שבזה הרגע סיימתי לקרוא ולערוך בפעם העשרים ושמונה, אני אשמח מאד מאד לשלוח ולקבל חוות דעת. פניות בפרטי יתקבלו בברכה תודה וחג שמח, עינת  

כמה גרובי:   לפתע גיליתי שמאיירת מוכשרת בשם פולינה פנסנקוב בחרה לאייר סיפור קצר שלי שפורסם ב2008 בפרויקט אינטרנטי מקסים. לסיפור לאיורים  שיהיה אחלה שבוע עינת   

רנה אוהבת דברים יפים, ואין זה פלא, כולם אוהבים דברים יפים! הנה כולם מחכים בתור למוזיאון הגדול. ישנם דברים יפים במוזיאון, כך כתוב. ישנם ציורים יפים ופסלים יפים ואנשים יפים. רנה עומדת מול ציור אשר מושך אליו עשרות אלפי מבקרים. היא אינה חושבת שהציור יפה, היא מציירת יפה ממנו, ועדיין, ציוריה תלויים בגלריה לצד פרצופה של אמה והציור במוזיאון מונח ...

    זה יהיה נפלא אם יש לכם ספרים משומשים שאתם רוצים למסור, ונפלא עוד יותר אם תואילו למסור אותם לנו.  בעיקר כשאנחנו באים עד אליכם, אין צורך שתזוזו. קצת פרטים:  בעוד שבועיים פלוס מינוס העמותה החברתית "ביקורים" מפעילה דוכן לספרים משומשים בפסטיבל הספרות והאמנות "כנס השוק" בקיבוץ עין השופט, שכולו על טהרת ההתנדבות והרוח הטובה. התכלס: למי שרוצה להפטר ...

בשבועות האחרונים הוטרדתי מינית שוב ושוב ושוב, אני מניחה שהוטרדתי מינית עוד אלפי פעמים מנומנמות, מעורפלות, שמשתמעות לשני פנים ובכלל, מה שמטריד אחת נעים לאחרת ואל תעשי עניין מכל הערה שעושה לך סיבוב באיברים הפנימיים, שהרי ידוע שהם רגישים ומתפרקים בקלות. אבל הפעם נרשמה עליית מדרגה, נחצו גבולות אדומים, אמירות בוטות וגסות עפו באויר כמו מסמרים ממטען חבלה וחוררו את ...

  ישנו גם הספר, שאתמול נכנס למעטפה והתעופף ממני אל רחוב אשתאול 9. שם הוא יגיע ללקטורית או ללקטור שבוודאי נראה כך- חיוור ורזה, חולצה משובצת-מכופתרת תחת אפודה, משקפיים עבים ואופנתיים, ובכלל, כל דבר שהוא לובש אופנתי, אופנתי יד שנייה. יש מן אופנה כזו. גבר לבן וחיוור שלובש בגדי סבא והמראה שלו נכון ויחד עם זאת מכמיר את הלב. הלקטור ...

אודליה הפסיכולוגית מטפלת עכשיו בשארית הפליטה של הקיום האנושי. ברגעים אלו ממש אודליה היא שק אגרוף. אין מה לדאוג לאודליה, זהו שק אגרוף נקי, ללא רבב, ללא שאריות דם מהסיבובים הקודמים. השק שנקרא אודליה חזק ואיתן משום שפיטמו אותו בעוד ועוד חומר אוורירי, דחוס, סופג. ייתכן ולא דחסו מספיק, או שאולי החומר לא ממש אלף-אלף, משום שרק עשר דקות עברו ...

    בוֹבה בוֹבה עומדת מול ארון המתכת שבפינת המשרד שלה, מוקסמת ממראה הקלסרים המצהיבים שעומדים לפרוץ מהמדפים. היא נושמת נשימה עמוקה ומעבירה את אצבעה בעדינות על גבי התוויות המתפוררות. בובה עומדת לחולל סדר שלא נראה כמותו מעולם. בראש ובראשונה בובה מרוקנת את הארון מכל תיקיות הקרטון המתפקעות, ובעליזות קלילה גורפת את האבק מימין לשמאל. תוך כדי זמזום היא מנפנפת ...