תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
אני קוראת את אומללות שמחה בחלקה של פטר הנדקה וקורה לי אותו המשהו שקורה לי כשדברים נכתבים כך: המילים, בדומה ללבנים, נערמות אחת על שנייה בסדר לא הגיוני, המבנה מתמוטט ואז נחשף משהו שגורם לי לחשוב. לאחרונה אין הרבה דברים שגורמים לי לחשוב, אולי זה בגלל שלאחרונה, באיזשהו אופן, אני מאושרת.
מקסים.
ובהצלחה רבה עם הספר. (לא הספקתי להגיב ונעלם לי הפוסט… לא יכולה לקרוא, אבל מאחלת הצלחה רבה.)
תודה איריס,
נדמה לי שתעבור עוד תקופה ארוכה עד שיהיה ניתן לחלוץ בקבוק שמפניה לכבוד סיומו הסופי והמוחלט של הספר. (מי יודע? אולי זה ממש קרוב)
הפוסט נעלם? הרי הוא ממש כאן, במרחק הקלקה
כן, כמובן, אני יודעת. אבל אני נכנסת לפוסטים דרך החלון המרכזי, באין עיתותיי בידי:)
ובכל זאת, עצה פיצית של מי שהייתה שם. תחליטי שאת מסיימת, ותסיימי. עבודת העריכה היא בלתי נגמרת.
אין לי מושג איך לממש את ההמלצה הזו, אני אף פעם לא מרוצה ותמיד נדמה לי שהדמויות שלי רחוקות מידי, שעלי לקרב אותן עוד ועוד, נדמה לי שבסוף זה נגמר בייאוש גדול ואז ישנן שתי דרכים: או אל הפח או אל הלקטור (וגם סתם קשה לי לשחרר מהרחם:))
לתת לחברים לקרוא זה רעיון מעולה. אבל גם להקשיב להם. אני חושבת. אני ממש הקשבתי. כשאמרו לי לא, חיכיתי. שאמרו כמעט, עבדתי עוד קצת. כשאמרו כן, אפילו שחשבתי שבעצם עוד לא, שלחתי. אבל לא סתם חברים, את יודעת. (כמוני, וכמו שהצעת בבלוג) רק כאלה שאוהבים אותך חזק חזק.
חברים זאת חבילה מוזרה, האהבה שלהם אליי ושלי אליהן לא נוגעת בענייני כתיבה. אולי כי נפיץ מידי, או שאולי ברגע שהיא תגע האהבה תשתנה (אני מפלצת רכושנית לפעמים, מראות קשים, בחיי)
משהו בקורא הלא תלוי תמיד מצא חן בעיני.
אוהבת את הגיגיך,שגם בהם מתבטאת הפרדוקסליות שבשם הספר שקראת-
האושר במשחק שבטרם המשחק
מזכיר קצת את גלגול האבן אצל סיזיפוס אלא שכאן זה כדור
וכדור הטניס הוירטואלי מהדהד לי את הסרט המפורסם "blow up " שכחתי את שמו בעברית
גם שם מסתיים הסרט במחק טניס דמיוני(או פינג פונג) שומעים את דפיקותיו של הכדור הדמיוני ולא רואים אותו
תודה חנה על ההפניה לסרט, ברגעים אלו אני עמלה על העלאתו, נשמע מאד מסקרן. התגובה שלך לקחה אותי לסרט המופתי "להרגיש בבית", גם שם יש משחק עם כדור, הפעם גולף, משחק טרגי למדי.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%
D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
יצרים ,אנטוניוני