*** אתה-זה מה שרצית להיות ולא היית.אתה-הוא החוט   המתוח מן הנפש אל העיניים ומהעיניים אל איבר המין. ומאיבר המין אל הראש. ומהראש אל האדמה.   אתה-זה הריח החוזר בכל קיץ ליד אותו בית בו אהבת לראשונה אישה.   אתה-הם כאבי הבטן עם כל זיכרון.אתה- מלאכת השיר.   אתה- הפחד להיאלם.       

  ערק תאנים   לעזיזה אסולין, סבתי את בדידותך אמהל בערק תאנים. כמו שהיה שם (ואין פה). ואספר לך כי מטפחת יש לי ובה שנותייך. ואם תרצי אפתח ואשיב לך דעתך צלולה כמו הנחל שהיה . ואת מרירותך אטמון בתמר כמו הייתה שקד. כמו היו חייך חצר ביתך ,שם, בין דקלים ורימונים. ואקח את ידֶך ואמשח  אותה בקרם ידיים ואשפשף ...

    *** הבטן מתכווצת פנימה והרגליים כושלות להניע את גלגלי האופניים.   היום מהביל כמו תבשיל העוף בתפוחיי האדמה שבישלה אימי בטרם יצאתי מהבית וריח הבושם של שתי הנערות שחלפו על פניי גילה בי זמן שלא פגשתי מאז שעזבה זאת.   שתיהן בתיק עבודות שחור ומשקפיי שמש גדולים ובכלל לא הבחינו בזה שנשמט מאופניו כשנשבה בריחן.   וכעת לשוב ולדווש, ...

    מהו חדר   מהו חדר: ארבעה קירות וחלון מדף עמוס ספרים מעמד דיסקים ומיטה.   מהו חדר אם אין בו מכתבה כזו שאפשר לתופף בה לצלילי הג'אז של ביל אוונס כאילו היא פסנתר.   ואי אפשר לכתוב עליה.   מהו חדר בכלל.        

      ***   אנחנו אחרונים לפני הסוף הקרקע בוערת בעקבותינו ואנחנו עומדים ,מחזיקים ידיים ומנסים לדבר על דברים שבשגרה.   כלום לא יקרה, אני אומר ואת יודעת שאני שקרן ושאני לא יודע דבר. את לוחצת את ידי בחוזקה ואחר כך מרימה אותה אל שפתייך.   השקט מטלטל אותנו עינייך נדרכות.      

    כמה חסרה הקרבה כעת. מהלילה שהיינו יחד. (פעמים רבות היינו יחד.)   פנייך היו נקיות. גבך מקומר כמו רצועת חוף. משוח בחול לבן.   דיברנו בשקט על חיים יחד. הכל היה שלנו. אנחנו היינו שלנו.   לא שכחתי . הלילה ההוא שב אליי כעת .      

אך שעה קלה   שתטלטל הרוח את העץ. שיעופו הציפורים כמו זרעים. שמיי הביוב יהיו גלים.(מעט גלים.)   שאיש לא יעבור ברחוב. ולא יתבונן.ולא ישאל מדוע.ולא יבליט את שפתיו בתנועת איני מבין.   שאיש לא יתאבל.ולא יספיד.   ולא יתנגן שיר. ולא ייכתב סיפור. ולא תבְקע מנגינה.   אך שעה קלה למען ה". אך שעה קלה.  

תוחלת חיים אנושית   לא בכל מאודי רציתי לתופסך בבגדך  ולאחוז בך כאילו הייתי שאול ואת שמואל   ללחוש לך מעט מן היופי ורוב מן האמת ולהבטיח לנצור את כל המראות:   ספסל חסר שלבים בפינתו של גן משחקים בסוף האביב, אנשים שביקשו מזון לפיהם, " אך מעט, אך לחג" , נקודה בחוף אשר ממנה נשקף כל מפרץ חיפה,   ...

*   את חטאיי אני חושב היום: כותב על אישה שאהבתי. על חיים שיכלו להיות ונגמרו לפני שהיו. אולי אהרוג אותה. המוות שלי כל כך ברור והסופיות כמו אבן רחיים על הצוואר.   אולי אכתוב לה מכתב ואומר את שאמרה לי פעם: שהיא הטובה ממה שיש.   כעת אני ניגש אל החלון ימי הקרה חלפו והחורף היבש כאישה עזובה.טרוטת עיניים. ...

קחי את הגעגוע   גברים רבים אהבו את הפעמונים את נמשכת למושכות   וכל מי שרצה אותך מצא את שתמיד רצה שוב. יופייך אבד לך כמו שאבד להם .   הו קחי את הגעגוע מלשוני לא משנה כמה חסר ערך אני. הניחי לי לראות את יופייך נשבר כמו שתעשי לאחד שאת אוהבת.     גופך כמו זרקור עוניי הגלוי , ...