סדר-יום משורר וסופר
תוחלת חיים אנושית
לא בכל מאודי רציתי
לתופסך בבגדך
ולאחוז בך כאילו הייתי
שאול ואת שמואל
ללחוש לך מעט מן היופי
ורוב מן האמת
ולהבטיח לנצור את כל המראות:
ספסל חסר שלבים
בפינתו של
גן משחקים בסוף האביב,
אנשים שביקשו מזון
לפיהם, " אך מעט, אך לחג" ,
נקודה בחוף אשר ממנה נשקף
כל מפרץ חיפה,
לא בכל מאודי רציתי
על כן נותרתי אך עם תחושת צער
בעלת תוחלת חיים אנושית.
פורסם במוסף תרבות וספרות "הארץ"
שיר מדבר נוגע.
אני תוהה מהי תוחלת חיים של צער כשאיננו רוצים בכל מאודנו.
ומה עם חרטות עתידיות?
לי מספיק הבית הראשון הוא כל כך חכם, מביא שכבות של חייפ קרובים ורחוקים
להתראות טובה
תודה לכן על תגובותיכן.