סדר-יום משורר וסופר
***
אנחנו אחרונים לפני הסוף
הקרקע בוערת בעקבותינו
ואנחנו עומדים ,מחזיקים ידיים
ומנסים לדבר על דברים שבשגרה.
כלום לא יקרה, אני אומר
ואת יודעת שאני שקרן
ושאני לא יודע דבר.
את לוחצת את ידי בחוזקה
ואחר כך מרימה אותה אל שפתייך.
השקט מטלטל אותנו
עינייך נדרכות.
יאיר, שיר עדין ויפה. "יחד את כל המלחמות".
(השורה:"ושאני לא יודע דבר." קצת מפילה את השורה שלפניה, לטעמי)
תמי, תודה על התגובה.
אני חושב שהשורה חשובה כדי להסביר שאני לא שקרן "רע" כלומר, אחד שמשקר בזדון אלא חסר אונים שאין לו ברירה אלא לשקר.
איזה שיר יפה.
אליענה תודה. חג שמח.
יאיר, לדעתי הבית הראשון מספיק. מצייר תמונה קוקרטית של חיים בהדחקה גדולה — כמו שרובנו חיים.
תודה סבינה.
השאלה היא האם בשיר מספיק להעביר את המסר או שראוי גם לבנות תמונה שתחזיק אותו (קרי שני הבתים הנוספים).