הפינה של נעמי סופרת ועיתונאית
ביום שלישי הבחירות בארצות הברית וזהו רגע באמת היסטורי, רגע מכונן. אינני יודעת איך אתם, אבל אני כנראה לא אישן באותו הלילה. ההתרגשות והמתח יחזיקו אותי מול מקלט הטלוויזיה עד לפרסום התוצאות. מי שייבחר הוא לא רק הנשיא האמריקאי, אלא מנהיג העולם החופשי שישפיע על חיי כולנו וזה אחרי שמונה שנים רעות ואפילו חשוכות עם ג"ורג" בוש.
כל הסימנים מורים על כך שברק אובמה עתיד להיבחר, ואני מתפללת שכך יהיה, אבל אני עדיין לא רגועה. הקואליציה השמרנית – דתית של אמריקה צברה כל כך הרבה כוח בשנים הללו של בוש, על הדעות הקדומות כה קשה להתגבר ובמאבק המתמיד הזה של קדמה נגד שמרנות למרבה הצער לא תמיד הקדמה מנצחת ואתם הרי יודעים איך האמריקאים אומרים:
האם יצליח אובמה לנתץ תקרת זכוכית אכזרית אחת? האיש הזה אובמה מרתק אותי כבר חודשים, הוא נושא עימו תקווה לעולם טוב ונאור יותר. אני עוקבת באדיקות אחר נאומיו, המרוץ המרתק שלו לבית הלבן והביוגרפיה המדהימה שלו. זה החומר שממנו עשויות אגדות.
It ain"t over until the fat lady sings .
האם יצליח אובמה לנתץ תקרת זכוכית אכזרית אחת? האיש הזה אובמה מרתק אותי כבר חודשים, הוא נושא עימו תקווה לעולם טוב ונאור יותר. אני עוקבת באדיקות אחר נאומיו, המרוץ המרתק שלו לבית הלבן והביוגרפיה המדהימה שלו. זה החומר שממנו עשויות אגדות.
עד שהיה בן יותר מעשרים שנים הוא היה אדם נטול זהות. בן לאמא לבנה ואבא קנייתי שזנח את משפחתו וחזר לקניה כשאובמה היה תינוק. סיפור חייו חובק עולם ונע בין יבשות ועמים וזהויות ונטישות, דלות ויתמות. ומהמקום הקשה הזה, מהבלבול האישי הפנימי, מחרדת הנטישה הוא הצליח לפלס את דרכו לאוניברסיטת קולומביה ולהרוורד, לסיים בהצטיינות את לימודי המשפטים ולהיות העורך השחור הראשון של כתב העת המשפטי של הרוורד, כתב העת היוקרתי ביותר בעולם. מכאן כמובן כל הדלתות היו פתוחות והוא יכול היה בקלות להצטרף לכל אחת מחברות הענק ולעשות ים של כסף. הוא בחר לעסוק בעבודה קהילתית בצד האפל של שיקגו.
צודק אובמה כשהוא אומר בנאומיו שרק באמריקה יכול אדם כמוהו להגיע מהתחתית שבתחתית עד למרחק של פסיעה אחת מן הבית הלבן. נכון שהוא אינטליגנטי, סקרן וחד מחשבה להדהים, משכיל ובעל יכולת ביטוי נדירה והוא מקרין אמפתיה והבנה עמוקה למצוקות של האחר, שלא לדבר על זה שהוא חתיך הורס, אולם רק במדינה שמקדשת בהכרזת העצמאות שלה לא רק את החירות אלא גם זכותו הבסיסית של הפרט לשאוף לאושר יכול אדם כמוהו לפרוש כך כנפיים והתעופף אל עבר הכוכבים.
אינני יודעת מה בסיפור של אובמה גרם לי להיזכר באותה יונה צחורה ענקית שנחתה לי לילה אחד חורפי על חבלי הכביסה במרפסת. סיפור שפרח מזיכרוני למשך שנים ולפתע צף ועלה מחדש.
הייתי בת עשרים, אולי אפילו פחות. הייתה זו שעת לילה מאוחרת כשפתאום בין החרכים בתריס של חדרי ראיתי משהו גדול ולבן מונח על החבלים כמו מלאך שצנח. יצאתי לבדוק ומצאתי יונה צחורה ענקית, יפהפייה, מלכותית ממש וחולה. בעדינות רבה הרמתי אותה מן החבלים והיא אפילו לא התנגדה, גופה היה שמוט, כנפיה ללא תנועה. העייפות והחולשה הכריעו אותה. הכנסתי אותה הביתה, הנחתי אותה למשך הלילה בחדר השירותים הקטן שממילא היה מיועד לאורחים .
באותם ימים היה בתל אביב גן חיות שהשתרע על פני שטח גדול בשדרות בן גוריון. בערך היכן שהיום נמצאת החנייה של גן העיר. בלילות, כשתנועת המכוניות שכחה, ניתן היה לשמוע את שאגת האריות ונהמת הדובים. אמרו לי שהווטרינר של גן החיות הזה הוא המומחה הגדול בארץ לציפורים. למחרת, כשהיא נתונה בתוך הכלוב של הקוף של השכנים שלי, (שהתאבד, אגב) לקחתי את היונה החולה לגן החיות. הוטרינר בדק אותה, פתח לה את המקור, מישש ולבסוף אמר שיש לה מחלה קשה מאד, אופיינית ליונים, ואין הרבה סיכוי להציל אותה. הוא רשם תרופה ואמר שאם אטפטף לתוך המקור שלה מהטיפות הללו שלוש ארבע פעמים ביום, אולי זה יעזור. הוא לא מבטיח.
שירותי האורחים הוחרמו עכשיו לטובת היונה הגוססת, ריפדנו את הרצפה בסמרטוטים כדי שיהיה לה נוח, הנחנו לצידה בצלוחית אחת מזון מיוחד ובשנייה מים ובכל כמה שעות טפטפתי לתוך המקור שלה מהטיפות שרשם הווטרינר. כאשר היה נדמה לי שלא אכלה די, הייתי מאכילה אותה מתוך כף ידי.
הכלב שלי מוקי הביט בפליאה במחזה המוזר הזה שהתרחש לנגד עיניו. מוקי היה כלב מפונק שממש לא אהב לחלוק את תשומת ליבי עם איזה יצור בלתי ברור שפלש כך לתוך חייו. הוא שקל בכובד ראש את המצב החדש וברוב שכל החליט שעדיף לו להתעלם לחלוטין מהנוכחות הבלתי רצויה.
כך חלפו להם ימים, היונה בשרותי האורחים ואני ממשיכה לטפטף את הטיפות באדיקות מדי כמה שעות. הכול סביבי חשבו שירדתי מדעתי. חברי גדעון מהפוסט הקודם אמר שאם אני יודעת מה טוב עבורי, עדיף שלא אספר לאיש את סיפור היונה כי יגידו שהתחרפנתי ומשה דיין שהיה ידיד המשפחה אמר: מה יש לך יונה והיא עוד לא על המחבת?!
אט אט התאוששה היונה ועכשיו קראתי לה מזל, שכן יונה צחורה אמורה להביא מזל, היחסים בינינו הלכו והתהדקו, והיא כבר ציפתה בקוצר רוח לביקורים התכופים שלי בשירותי האורחים. כשרק התקרבתי לדלת החדרון, שמעתי את משק כנפיה מקדם בברכה את פניי. ויום אחד החלטתי שהגיע השעה לשחרר את מזל לחופשי. יצאתי איתה למרפסת של הסלון, הושטתי קדימה את שתי ידיי שאחזו בה ושיגרתי אותה אל על. המומה מעט מהחירות הפתאומית, רפרפה מזל לרגע בכנפיה ואז נזכרה מי היא, התעופפה לה אל הרקיע בסיבוב ניצחון ענק ושבה אל המרפסת.
מרגע זה היו חייה נתונים בידיה שלה. היא הייתה חופשייה. ברצותה התעופפה לה וברצותה שבה אל הקן הזמני במרפסת, שם תמיד ציפו לה הגרגרים החביבים עליה. בחלוף הימים בילתה יותר ויותר זמן מחוץ לקן, אולם יום אחרי יום עם השקיעה, רגע לפני שכדור השמש הענק נשק לים, ראיתי באופק נקודה לבנה מתקרבת עד שהיא נחתה על רצפת המרפסת. אכלה קצת מתוך כף ידי, טיילה קצת, קרקרה קצת ושוב התעופפה. עם הזמן הלכו הביקורים ופחתו, פעם ביומיים, פעם בשלושה, כך במשך שבועות ארוכים, תמיד עם השקיעה ולזמן קצר. ויום אחד ראיתי על גג הבית הסמוך את היון שלה מחכה לה.
זהו. מזל מצאה את דרכה בחיים, פרשה את כנפיה ולא באה יותר.
איזה סיפור יפה .
תודה נעמי .
ודש לאיריס
תודה לך מירי היקרה, את היונה הצחורה את יכולה לפסל, את אובמה קצת יותר קשה 🙂
קשה קצת להסכים נעמי להיסחף לאמונה בעולם חדש ושונה בזכות מנהיגים מעוררי תקווה. כבר הוכח שכאלה נרצחים בידי בני עוולה . ככל שהאנשים אוהבים אותם יותר כן הם נמצאים בסכנה. הייתי שמחה לקוות ולצפות איתך אבל חוששת . כמו שהרגשתי בליל הרצחו של רבין .וישמור עליו אלוהים. רבין לא היה מוכן ללבוש אפוד מגן.
מירי יקירתי, גם עם החשש שלך אני מזדהה לחלוטין. הייתי ילדה קטנה כשקנדי נבחר, אך חברים שלי בניו יורק אומרים שאווירת התקווה עכשיו די דומה. ואיך זה נגמר כולנו יודעים. וכמובן רבין, עוד 5 ימים יום הרצחו ואת הרצח הזה ראיתי ממש בעיניים. אולי בשבת הבאה אכתוב על זה פוסט. ובכל זאת על התקווה והחלום אני לא מוכנה לוותר.
סיפור שובה נפש.
אהלן איציק יקירי, תודה על המילים החמות. מעניין שאף אחד כאן בבלוג לא מביע דעה על אובמה, אין דיון על דמות כל כך שונה ומרתקת.
דיעה – רק אחרי שיהיה נשיא נדע.
וא כנראה יהיה, אם כי ייתכן שאמריקאי ממוצע בטלפון אומר שיצביע לו ובקלפי לא יצביע עבור הכושי כי זה בדמו לא להצביע לכזה.
בכללי ובפרטי אני תמיד בעד דמוקרטים.
כמוך, איציק יקירי, גם אני חוששת קצת מאותה גזענות אפלה וחבויה אולם אם הוא אכן ייבחר, זה הרי מהפך עולמי, ממש זינוק בעליה. מרגש. כמוך גם אני דמוקרטית במהות, בטח ניחשת, ובכל זאת אובמה שונה מכל דבר שראיתי עד היום. כך לפרוש כנפיים והלהמריא כנגד כל הסיכויים, מדהים. אולי משום כך נזכרתי ביונה הצחורה.
איזה סיפור מקסים, ונעמי בתפקיד נח 🙂
ואיך קופים מתאבדים ?
ריקי יקירתי, תודה מהלב. נח? וואלה, לא חשבתי על זה:) הקוף, כך סיפרו לי, הצליח איכשהו לפתוח את דלת הכלוב והוא קפץ מהמרפסת בקומה הרביעית כשהוא קשור. לא נעים. וכן, מתוקה שלי, בהחלט התכוונתי למחבת וכבר תיקנתי תודה. הדיסלקציה תהרוג אותי.
נעמי, כל כך הצחקת אותי
תודה תודה על הפוסט הנהדר הזה, איך לוליינית שכמותך הובלת את הקורא מאובמה מעורר התקוות (הוא איכשהו מתקשר לך אלי??..קטונתי, איזה כבוד..) ועד היונה הצחורה וההתאבדות של קוף (תמיד מקשרים אלי קופים..) או שמא היונה קשורה לצימחוניותי לשעבר..:) בכל אופן היונה עברה ביננו, עת ישבנו בדובנוב, אני על קפה ואת על יין, זה בטוח
איריס חמדתי, הפוסט הזה נכתב לך באהבה. היונה הזכירה לי אותך, ולא בגלל הצמחונות של פעם . דווקא היונה הצחורה שהתאוששה כנגד כל הסיכויים והמריאה אל על. זה מהסיפורים שלך – את על כוס קפה ואני על כוס יין – ושמעתי היטב את מה שנאמר וגם את מה שלא נאמר…
אני בעד אובמה מקווה שאמריקה תהיה מספיק בוגרת לבחור בו, אני גם בעד היונה שיצאה לחיים חדשים ובעדך שכרכת הכל ביחד והגשת לנו לבחינה
תודה חני, כן, את צודקת, בגרות זה שם המשחק עכשיו, וגם אני מקווה. וביום רביעי כבר נוכל לדבר כאן על התוצאה.
איזה סיפןר יפה.
ואיך אהבתי את גן החיות הזה (חוץ מהריח). הרבה ביליתי שם בילדות. גרת ליד, אה? אני מזלוטופולסקי, ליד הירקון.
ואגב, לא מדברים על אובמה, כי כאלה אנחנו היהודים, חושבים תמיד: הוא טוב או רע ליהודים? הרי רק זה מעניין אותנו. אנוכיות טבעית.
יעל יקירתי, תודה ואם הזכרתי לך רגעי ילדות מתוקים, אני שמחה. גרתי ליד גן החיות והריח לא הגיע עד אלי, מגניב הא? רק שלי תמיד הייתה בעיה עם חיה כלואה בכלוב. אולי משום כך אני כל כך נפעמת מאפריקה
וואו איזה סיפור נהדר על היונה הצחורה ועל מזל, נעמי. את מספרת כל כך יפה.
ובאשר לאובמה:
עולה לי הפזמון של ליאונרד כהן, והֶקְשֶר דק בין אובמה לחנין:
פירסט ווי טייק אובמה, דן ווי טייק חנין!!! 🙂
למען עתיד דוב יותר!!!
שירתי היקרה, תודה תודה על התגובה המקסימה. תראי אותך, מצד אחד השירים העצובים ומן הצד השני את מה זה צמודה למטרה… ענק!
נעמי, סיפור טיפולך ביונה שבה את ליבי והקישור בין אובמה לבין היונה מופלא. ידידה שלי בארה"ב שהתגייסה למען אובמה, אמרה לי לפני כמה ימים שיש תחושה של אמריקה לקראת מהפך. באמת מזכיר את הימים שלפני בחירתו של קנדי.
הי מוישלה, אתה מוישלה המפורסם נכון? אז ברוך בואך לפינה שלי ותודה על המילים החמות. כן, יש תחושה של מהפך מתקרב וכל החברים שלי בארה"ב אובמה ויש אחד שחותם את המיילים שלו אלי ב- yes we can, תקווה שאני לא זוכרת כמוהה. עכשיו ראיתי בחדשות את אובמה באוהיו, גשם שוטף ו-80 אלף איש עומדים בגשם ומקשיבים. זה מדהים ועוד בעידן הציני שלנו. נחזיק אצבעות.
נעמי כן זה אני,
מוזמנת לבקר בבלוגי
מפורסם? איפה, למה אף אחד לא מספר לי:)
האצבעות מוחזקות לאובמה
מוישלה, מחזיקים לאובמה ועוד איך ואתה מוזמן לבלות איתי את הלילה 🙂 מול המקלט כמובן. תחושה של משק כנפי ההיסטוריה. החבר מניו יורק שעליו סיפרתי לך נמצא כבר שלושה ימים בפלורידה, מתנדב לאובמה. מבקרת מיד בבלוגך.
הי נעמי,
כמה משלים ו- omens מאותתים לנו ימינו! רק לפתוח עיניים. הבת שלי קיבלה חוזה בארץ נוכריה. יונה לבנה עפה וחזרה. ושוב. סיפור של אובמה, ייבחר או לאו, מבשר טוב. רוח חדשה שוברת קיץ חונק. הם באים וחוזרים כדי לא לחזור יותר. הטוב כאילו לא נראה באופק, אך בא לבסוף. כשסבלנות פוקעת. ימינו פורחים על כנפי היונה שלך, וחוזרים, תמיד חוזרים. דעתי בלבד. אהבתי.
גרא יקירי, איזה תגובה מגניבה, תודה תודה וברכה חמה מכל הלב לבת שלך. אכן הכוכבים מאותתים לנו, אם כי בשלב הזה רק מעבר לים, אנחנו כאן עוד רחוקים מחגיגה כזאת של תקווה. במהרה בימינו גם אצלנו. לו יהי