אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

    זה לא הגשמים ולא שלוליות, גם לא שלג מפשיר ולא הרפש שאחרי. ירושלים היא ה"אשמה" הבלעדית בכך. זה כביכול: הקודש והחול. כל כך הרבה דילוגים אני נצרכת לדלג בכל פסיעה בכל מבט בכל פתיחה של מטרייה, בכל רחוב בכל סמטא בכל טיפה בכל זירזוף, בכל שחור וכל לבן וכל אפור, עם כל אחד, כל מי שרק רוצה בכך. ...

     לאחר חיפוש מי התחיל פה עם "השאלון", ומציאת הפוסט של יעל שמציע העברת שרשרת של "השאלון" כמשחק חברתי חביב וקליל, נזכרתי גם אני במשחקי חברה מפעם שהיו נהוגים בכיתה, בחברה, אפילו בפורומים וירטואליים שונים. אני אוהבת כאלה, אוהבת קלילות, אוהבת גיבוש חברתי (למרות שגם תמיד יש לי אנטי אליו), אוהבת להשתייך ומיד גם להתנגד או לשמור על האינדיבידואליזם. ...

      (היי לכולם. לא הייתי פה די הרבה לאחרונה, ועכשיו אני מרגישה כמה זה חסר לי. כנראה שאפשר להוציא את הגברת מהבלוגייה, אבל לא את הבלוגייה מהגברת …….) עברתי במהירות בפסאז' הריחני ההוא והעזוב.  (למה תמיד יש בפסאז'ים האלה ריח של שתן, והאם אי אפשר לנצל אפילו חלק למיחזור או משהו ?). "כאן מורידים שפם ושחי בחוט !!" ...

      האמת היא שכמעט בכל שנה יש שלג. אני אישית לא חסידה גדולה שלו, הוא תוקע אותנו עוד יותר בבית, וסוגר את הכמה מקומות הבודדים שעדיין רלוונטיים בעיר הזאת. מה גם שבארצות הברית חייתי שנתיים בשלג אמיתי ולא צעצוע כזה. אבל ימי השלג האלו בבירה כן גורמים לה למשהו, משנים אותה בקצת אפילו, מציירים את פניה אחרת. אני ...