יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

יעקב תם?

פרשת וַיֵּצֵא, בראשית כח, י – לב, ג.

יעקב התם מתפתח לאדם / מוטי לקסמן, כסלו תשע"ו

<><><>

"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה, / הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ, / רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה, / רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת, / כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד". [א]

האדם אינו פחות בעיקר תבנית-נוף משפחתו וילדותו.

כל אישה וכל איש נושאים איתם בתוך תוכם. [ב]

יעקב יצא מביתו, יצא ממשפחתו.

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". [ג]

פרשת וַיֵּצֵא נפתחה.

נלמד אותה.

אולי גם נלמד ממנה?

<>

יַעֲקֹב יצא או הוצא מביתו, ממשפחתו מה הוא נוטל עמו, מה הוא נושא איתו?

איזה מרכיבים אפשר לגלות בילדותו של יעקב?

עם איזה ניסיון ועם איזה התנסויות יוצא יעקב למרחב החיים?

יַעֲקֹב חווה מאבק-אחים כבר בבטן אמו, רבקה: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". [ד]

יַעֲקֹב יוצא לאוויר העולם שני, כאילו אץ אחר אחיו הבכור ותלוי בו, "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב". [ה]

מובן שהמקרא מכנה אותו, "יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן". [ו]

יעקב הקטן אינו מרוצה ממעמדו כשני.

מנצל הזדמנות וקונה את מעמד הבכורה מעשו הבכור, "וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב". [ז]

שני, גם חסר אהבת אב, "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו". [ח]

האם זה מפליא שהוא מתואר כגדל בפסיביות, "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"? [ט]

אמו מגלה כלפיו אהבה, " וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" . [י]

איזו אהבה זו?

לפי הכתוב, זו אהבה של אם פולניה. [יא]

אם דומיננטית, כופה את רצונה על בנה האהוב.

כאשר היא שומעת על כוונת יצחק לברך את בנם הגדול עשו היא מגלה יוזמה ומנחה, "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ". [יב]

רבקה מתגלה כאם שמתוך אהבה אל בנה אף מוכנה ליטול אחריות מלאה על מעשיו, "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי". [יג]

הבן יַעֲקֹב ממלא את ציוויי אמו כהלכתם, "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ". [יד]

שוב הוא מתגלה כבן פסיבי בעוד האמא מארגנת הכל, "וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו. וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ". [טו]

גם כאשר עשו, האח הבכור, שנפגע מאוד מגניבת הברכה שיועדה לו על-ידי האב יצחק, מגלה רגשות שנאה ומאיים בהריגת יעקב, "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי", [טז] יעקב אינו יוזם פעולה.

שוב האמא הדומיננטית מפעילה את כוחה ומכתיבה את מהלכי בנה הקטן: "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ". [יז]

יתר-על-כן היא מתפעלת גם את האב את יצחק כדי להרחיק את יעקב מאיומי עשיו: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים". [יח]

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן". [יט]

יעקב עדיין מופעל, אינו יוזם עד שהאב מניע אותו, "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו". [כ]

<>

יעקב יוצא, אפוא, לחרן כאשר "בצקלונו" תחושה של ילד שני, ילד קטן. חסר אהבת אב, מונע ומופעל על-ידי אמא דומיננטית, ומשתף איתה פעולה במעשה רמייה. יחסיו עם אחיו הגדול עוברים ממאבק ברחם ועד גילויי שנאה ואיומים על חייו.

עם רקע ומטען כזה יוצא יעקב לחרן מבאר שבע, דרך ארוכה מאוד.

<>

הפתעה.

יעקב מגיע לחרן.

במפגש הראשון של יעקב עם הרועים הוא מתגלה כאדם פעיל, יוזם ואף בעל כוח פיזי ניכר, "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ". [כא]

אל ייקל הדבר בעיניכם, האבן שעל פי הבאר היא אבן גדולה שניתן להזיזה רק בכוח משותף של רועים אחדים, "וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן". [כב]

בתחום שבינו לבינה מגלה יעקב יוזמה ללא כל חשש: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". [כג]

יעקב כנראה מתאהב ברחל במבט ראשון, זו אהבה כנה שאינה חולפת, עוצמתה אינה פגה,

"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה". [כד]

כידוע לבן מרמה את יעקב ומשיא אותו עם לאה האחות הבכירה של רחל האהובה. אמנם אפשר לראות בתגובת יעקב סימן של תמימות, מאידך עדיף לראות בכך שיעקב מגלה הבנה לתרבות המקום, ומוכן להשקיע שבע שנים נוספות, כדי לזכות גם ברחל האהובה כדת וכדין: "וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה". [כה]

<>

יעקב בעל נשים, גם ילדים אף רכוש רב.

הוא מגלה שלבן, שכבר רימה אותו פעם אחת, משנה יחסו אליו: "וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם". [כו]

בתגובה הוא מתארגן היטב ונוטש את בית לבן עם כל כבודתו, ללא תיאום עם לבן.

לבן מגלה זאת ודולק אחריו, יעקב אינו נבהל אינו נרתע ומבהיר שאת מה שלקח זה שכרו עבור השנים הרבות שעבד אצל לבן, "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". [כז]

לבן רואה שאין לו ברירה. הוא מציע ברית, יעקב מסכים, והם נפרדים בשלום. "וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר". [כח]; וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". [כט]

<>

הפרשה מתארת אדם שבילדותו היה אדם סביל, מופעל, לא יוזם וחסר אהבת אב, מתפקד כאדם בוגר אוהב, פעיל, יוזם מתחשב שאינו חושש לעמוד על זכויותיו.

איך חל השינוי?

המקרא מתאר לנו מספר התגלויות שיעקב חזה.

לאחר צאת יעקב מביתו וממשפחתו בכוון לחרן הוא מגיע למקום בו הערב יורד והוא מתארגן לשינה. כבר בשלב הזה אנו רואים שינוי. יעקב הבן הקטן שאמו מארגנת בשבילו את העולם כולו, נמצא כעת לבד.

הוא צריך לקבל החלטות וליישם אותן בכוחותיו הוא.

ההחלטה הראשונה היא, "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". [ל]

אבן כמצע לראש?

ניסיתם פעם לישון כשראשכם מונח על אבן?

האם לא עדיף קש או זרדים מכוסים בשמיכה?

למה אבן?

יש פרשנויות שונות לכך אני מציע לראות בכך ביטוי ליעקב החדש. לא עוד נוחיות מפנקת של אמא, לא עוד ישיבה באוהל בתמימות, אלא הכרה שבעולם כדי לשרוד צריך, לא פעם, לוותר על פינוק ונוחיות.

יעקב, מבטא במעשה זה מעין סיגוף עצמי כהכשרה למבחנים הבאים.

אין לו ברירה הוא לבד בעולם ואם הוא לא יחשל את עצמו, הוא לו ישרוד.

תוך כדי השינה הוא חולם: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו". [לא]

מה משמעות החלום הזה?

פרשנים מעלים רעיונות שונים, ביניהם יש הרואים בסולם ביטוי ל"מערכת מודרגת של ערכים". [לב]

אני מציע להמשיך.

סולם משמש לעליה או לירידה בעולם הפיזי או בעולם הערכים.

העלייה או הירידה אינן כפויות ואינן מקריות היא תלויה באדם, באדם ובהחלטתו לעלות או לרדת, להתקדם או לסגת.

האלוהים הניצב בראש הסולם מברך את יעקב ומחזק את רוחו, "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". [לג]

<>

יגידו מי שיגידו, מה הפלא שיעקב גילה כוחות שלא היו בו, הרי אלוהים שמר עליו!

נכון, כך כתוב.

אבל מי שאין אלוהים בקרבו, בנפשו בנשמתו, אלוהים לא יתגלה אליו לא בחלום ולא בחזיון.

מי שאין אמונה בלבו לא ימצא אמונה באלוהים וגם לא באדם.

אדם יכול לחפש מקור לחולשותיו ולכישלונותיו בעברו, בילדותו המוקדמת ולהאשים בכך את הוריו ותהליכי גידולו והתפתחותו. אדם כזה עשוי להישאר תמיד בילדותו למרות שמספר שנות חייו הולך ורב.

את העבר אי-אפשר לשנות!

אפשר להבין את העבר, חשוב להסיק מסקנות ורצוי לממש וליישם לקחים ממנו כדי לתפקד כבוגר אחראי בחברה ובתרבות, וכל זאת באמונה רבה.

היש תובנה חשובה יותר מזו מסיפורו של יעקב בפרשת ויצא?

יעקב יצא אל העולם!

<>

הבהרות ומראה מקום

<>

א. שאול טשרניחוסקי, האדם אינו אלא

ב. יש תפיסות הבאות להסביר, לפחות חלקים מתפקוד האדם, מהתנהגותו ומתכונותיו, על ידי חוויות- הילדות של האדם. לצורך הדיון נקבל תפיסות אלה כהנחת מוצא.

ג. בראשית כח, י.

ד. בראשית כה, כב.

ה. בראשית כה, כו.

ו. בראשית כז, טו, מב.

ז. בראשית כה, לג.

ח. בראשית כה, כח.

ט. בראשית כה, כז.

י. בראשית כה, כח.

יא. בכנען היו ויש אמהות פולניות…

יב. בראשית כז, ח.

יג. בראשית כז, יג.

יד. בראשית כז, יד.

טו. בראשית כז, יד–יז.

טז. בראשית כז, מא.

יז. בראשית כז, מב–מד.

יח. בראשית כז, מו.

יט. בראשית כח, א.

כ. בראשית כח, ה.

כא. בראשית כט, י.

כב. בראשית כט, ה.

כג. בראשית כט, יא.

כד. בראשית כט, יח.

כה. בראשית כט, כח.

כו. בראשית לא, ב.

כז. בראשית לא, מא.

כח. בראשית לא, נד.

כט. בראשית לב, א–ב.

ל. בראשית כח, יא.

לא. בראשית כח, יב–יג.

לב. יהודה קיל, ספר בראשית, כרך שני, ירושלים תש"ס, עמ' שיא.

לג. בראשית כח, טו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן