יצחק צוחק

פרשת תולדות, בראשית כה, יט – כח, ט.
לצחוק צריך / מוטי לקסמן, חשוון, תשע"ג
<><><>
שוב צאצאַי מתלחמים עם צאצאי אחי יִשְׁמָעֵאל.
ממש רבים.
מכים זה את זה, אפילו הורגים!
כאילו לא היה אחרת מעולם.
אתה שומע, אלוהים?
אתה שהצהרת, "לֹא תִּרְצָח"!
איך זה ייתכן?
<>
רגע, לי יש זכות דיבור?
אני נתפס כדמות שאינה יוזמת, "יצחק אבינו נראה כפחות פעיל בתולדות האבות, פחות פעיל מאברהם אביו ופחות פעיל גם מיעקב בנו". [א] יותר מכך, "[יצחק] הוא היחיד מבין שלושת האבות, שביטא את חיבת הארץ רק בישיבה סבילה". [ב] "רק בישיבה סבילה"…
טעות?
כשאבי הגדול, אברהם, עקד אותי על המזבח, שמעתם קול יוצא מפי?
כאשר גורשו אחי ישמעאל ואימו דודתי הגר, הֶעזתי לומר משהו?
בזקנתי, רבקה העיזה לסדר אותי, להשלות אותי, בנסותה לנצל את מצבי, "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת". [ג] אבל, כפי שאתם יודעים, כשרואים פחות, אז שומעים וחשים יותר טוב, וכך היה. זיהיתי את יעקב. ידעתי בברור שהוא לא עשו, אבל ידעתי גם מהי תכנית האלוהים, אז עשיתי עצמי כאילו אני לא מבחין, ושמרתי ברכה גם לעשו, כפי שאתם יודעים.
הפעם, לא שתקתי אבל, לא גיליתי שאני יודע על התרמית.
ניסיתי לעורר במתחזים סיכוי להפסיק זאת, לא הצלחתי. [ד] <>
האם זה הטעם שבעטיו נפתח הסיפור, שאתם קוראים לו, פרשת תּוֹלְדֹת בכתוב, "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק"? [ה] לכאורה פתיחה שגרתית לפתיחת סיפור התפתחותו של דור חדש. [ו] "לכאורה" אני יצחק אומר.
למה אני אומר "לכאורה"?
אם תעיינו קלות בכתוב, תגלו שפסוק זה אינו ככל הפתיחות האחרות, יש בו כפילות המופרדת על ידי הטעם אתנחתא שהוא טעם מפסיק. [ז] כלומר, הפרדה שבמקרה זה מציינת כאילו שני פסוקים נפרדים.
לא רק זאת, שימו לב, למעשה שני החלקים בפסוק משמעותם זהה: החלק הראשון של הפסוק "יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" הוא שווה משמעות לחלק השני "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק". שני חלקי הפסוק משדרים תוכן אחד, אני, יצחק הינו בנו של אברהם.
מה ניתן להבין מחזרה ספרותית זו?
האם בגללי, בגלל יצחק כתוב כך?
לא.
גם הפרשנים שלכם לא סבורים שזה בגללי.
"בגלל שהיה דיוקנו של יצחק דומה לדיוקנו של אברהם היו בני אדם אומרים באמת אברהם הוליד את יצחק". [ח] למה צריך לומר, "באמת אברהם הוליד את יצחק", האם זה לא מובן מאליו שבן דומה לאבא שלו?
אחרים סבורים שיש בכך הרחקת לזות שפתיים אפשרית, "ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק". [ט] ויש הסבורים שראוי לראות בחזרה זו הדגשת יתרון שלי, יצחק, על אחי, ישמעאל. [י] כלומר, בגלל מעמדו של אבי אברהם נאמר כך, לא בגללי.
אבל, לא רק בעניין נוסח פתיחת הפרשה, אני דורש תיקון מלא גם על התיאור של דמותי.
<>
הנה, בני יעקב אהב אישה "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל". [יא] והמשוררים שלכם הפכו זאת למודל של אהבה.
ואני לא אהבתי את אשתי?
אגב, אשתי היחידה!
"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ". [יב] אבל בהשוואה בין אהבת בני יעקב את רחל, לאהבתי את רעייתי היחידה, רבקה, אהבתי אינה פחותה משל בני, להיפך.
הנה, כאשר רחל גילתה שהיא עקרה, והיא פנתה אל "האוהב הגדול", "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". [יג] יעקב בני, האוהב הגדול, לא גילה אמפתיה והקשבה לרחשי ליבה, להיפך בני יעקב, כעס עליה, "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן". [יד] <>
אני, יצחק הפשוט, לא חיכיתי שרבקה אהובת לבי, תעלה לפני את עקרותה, אני מיד פעלתי, ביוזמתי פניתי אל האלוהים והוא נענה לי, "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". [טו] אכן, אני יצחק, אני באמת מלא אהבה.
<>
בעניין בָּנַי.
כתוב, "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב". [טז] ואם כתוב אז זה נכון.
ומה אתם חושבים שאני לא אהבתי את יעקוב, ועוד איך, אבל גם עשו הוא בני ואוי אבוי אם הייתי מזניח אותו, כמו שרבקה הייתה רוצה.
אז באמת גיליתי אהבה כנה לעשו: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו". [יז] אבל זה לא כמו שאומרים החכמים השונים שלכם "כי יצחק מאז שהתחיל לתת ציד התחיל לאהוב אותו".
בגלל הציד אהבתי אותו, מה פתאום?
אהבתי אותו כי בני הוא, בדיוק כמו יעקוב בני הוא.
אבל לא רציתי להתווכח עם רבקה יותר מידי, אז הסכמתי לתירוץ של כִּי-צַיִד בְּפִיו.
אגב, הסטייקים שהוא היה מכין לי היו נהדרים.
<>
יש דוגמאות נוספות.
העיקר, הרי בפתיחה אמרתי, "שוב צאצאַי וצאצאי ישמעאל רבים, מכים זה את זה, כאילו לא היה אחרת מעולם.
אתה שומע אל?
אבל, היססתי אם בכלל יש לי זכות דיבור.
כעת אתם מבינים שאין בסיס להיסוס זה.
אז, הקשיבו, וספרו זאת גם למנהיגים הגדולים שלכם.
שמי יִצְחָק.
ניסיון רב יש לי, בצחוק.
<>
נולדתי בצחוק: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד". [יח] "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן". [יט] ההורים שלי פשוט צחקו.
נו, להיוולד לבן מאה ולבת תשעים זה לא הכי נעים, אבל לקחתי מהם את התכונה החשובה ביותר שלי, ומהי?
הצחוק.
צחקתי עם אחי, "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". [כ] גם עם אשתי האהובה, רבקה, צחקתי, "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּו". [כא] <>
לכן, הקשיבו היטב, אני יִצְחָק הקטן, מציע לכם בכל הרצינות.
אני מתפלל כל יום, שכולכם, צאצאי, וצאצאי אחי ישמעאל; אלה המתגודדים פה, בארץ האבות, על עוד עמדה, על עוד טענה, על עוד אבן ועל עוד אמת…
תקשיבו לסבא יצחק בן אברהם:
תאמינו, מה שחשוב יותר,
אל תהיו חמורי סבר,
אל תהיו כל-כך רציניים,
חייכו,
צחקו צחוק בריא,
אהבו בכל ישותכם,
אז, יהיה טוב,
באמת.
<>
אם בכל לב
נצחק יחד
צאצאי יִצְחָק
עם צאצאי יִשְׁמָעֵאל
אזי
יִשְׁמַע אֵל
ויביא שלום וטוב
על כל יושבי תבל.
<><><>
הבהרות ומראה מקום
א. רדצ"ה, בתוך יהודה קיל, ספר בראשית, כרך ב, ירושלים 2000, עמ' ריח.
ב. שם, עמ' ריט.
ג. בראשית כז, א.
ד. בראשית כז, יח–כו.
ה. בראשית כה, יט.
ו. הביטוי "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת" או "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת" מופיע במקרא גם בהתייחס לדמוית אחרות: נח (בראשית ו, ט); תרח (בראשית יא, כז); ישמעאל (בראשית כה, יב); עשו (בראשית לו, א), ויש דוגמאות נוספות.
ז. הטעם אתנחתא משמש כנקודה ופסיק, כלומר הוא מפריד בין חלקי הפסוק.
ח. יונתן על אתר.
ט. רש"י על אתר.
י. "לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית. אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו הגמורה כדכת' כי ביצחק יקרא לך זרע" (רשב"ם על אתר); באופן דומה טוען הרמב"ן: :"ולכך חזר והשלים אברהם הוליד את יצחק, לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד אחר" (רמב"ן על אתר).
יא. בראשית כט, יח.
יב. בראשית כד, סז.
יג. בראשית ל, א.
יד. בראשית ל, ב.
טו. בראשית כה, כא.
טז. בראשית כה, כח.
יז. בראשית כה, כח.
יח. בראשית יז, יז.
יט. בראשית יח, יב.
כ. בראשית כא, ט.
כא. בראשית כו, ז–ח.