עַל כְּבִישׁ בְּטַסְמַנְיָה
רָאִיתִי רִבְבוֹת בָּתֵי מִדּוֹת עִם גַּגּוֹת אֲדֻמִּים
כְּמוֹ בְּלֶגוֹ
וְרִבְבוֹת כְּבָשִׂים
וְלֹא רָאִיתִי בְּנֵי אָדָם
הַכְּבָשִׂים זוֹקְפִים רֹאשָׁם
מַטָּה מַטָּה
כְּלַפֵּי הָעֵשֶׂב הַמָּתוֹק
גַּם הֵם
לאֹ רוֹאִים אֲנָשִׁים
אַךְ פִּתְאֹם
רָאִיתִי
אָדָם
רוֹכֵב עַל אוֹפַנַּיִם
וְכֶלֶב
רָץ עַל יָדוֹ
מֻחְזָק עַל-יְדֵי שַׁרְשֶׁרֶת וְקוֹלָר
טאסמניה, 09-08-00
לרגע לא ברור מי מחזק על ידי מי בשרשרת וקולר
גיורא, זאת הייתה כוונתי.
שיר מאד אנושי. האנושיות בתוך הלגו.
תודה על תגובתך המקורית.
מסכימה עם כל מילה של אביטל. שיר שתר אחר אנושיות.גם נפשי ועיניי תרות.
עפרה
תודה, עופרה על תגובתך.
אכן קשה לראות בני-אדם בעולמנו הקשה. אהבתיאת הפואנטה שבכל הבית השני, וכן את הכבשים הזוקפים ראשם מטה. מעניין. כשתפגוש עוד בן-אדם תספר לי בהחלט תופעה יוצאת דופן.
גליה, לשמחתי אני פוגש הרבה בני אדם בחיי, וזה לא תמיד קל.