אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר
אֲפִלּוּ כְּמוֹ אַבָּא
בָּם בָּם בָּם
אַךְ בַּחֲלוֹמִי
חֲלוֹם בִּצְבָעִים
שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְסַבָּא בְּרֹאשׁוֹ שָׁר
כֻּלָּם שָׁרִים דּוֹדַי בְּנֵי דּוֹדַי
אֲנִי רוֹאֶה וְאֵינִי נִרְאֶה
אַבָּא מִחוּץ לַשֻּׁלְחָן
וְאֵינוֹ שָׁר
וַאֲנִי דּוֹחֵף אוֹתוֹ
בַּעֲדִינוּת
תָּשִׁיר גַּם אַתָּה אַבָּא…
וְעִם שַׁחַר
רָאִיתִי
אֶת פִּצְעוֹנַי עַל הַמֵּצַח
מִתַּחַת לִשְׂפָתַי
וּבִלְחָיַי
וְחִיַּכְתִּי.
ירושלים, יוני 2009
איזה יופי עקיבא 🙂
לי, תגובתך משמחת אותי.
חלום יפה, עצוב כי אבא מחוץ לשולחן ולא שר…
לוסי, או שאבא ישיר בתוכי ואז אשיר, או שאשיר ואז אבא ישיר בתוכי…
היפוך התפקידים בין האב לבן תמיד מכמיר את הלב. והבן הדוחף ודוחק באביו: "תשיר גם אתה, אבא" – שיאו המרגש של השיר.
שחר-מריו, הקשרים אב-בן הם מפתח בחיים מרגשים…
אולי הייתי צריך לכתוב: "לחיים מרגשים"…
נפלא בעיני. (עוד לא הגעתי לסניף הדואר, אבל אני אגיע… חחחח, אני כמו צב, עד שזזה).
יעל, ריגשת אותי.
באשר לדואר, אני שמח לפני ואחרי.