בננות - בלוגים / תמר משמר / שירים מתנגדים: 2. אמיר גלבע/ "בעלטת"
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

שירים מתנגדים: 2. אמיר גלבע/ "בעלטת"

 

 

השיר שבחרתי היום הוא שירו האלמותי של אמיר גלבע המתריע על חוסר יכולתו של ציבור לראות את הגלוי לעין. הדובר, הממלא כאן תפקיד של נביא זעם ומוכיח בשער, עומד יחיד אל מול העיוורון הזה.

הנה:

 


אמיר גלבע

 

בעלטת

 

אִם יַרְאוּנִי אֶבֶן וְאֹמַר אֶבֶן יֹאמְרוּ אֶבֶן.

אִם יַרְאוּנִי עֵץ וְאֹמַר עֵץ יֹאמְרוּ עֵץ.

אַךְ אִם יַרְאוּנִי דָּם וְאֹמַר דָּם יֹאמְרוּ צֶבַע.

אִ ם  יַ רְ א וּ נִ י  דָּ ם  וְ אֹ מַ ר  דָּ ם  יֹ א מְ ר וּ  צֶ בַ ע.

 

(מתוך: אמיר גלבע, כל השירים, כרך א: שירים בבוקר בבוקר [1953], הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987)

 

 

 

30 תגובות

  1. מזכיר את האימרה העממית לפיה מבלבלים בין יריקות לגשם…
    וגם בישעיה נדמה לי: ויהי ביום ההוא ויקראו לחושך אור ולאור חושך וכו" (ציטוט על פי הזיכרון, ממש לא מדויק).

    ואני מאחלת יום של אור ואהבה לכולם וגם גשמי נדבות, גשם של ברכות (:

    • גם לי יש שיר:
      אִם יַרְאוּנִי ילד וְאֹמַר ילד יֹאמְרוּ
      הכובש הציוני.

      אִם יַרְאוּנִי תינוק וְאֹמַר תינוק יֹאמְרוּ השטן הקטן.

      אַךְ אִם יַרְאוּנִי דָּם וְאֹמַר דָּם יֹאמְרוּ ברוח ודם נפדה את פלסטין.

      אִ ם יַ רְ א וּ נִ י דָּ ם וְ אֹ מַ ר דָּ ם יֹ א מְ ר וּ עוד דם.

      • וריאנט מוצלח, ליאת!

      • ליאת, דומה הדבר למתבוננים באמנות מודרנית ואומרים: זה קשקוש, גם אני יכול. אני מבקשת להתייחס בכבוד אל שירו של אמיר גלבע המנוח, אחד המשוררים בעלי השיעור הקומה שמעטים כמוהו בשירה העברית, וגם אל המארחת שלו. אם אינך מסכימה עם הדברים שאני מעלה, אמרי זאת בנימוס ובטיעון מוסדר.

        • לתמר
          נראה לי שפרשת לא נכון את תגובתה של ליאת.
          ליאת לא זלזלה בשירו של אמיר גלבוע. היא רצתה להראות לך שאת אותו שיר שהבאת מתוך כוונה להראות אותו כמייצג צד מובהק של המצב הפוליטי העכשווי, אפשר להראות ולפרש בדיוק בכיוון הפוליטי ההפוך למה שחפצת.

          • אכן יואש.
            אמיר גלבוע הוא משורר חשוב (גם אם לא קדוש שחייבים בכבודו באופן כל כך עמוק).
            לא לאמיר גלבוע התכוונתי אלא לחד צדדיות הקבועה, הצפויה, הבנאלית משהו, זו שלא הביאה שירי מחאה בזמן שירו על שדרות ולא הטריחה אף אחד לשאת את דגלי פלסתין וישראל בכיכר כשרגליו של ילד קטן משדרות, נקטעו.

          • הצדק איתך, ליאת.

          • ליאת, איה הקישור שהבאת?

          • נמחק, כנראה בשם הסובלנות והנאורות…

          • כן, יש פה פרדוקס,דוקא מצד מי שמתימר להיות נאור ומפעיל כאן צנזורה פוליטית שלא היתה מבישת אףשלטון סותם פיות.

          • זה לא פרדוקס בכלל.
            תולדות השמאל בכלל והשמאל הישראלי בפרט מלאים בדוגמאות כאלה.
            רק ככה בשביל להרגיש על מה מדובר:
            היחס של האינטלקטואלים המערביים לגו"רג" אורוול כשתפכח מההערצה לבריה"מ של סטאלין.

            עוד יותר גרוע היה היחס לאנדרה זי"ד, שחזר מביקור בבריה"מ הסטליניסטית ולמרות שהיה מוזמן ע"י השלטון ראה מספיק כדי לפרסם גינוי מנומק לשלטון ההוא.

            גם אצלנו כאן בשומר הצעיר היו תופעות דומות – אינני זוכרת את שמו של אותו פעיל של השומ"צ שבביקור אצל שמש העמים הואשם בבגידה במולדת והשומ"צ הוקיע אותו כבוגד כי ככה אמרו שם אצל שמש העמים.

            התופעה ההיא ידועה באירופה בשם "בגידת האניטלקטואלים" .

            כאן אצלנו כשרצו להכניס לשידורי החדשות נאומים של עראפת אחרי אוסלו שמדברים על בני קורייש ועל תכנית השלבים שלא נס ליחה לא הצליחו במשך למעלה משנה, למרות כל המאמצים – זה חיבל לעורכי החדשות באמת שלהם.

            שלא לדבר על הביטוי האורווליאני "קורבנות השלום, כי הרי שלום הוא מלחמה ואמת היא שקר ובעיקר בערות היא כוח – בערות אינה בהכרח חסור השכלה, אלא בחירה סלקטיבית של עובדות והטיית המציאות על פיהן.

            הגרוע בזה הוא לאוו דווקא השיפוט המוסרי אלא השיפוט המוסרי החד צדדי – מי יחלוק על כך שמצבם של ילדי עזה הוא זוועתי (אפילו גרוע אין מונים מזה של ילדי שדרות?)? הנורא הוא בכך שתגובת השמאל היא דאוס אקס מכינה לתגובת ישראל ולה בלבד.

            גם אין אף פעם טיפה של גינוי לשלטון החמאס. הכיבוש אשם תמיש ואשם בכל ויש גם תירוץ מעולה – "אין לי אחריות לצד השני. יש לי אחריות לצד שלנו" .
            אם כך, האם אין אחריות מוסרית למחות במשך ש ב ע שנים על פגיעה בילדים חפים מפשע? – כנראה שלא.

          • חדצדדיות זה בדיוק זה,ליאת,תודה,
            וגם עיורון.

          • בן אדם אחד לא מייצג את השמאל כשם שאחד לא מיצג את הימין, ההכללות ניתנו לשוטים

    • אור וטוב גם לך, גבריאלה, ותודה על הקריאה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר