תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

שפת התוכי

שיר שפרסמתי ב"על המשמר" ז"ל, אי-אז ב-89' כנראה, לאחר יציאת ספרי, ומצאתיו עכשיו.

שפת התוכי

 

חָלַמְתִּי אֶת שְׂפַת הַתֻּכִּי

שֶׁמַקּוֹרוֹ מְלַמֵּד אוֹתִי קְרֹא וּכְתֹב.

יוֹם-יוֹם חִכָּה לִי שָׁעוֹת עַל הַגָּדֵר

רַק כְּדֵי לִשְׁאֹל –

רוֹבִּינְזוֹן, הֵיכָן אַתָּה

 

הִרְחַקְתִּי לְפִנָּה מְבֻדֶּדֶת בִּקְצֶה הָעוֹלָם

כְּדֵי שֶׁתֻּכִּי יָחִיד

יִקְרָא בִּשְׁמִי.

רְצוּעוֹת אֲדָמָה כְּבֵדוֹת נֶעֱתָקוֹת מִמְּקוֹמָן

כְּשֶׁמַּקוֹרוֹ אוֹחֵז בִּגְרוֹנִי.

 

יֵשׁ לִי הַרְבֵּה לְסַפֵּר לוֹ עַל הָאִי

כְּשֶׁאַהֲבָתוֹ מַאֲדִימָה עַל כְּתֵפִי.

יֵשׁ לִי מִפְרָצִים עֲלוּמִים לְצַיֵּר לוֹ

כְּשֶׁצַעֲקָתוֹ מְפַזֶּרֶת עַנְנֵי כְּבָשִׂים מִמִּקְטַרְתִּי.

אֶת הַשְּׁלָדִים הַמְּעוּנִים הִסְתַּרְתִּי בְּעֵינָיו –

הַמִּשְׁקֶפֶת הַמָּעֳדֶפֶת שֶׁלִּי.

 

אֶת הַסְּעֻדָּה עָרַךְ בִּמְיֻחָד לְמַעֲנִי

כְּדֵי שֶׁאֲסַפֵּר לוֹ עַל הָאִי.

פּוֹרַרְתִּי בִּשְׁבִילוֹ חִטִּים שֶׁגִּדַלְתִּי בְּעַצְמִי.

טָבַלְתִּי בְּשִׁקּוּי גַּס שֶׁחָבִית טְרוּפָה גִּלְגְּלָה לִי.

הָיִיתִי אֲנִי.

הוּא סָלַח עַל הַכֹּל.

  

הוּא מְוַתֵּר עַל כִּבּוּדֶיהָּ שֶׁל הַגֶּפֶן

שֶׁעֵינֶיהָּ מְגַלְגְּלוֹת אִשּׁוֹנִים שְׁחוֹרִים בְּכוֹסִי.

הוּא מְוַתֵּר עַל גִּלּוּיֵי חִבָּה מְיֻחָדִים

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, עַל חֶבְרַת בְּנֵי אָדָם.

אֲנִי מַסְפִּיק לוֹ.

קוֹשֵׁר כְּתָרִים לְטַבּוּרוֹ,

מַצְמִיד אֶת זוּג פַּנָּסֵי הַקֶּסֶם הַמּוֹרִיקִים שֶׁלּוֹ

אֶל מֵעַי הַזַּלְלָנִיִּים.

 

הוּא מְוַתֵּר עַל הַכֹּל, פּוֹל,

רַק כְּדֵי לִשְׁאֹל –

רוֹבִּין, הֵיכָן אַתָּה

 

 

 

12 תגובות

  1. הי תמר
    וולקאם באק :)
    שיר יפה עם תוכי מיוחד ואקזוטי , חבר מארץ רחוקה לתוכי יוסי

    http://www.youtube.com/watch?v=O3gfqYTzJpc

  2. גליה אבן-חן

    תוכי נהדר, חבר אמיתי, תחליף נהדר גם לאב ואם השואלים "היכן אתה?" כשיש תוכי כזה לא צריך אף אחד.

  3. היי תמר
    שיר נפלא, יש לו את האורך של הסיפור שיר,
    אוהבת את: הייתי אני, הוא סלח על הכל…
    והסוף שמשלים,
    הוא מוותר על הכל….
    קראתי כמה וכמה פעמים כי זה דורש לנסוע עם השיר לאט.
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר