בננות - בלוגים / / החלום האחד ההוא
עין החתול
  • שהרה בלאו

החלום האחד ההוא

לסבתי, עליה השלום היתה דעה נחרצת בכל הנוגע לחלומות "אם החלום רע – אין לספרו לאיש, מחשש שמא יתגשם. ואם החלום טוב הוא – ניתן לספרו, אולם רק לאנשים הרוצים בטובתך, קרי, לסבתא" וכאן היתה מביאה תמיד כדוגמא את יוסף התנ"כי, שסיפר לאחיו את חלומותיו המנבאים לו גדולה, ובתגובה מצא עצמו בבור מלא עקרבים. סבתא היתה מזכירה אותו בכל הזדמנות על מנת להזהיר אותי מפני אופיים הקנאי והפתלתל של הבריות.
כילדה לא נהגתי לייחס לחלומות חשיבות רבה, ולשמחתי גם לא חברותי הפעוטות. ההקשבה לסיפורי חלומות משמימים, בו מגוללת ידידה זו או אחרת בפני את פרטי חלומה ויחדיו אנו מנסות "לפענח" אותו, נכנסו לתפריט חיי  החברתיים בשלבים מאוחרים יותר. (במקרים קיצוניים של ידידה הנוהגת לפתוח כ-ל שיחה ב"אל תשאלי מה חלמתי אתמול" הייתי שולפת מיד את אזהרתה של סבתי ואומרת לה בקול מרצין ש"אם זה רע – אל תספרי אחרת זה יתגשם")
אבל תמיד היה שם החלום האחד הזה ששב וחזר.
ובחלומי, אני מוצאת עצמי במקום גבוה. צוק, פסגת הר, חומת בטון, או מנחת כלשהו ואני יודעת שעלי לרדת למטה. איך הגעתי לשם? לא ברור. אולם עלי לרדת תכף מיד ולרוב – אין כל דרך לעשות זאת מלבד לקפוץ.
רגע היקיצה היה תמיד אותו רגע מעורר אימה בו הבנתי שאין לי כל ברירה ושעלי לעשות זאת- עכשיו! הקפיצה, לשמחתי נחסכה ממני (אם כי, במחשבה לאחור, יכול היה להיות בה אלמנט משחרר עשרות מונים מאשר אותה עמידה קפואה ואומללה אי שם בראש הצוק). כיום, כל עלעול קל במדור הפסיכולוגיה באחד מעיתוני הנשים, יבהיר מיד את משמעותו של החלום הזה, אולם כילדה מתבגרת הוא טרד את שלוותי עד כדי כך שחששתי להירדם.
לא רציתי למצוא עצמי שם בלילה. גבוה גבוה על ראש ההר, בדרך אל ההתרסקות.
סיפרתי לסבתא. כלומר, לא ממש, שהרי אין מספרים חלומות רעים שמא שיתגשמו ("סבתא, מה זו הדחקה?"), אך רמזתי לה שאני במצוקה. סבתי באה עם פתרון מפתיע "תעשי שאלת חלום" היא אמרה. "לפני שאת הולכת לישון, תעצמי עיניים ותתכווני לכך שהלילה בחלום תגיע התשובה למה שמטריד אותך".
"ואם היא לא תגיע?" פקפקתי.
"היא תגיע, שאלת חלום נענית תמיד" ענתה סבתא בביטחון מלא כל כך עד שלא נותרה לי ברירה אלא להאמין.
אני זוכרת את הלילה הזה מכל הלילות. כמה אמונה היתה בלב הילדותי שלי! סבתא נתנה לי פתק עם מספר פסוקים אותם היה עלי לומר רגע לפני עצימת העיניים. "הכי חשוב, להתרכז ולהתכוון" היא אמרה. "תשאלי את השאלה בעודך ערה ותקבלי אותה הלילה במהלך השינה". אמרה וצדקה.
זה עבד.
לא אפרט את שחלמתי באותו לילה, אולם קרעי התמונות שראיתי בחלום, חדרו עמוק פנימה והרגיעו את אותו משהו חסר מנוחה ששכן בי. התשובה לשאלת החלום הילדותית שלי ניתנה.
 
חלפו להן השנים. חלומות הלילה התחלפו בחלומות בהקיץ ואחר בחלומות ושאיפות מעשיים יותר. תת ההכרה שלי התחיל לבעור ולעורר בי חלומות יצריים ואפלים, השתמשתי בכולם כחומר כתיבה. החלומות שמשו כחומר גלם. כדלק מקצועי.
ואז הוא חזר. אותו החלום בדיוק, כשאת החרדה מהקפיצה מחליפה אימה נוראה מדמות חסרת פנים שעמדה מאחורי. הדמות היתה מבעיתה כל כך, עד שהתחלתי לישון באורות דלוקים. הלכתי בימים כסהרורית, איבדתי את יכולת הריכוז, אבל לא שיתפתי איש, היטב זכרתי את דבריה של סבתא אודות התגשמותם של חלומות רעים. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה לראות בהתממשותו של החלום הארור ההוא. אפילו לסבתא עצמה לא יכולתי לפנות שכן היא עצמה נפטרה לפני שנים.  
מצאתי עצמי תוהה אודות "שאלת החלום", את הטכניקה המיסטית הזו כבר הכרתי טוב יותר. ידעתי שמקורה הוא באמונה שבזמן השינה, הנפש מתעלה לעולמות עליונים וחוברת לכוחות שבידם מצויים הפתרונים (לא תת מודע, להיפך, מן סוג של על-מודע) כמו כן, ידעתי שטמונה בה סכנה מסויימת בשל העיסוק בכוחות שמעבר להבנה האנושית.
בכל זאת ניסיתי.
התכוננתי לכך שבוע מראש, כיווננתי עצמי, נמנעתי מחברת אנשים, המעטתי בדיבור, קראתי פרקי תהילים ולא הפסקתי לחשוב ולהתכוון. בלילה האמור, (לאחר שצמתי במהלך היום) כיסיתי את המיטה במצעים שצבעם לבן, הדלקתי נר (שנשאר דולק בזווית החדר בתוך כלי מלא מים, , עדיין נותרה בי מידה מסויימת של מעשיות), אמרתי קריאת שמע ושבע פעמים את מזמור כ"ג בתהילים זה שנפתח במילים "מזמור לדוד ה" רועי לא יחסר, בנאות דשא ירביצני…". אח"כ ביצעתי טקס קטן ומורכב שלא אחשוף כאן (אין לי הכח והיכולת להתמודד עם תוצאות קוראים שינסו זאת גם הם, מי שמתעניין ידע מן הסתם היכן לחפש).
נרדמתי וחלמתי חלום.
ובחלומי הופיע סבתא, היא ולא אחרת, היא היתה מוחשית כל כך שמיד חזרתי להיות אותה נכדה פעורת עיניים שביצעה שאלת חלום לפני שנים כה רבות. לסבתי בחלום היתה התשובה לשאלה ואף היכולת להרגיע את הפחד.
קמתי בבוקר בתחושת הקלה. לא יכולתי להבין מדוע, אולם ידעתי שגם אם החלום יחזור, כבר לא אפחד ממנו.
אז מה היה לנו כאן? טכניקה מיסטית עתיקה שפעלה את פעולתה? יכולת שכנוע עצמית? תת הכרה של בחורה נפחדת שהתגייס למשימה להציל אותה מפני עצמה? או אולי סבתא שהחליטה שזו הזדמנות טובה לבקר בחלומות נכדתה?
לחלומות בלבד הפתרונים.
 
 
 
 

7 תגובות

  1. אופס! שכחתי לציין שזה פורסם השבוע בעיתון "העיר".

  2. איזה יפה שאת כותבבבבבבתתת.

  3. אני אוהבת את הכתיבה שלך מאוד מאוד .
    קראתי גם את הספר. מתוכנן רומן נוסף?

  4. כשאת מגלה חלומות שלך את מגלה כלכך הרבה על עצמך.
    חבל שלא סיפרת את כל הסיפור. נכון צריך אומץ. אבל זה הרי לא חסר לך.

    אולי החלום הראשון. הוא הרצון לא להיות דתייה: איך הגעת להר? נולדת בו. ומה זה בשבילך לעזוב. לקפוץ.

    החלום השני, לדעתי. הפחד מקשר עם גבר.
    אולי גבר דתי. כי את עדין על אותו הר.

    סקרנית לגבי הסיפור השלם. מקווה שתספרי אותו בעתיד.

© כל הזכויות שמורות לשהרה בלאו