הבלוג של טל עושה את מה שצריך!
ד"ר חצרוני במאמרו המניפולטיבי והמטעה: "הריאליטי עושה את העבודה" אומר כי "… נאיבי לחשוב שטלוויזיה מסחרית יכולה או צריכה לחנך".
באמירה זו מבקש חצרוני לחזק את התשתית הנורמטיבית לשיתוף פעולה עם אסון התדרדרותה התרבותית של הטלוויזיה הישראלית (המסחרית).
באמירה זו מבקש חצרוני לחזק את התשתית הנורמטיבית לשיתוף פעולה עם אסון התדרדרותה התרבותית של הטלוויזיה הישראלית (המסחרית).
על כך ברשימה זו.
ראשית, טענתו הבסיסית של חצרוני – שגויה; האמירה כי אין מתפקידה של הטלוויזיה המסחרית לחנך, או שאין היא יכולה לחנך היא טעות יסודית. נהפוך הוא; הטלוויזיה המסחרית כמו כל גוף ציבורי מחויבת לערכי המדינה, לערכי המוסר, לקידום יעדים ערכיים וחברתיים ול"חינוך" הציבור.
זאת ועוד, בניגוד למה שסבור חצרוני, הטלוויזיה המסחרית אף עושה זאת בפועל – מדי יום ומדי שעה כפי שעוד יובהר בהמשך. אלא שהדבר טעון שיפור.
הלגיטימציה שנותן חצרוני לטענה כי על הטלוויזיה לבדר ולא לחנך, מבוססת על שני טיעונים שגויים. להלן בפניכם רשימה מדגמית, לא סופית ולא ממצה של תכניות טלוויזיה הזוכות לרייטינג גבוה והעוסקות לא רק בבידור גרידא אלא גם בקידום ערכים חברתיים, בהטמעת ערכי מוסר ורחמנא לצלן – גם בעקיפין וגם במישרין, ב-"חינוך”:
"בשידור חוקר", "כלבוטק", "הבולדוזר" ו"עובדה".
תכניות אלה, מתמקדות במיגור הפשע ובטיפול בעוולות חברתיות. בפועל תכניות אלה מלמדות את הצופים כיצד לחקור, כיצד לבלוש וכיצד לשתף פעולה עם הרשויות הנלחמות בפשע. בפועל תכניות אלה עוסקות בעניינים של מוסר; הן מעודדות את האזרח הקטן להילחם על זכויותיו, לחזק את מעמדו ולהגיע אל שלו. יוצא אפוא שתכניות אלה הן בעלות ערך חינוכי מוצהר.
ואם לא די בכך, הרי שלא נמצא בטלוויזיה תכניות בידור בהן "בכיר" כלשהו מעולם הפשע המאורגן בישראל מלמד אותנו כיצד לשדוד, לגנוב, לרצוח ולמכור סמים ולא נמצא תכניות ריאליטי בהן נהגים פסולי רישיון מלמדים אותנו כיצד לנהוג.
שאלה: האם נמצא תכניות בוקר בהן אונסי נשים וילדים מדריכים את הציבור כיצד לאתר, לזהות ולצוד את הקורבנות?
תשובה: לא, על אף הרייטינג הגבוה שצפוי לתכניות מעין אלה, והבידור שבצידן.
שאלה: למה?
תשובה: כי זה לא חינוכי.
כלומר, הטלוויזיה כן "מחנכת", כן קשובה לערכים חברתיים, כן מחויבת לערכים אלה וכן מקדמת מסרים המבחינים בין "טוב" ל"רע", בין "מותר" ל"אסור".
כך גם צריך שיהיה.
זאת ועוד, אין לנו בנמצא תכניות פטפטת ואירוח המתמקדות בהדרכה לנשים כיצד להפוך לאנורקטיות, ואין בנמצא מומחים המסבירים לנו כיצד להכות את ילדינו ולהוריד את בנותינו לזנות. כמו כן אין לנו תחרויות ריאליטי כגון: "רוצח נולד" והקהל בבית אינו מתבקש לשלוח אסמסים לבוגד המדינה הכי שפל, או לאנס הכי דוחה.
לעומת זאת יש לנו תכניות ריאליטי כמו "סופר נאני" העוסקות בחינוך ילדים, יש לנו תכניות ריאליטי המדריכות אותנו לחסכון בכסף ולבניית תקציב, יש לנו תכניות לעיצוב הבית המבקשות לחנך אותנו לאיכות חיים גבוהה, יש לנו תכניות הנותנות טיפים בנושאים שונים כגון בריאות, תזונה ועוד.
כאמור, ד"ר חצרוני חוטא פעמיים: ראשית הוא מבלבל את העובדות [כפי שכבר הובהר לעיל] ושנית הוא עושה שימוש מניפולטיבי ברגשות קוראיו כדי להצדיק את הבידור הנמוך להמונים;
את מאמרו הוא פותח במניפולציה הבאה:
"החיים בישראל אינם קלים: פיגועים ותאונות דרכים, קסאמים וקשיים כלכליים, מתחים בעבודה ומשברים במשפחה פוקדים כמעט כל אחד מאיתנו בשלב זה או אחר. בצר לנו אנו בורחים אל הטלוויזיה, שמספקת משב רוח בידורי המפיג מעט את הדכדוך הקיומי בעזרת תוכניות ריאליטי…"
מסקנתו של חצרוני היא שבגלל שהחיים קשים בישראל – עלינו להרוס אותם עוד באמצעות הטלוויזיה שתבדר ותשכיח את הקושי, תסיט מההתמודדות עם הקושי ותעזור בהכחשת צרותינו באמצעות – בידור. שהרי אנו בני האדם, ממש כמו הפרות הרועות באחו – באנו לעולם כדי להעלות גירה באחו הממוזג של חדר המגורים… מול הטלוויזיה.
ואם לא די בכך, הרי שחצרוני מוביל אותנו לפינה באצבע נוזפת ומזהיר אותנו בל נגזול מהרש קשה היום את כבשתו? לא, הוא לא יעודד אותנו לקחת מהעם המוכה השבור והאומלל את פת לחמו הבידורית אשר נותרה על שולחנו הרעוע! לא זאת אף זאת: אם חלילה נבקש מהעם המוכה כי יקשיב לדברי תורה עם אכילת פת הלחם – אנו עלולים לפגוע לו בתיאבון.
ועל דרך ההקצנה אומר כי לשיטתו של חצרוני: לא נגזול מהנרקומן את הסם שלו רק משום שהוא צורך אותו, לא נוציא מביתו של חולה הסכרת את עוגות השוקולד החבויות במזווה, לא ניתן לנכה קביים רק משום שאין לו רגליים ואבוי אם נראה לו שהוא בכל זאת יכול ללכת… נהפוך הוא, נספק לעם האומלל והסובל את צרכיו המיידים והפסולים רק משום שקשה לו והוא זקוק לאוורור!
טעות בידך ד"ר חצרוני: הטלוויזיה המסחרית אמנם נועדה להרוויח כסף אבל היא לא צריכה למכור את נשמתה לשטן. הטלוויזיה המסחרית אינה פועלת בחלל ריק והיא נועדה גם לבדר וגם לחנך.
בדיוק כפי שיחסי מין עם אהוב טובים ועדיפים על פני יחסי מין עם זר, כך גם החינוך והבידור עדיפים כשהם באים ביחד.
ואם יש לבחור בין השניים, בין החינוך לבין הבידור – עדיף החינוך!
לטעון כי מטרתה של הטלוויזיה היא לבדר ולשלול אגב כך את הפוטנציאל שלה לחנך – לא רק שאינה נכונה עובדתית, אלא שהיא איננה נכונה מהותית.
לא, לא נאיבי לחשוב שהטלוויזיה המסחרית יכולה או צריכה לחנך; כך ראוי לחשוב.
תמהתני כיצד אדם המעיד על עצמו כ"חוקר תקשורת הבקיא במחקרים על השפעות הטלוויזיה ואף חקר בעצמו את התחום…", הטוען כי "חשוב להעמיד דברים על דיוקם המדעי והעובדתי" מתעלם מהעובדות כפי שהוצגו לעיל.
אנא ממך, אל תסתתר מאחורי מחקרים עלומי שם, אל תסתתר מאחורי תארים, אל תשתמש בסיסמאות נוסח "חוקי השוק", "היצע וביקוש", ואל תסתתר מאחורי טיעונים סותרים, שהרי בעצמך מנית במאמרך את ערכם החינוכי של תכניות הריאליטי, לאמור – הן יכולות לחנך, ולשיטתך – אף טוב שהן עושות כך.
————-
לכותבת אין טלוויזיה בבית, יש לה חיים מאתגרים ויש לה אתר:
tal-tales.israel.net
tal-tales.israel.net