הבלוג של טל עושה את מה שצריך!
תפילת שמונָה-עשרה
מאת: אריק סלונים
מזמן-מזמן, כנראה מאז שכתבתי את רשימתי האחרונה, לא עסקתי בהתעללות בשפה העברית. אז הנה, רשום אצלי – גאולה אבן. אני מאוד מחבב את גאולה אבן. היא יפה, היא אינטליגנטית, היא הפסיקה למצמץ בעיניה, והרוסית שבפיה משעשעת מאוד. היה לי מה להעיר על הטעם שלה בבחירת בעלים, אבל זה באמת עניין של טעם ואולי גם של ריח, והנה, כשניהלה גאולה ראיון עם אישיות מאוד אזורית, חזרו, היא והאישיות פעם אחר פעם על השיבוש האולטימטיבי: "שמונָה-עשרה".
מילא, האישיות צריכה לדעת עברית אך אין פרנסתה על הלשון, אם לא נכלול את האזורים שאותם היא אמורה ללקק במסגרת התפרנסותה, אבל גאולה? מותר לדרוש ממגישה, גם כשאינה קוראת מן הכתב, ללמוד ולהפנים את הצירופים שמונָה-עשר ושמונֶה-עשרה, ולהשתמש בהם במקום הנכון, ואשר לשמונָה-עשרה? אין דבר כזה, פשוט אין.
עניין לשוני נוסף, שאיני מבקש לתקנו שכן הוא עוזר לי לאתר בקלות את חיות העדר שמתחפשות למשכוכיות, הוא הביטוי "רוח-גבית". מאז שהופרח לראשונה במדיה, התפשט הביטוי כִשְרֵפַת קוצים שרוח-גבית מלבה אותה. שום דבר שוב אינו מתקדם לשום מקום אם אין רוח-גבית דוחפת אותו מאחור: "התכנית הכלכלית קיבלה רוח-גבית והטרור המוסלמי הפונדמנטליסטי לא זז ממקומו בלי רוח-גבית. ה"רוח-הגבית" הכניסה נוק אאוט ל"בעת הזאת" שכל מי שאינו מישהו, טרח לשרבב אותה בכל משפט שני.
מן הראוי להזכיר שמקור הביטוי "רוח-גב" שאול מתחום שיט מפרשים, וכדאי לדעת שהימאים כלל אינם מעדיפים אותה. רוח צד יפה לשיט הרבה יותר, ובא לציון גואל.
——————————–
מתוך הספר "הציקתני רוח בטני" מאת: ארי סלונים.
גם אני רגישה למעידות לשוניות, בד"כ העברית של גאולה אבן מצויינת, לא הבחנתי בשיבוש השמונָה עשרה שלה. אולי מעידה חד פעמית?
מעניין ומאיר עינים, גם אני צריכה קצת להיזהר!
טרחני משהו להידבק דווקא לגאולה, כשכל אמצעי התקשורת כולם מלאים בטעויות מזעזעות לא פחות…
ואפרופו טרחנות –
בכותרת הוא נקרא "אריק" סלונים
ובתחתית "ארי"
האם – אריק או ארי? הפערים משמעותיים, מניסיון.