הבלוג של טל עושה את מה שצריך!
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מבלה שעות הרבה בבתי משפט, מעשה בלתי נמנע המהווה חלק מתהליך מושכל בו התחלתי לפני שלוש שנים בשל הרצון להסב את מקצועי ממורה למשפטנית. את עבודתי הקודמת במשרד החינוך סיימתי באוגוסט האחרון לאחר שש-עשרה שנות הוראה בחינוך המיוחד.
כאמור, זהו תהליך אותו יזמתי, תכננתי וייחלתי לבואו, לכן וודאי ברור לקוראיי כי שמחתי להניח את הגיר, את הצלצולים ואת חדר המורים מאחור ולצאת לדרכי החדשה – כעצמאית.
שביתת המורים הנוכחית תופסת אותי אך ורק כאימא לשלושה מתבגרים, לא כשובתת.
במאבקם המוצדק של המורים על שכרם, אני יכולה רק לתמוך מהצד; למזלי, אל מסקנותיי הכלכליות בנוגע למקצוע ההוראה, הגעתי זה מכבר ופעלתי בהתאם.
אותי, מערכת החינוך הפסידה.
והנה, מקבץ תובנות אישיות הזורה אור קצת אחר על מערכת המשפט בארץ, והפעם מזווית של מורה בדימוס: להבהיר, אין הכוונה להכליל באופן גס, אלא רק לאפיין.
המורה נחמה למשל, אם חס וחלילה תאחר בחמש דקות לשיעור של כיתה ט" 4 , תמצא את הכיתה "ממתינה" לה סוערת וקולנית; יעקב יגנוב לאחיו את האוכל, יצחק ישלוף סכין מאיימת לעבר יעקב, יהודה ינשק בכוח את תמר, לאה תריב עם רחל, ואיתמר יטפס על קירות.
השופט נחמיה לעומתה, לא יעיז לאחר בחמש דקות לדיון שהרי אין זה מכובד;
הוא יאחר ברבע שעה לפחות וכשייכנס לאולם – יעמדו כולם בדממה לכבודו, ואף אחד לא יעיז לומר דבר וחצי דבר על האיחור של כבודו.
המורה נחמה, לא תעלה על דעתה להסביר לתלמידיה כי אחרה לשיעור בגלל שלא הספיקה להתכונן לשיעור.
גם השופט נחמיה לא יעלה על דעתו כדבר הזה;
הוא יגיע לא מוכן וילמד תוך כדי… אם בכלל.
המורה נחמה, תפחד נורא לדבר בנייד שלה באמצע השיעור. אבא של צילי וגילי שהן מלשינות אובססיביות, הוא גם יו"ר וועד ההורים של החטיבה וגם עורך דין. מנהלת החטיבה ממש מפחדת מאבא של צילי וגילי.
השופט נחמיה לעומתה, ייכנס ללשכתו כדי לשוחח בנייד שיצלצל באמצע דיון, בהותירו עשרות בני אדם שזמנם חסר כל חשיבות בעיניו, ואיש לא יפצה פה, מקסימום יוחלפו שניים שלושה מבטים
מלאי משמעות בין עורכי הדין של הצדדים.
המורה נחמה, נורא רוצה להספיק את החומר.
השופט נחמיה, לא יודע אותו.
המורה נחמה, ביקשה את שרה לצאת מהכיתה משום שצחקה, אך שרה שילחה את לשונה בתמורה וגררה אחריה צחוק גדול עוד יותר.
השופט נחמיה איים על שמשון פרוע השיער כי אם פעם נוספת הפלאפון שלו יצלצל, הוא יישלח למעצר – ושמשון לא העז להגיב אלא ניסה לכבות את המכשיר המרדן….
המורה נחמה תסיים יום הוראה ותלך לשטוף דירות כהשלמת הכנסה.
השופט נחמיה יגיע לביתו לאחר שנחמה תסיים את שטיפתו…
——
פורסם הבוקר באתר NFC
פורסם הבוקר באתר NFC
את צודקת כ"כ.
לבקר בבית משפט זו קומדיה טראגית מהסוג ששום מחזאי מטורף לא יכול היה להמציא.
איזה טיפוסים של שופטים! הזויים, טרחנים, ישנוניים, גסי רוח, ]זורי נפש – כל דבר חוץ מאיזו דמות רציניצ (יש גם כאלה).
ולגבי המורות – כל מילה אמת.
ההשוואה מאוד במקומה – רציתי לכתוב משעשעת אבל זה הרי מעבר לזה.
לדאבוני מתוך היכרות אישית ארוכת שנים עם מערכת המשפט בארץ על מוסדותיה ושופטיה, אני מצטרפת לגינוי השופטים שהם בעיני עם יהיר, מנופח, מתנשא ושולט, שחושב שיש לו זכות לנמנם בזמן עבודתו, לשאת פנים במשפט ולקבל תמורת אפס עבודה מקסימום משכורת, וזאת מכספי משלמי המיסים. זה באמת מקומם.
טל, כתבת כ"כ יפה.
איני מכירה את מערכת המשפט מבפנים (מזלי??), אך מה שמשתמע מהדברים היא תמונה עצובה…. אז מה אנחנו רוצים מהילדים?
יש לי חברה שגם היא עושה הסבה מתחום החינוך לתחום המשפט. כדאי לתת גם לה לקרוא את מה שכתבת.
ההבדל בין שופט לבין מורה כתוב באופן ברור, ואין ספק שאני מסכימה איתך בכל הנוגע להתנהגות בין השניים במקום עבודתם. אין ספק שהמורים עושים עבודה, בעיני, יוצאת מן הכלל. דוגמא אישית כתבתי בתגובה בפוסט אחרון של מיכל על "מורות".
אך דבר אחד לא הבנתי, מה הקשר בין מורים לשופטים, הרי השניים עושים עבודה שונה כל כך?
וכל שנאמר לא התייחס על סכומים ואיכותם
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!