הבלוג של טל עושה את מה שצריך!
*המאמר פורסם היום באתר NFC
נינט עשתה קרחת תמורת מיליון וחצי שקלים[1].
האם נינט הייתה מסכימה לעשות קרחת רק תמורת מיליון שקלים?
תמורת חצי מיליון?
באילו נסיבות הייתה נינט – מסרבת להתקרח?
באילו נסיבות הייתה נינט – מתקרחת בחינם?
לגבי נסיבותיה, שיקוליה והחלטותיה המקצועיות, הכלכליות והאומנותיות של נינט – לא אדרש.
…אולם לא אתעלם מעניין פרובוקטיבי זה, המעלה מספר שאלות, אישיות, הנוגעות לנסיבות בהן גם אני – אסכים להתקרח, ואולי אף תסכים מדינת ישראל כולה – להתקרח.
ובכן, לא הייתי מתקרחת במסגרת קמפיין לפלאפון – לא תמורת מיליון וחצי שקלים, וגם לא תמורת מיליארד דולר.
כן הייתי מתקרחת תמורת 0 שקלים לו הייתי יודעת כי חייו של אהובי יינצלו.
תמורת הצלת חייהם של בניי – הייתי אף עושה דברים "נועזים" יותר, בהרבה.
הבה נבהיר; לכל אדם יש את המחיר שלו.
לא תמיד הוא מודע לו,
לרוב הוא אינו מודה בו,
והנה פלשנו ונגענו בעניין העיקרי – להלן ייקרא: כבוד האדם ומחירו – עניין סבוך ופשוט כאחד.
אכן, צמד המילים: מחיר וחירות הוא עניין לא פשוט להפוך בו.
לחירות יש מחיר – ולמחיר יש חירות.
נניח למשל, כי תמורת שחרורו של גלעד שליט היו מתבקשות כל נשות הארץ להיפטר ממחלפות ראשן. האם הייתה קמה אישה שלא הייתה מסכימה לגזוז את שערה?
סבורני שהתשובה לשאלה זו היא דווקא: כן!
קיימות בינינו נשים הדוגלות ברעיון כי אין לבוא במשא ומתן עם חוטפי אדם, שכן הדבר רק מעודד את המשך הטרור ואת מעשי החטיפה.
אני מנויה בין נשים אלה, ולא בנקל אשתכנע לנקוט במעשים שלדעתי מעודדים טרור (חטיפות).
ישנן בינינו נשים, אשר למרות עמדתן זו – יגזזו שערן.
אני מנויה גם על אלה.
אולם לא כל מחיר – אסכים לשלמו.
מהו ההבדל המדויק בין לסחור בשיער ראשך לבין לסחור בגופך?
האם אסכים למכור את גופי למען יוחזר שליט?
לא.
ומה אם שליט היה בני?
לשיער של נינט יש מחיר עליו נינט החליטה.
לחופש של יגאל שליט יש מחיר עליו תחליט מדינת ישראל.
לכל אדם יש מחיר, והבדל גדול הוא בין אלא שמחירם ננקב על ידי אחרים, לבין אלה הנוקבים בו בעצמם.
כאמור, זו לא שאלה של: "האם?" אלא שאלה של: "כמה?".
אולם כאשר מדינת ישראל מצהירה על "מחיר" תמורת השלום לו היא מייחלת – ועוד היא חושפת את שיעורו, כפי שעשתה פעמים כה רבות, מסתבר שהיא רק מתרחקת מייעדה (השלום), ועל כן תמורתה היא לא פחות מאשר – קרחת גדולה ונוצצת.
על ישראל להבהיר לכל הבאים איתה במשא ומתן כי לשלום עם שכנינו יש רק מחיר אחד והוא מאוד מאוד עגול: 0 !
במילים אחרות: שלום תמורת שלום.
מי שחושב כי לשלום יש מחיר – טועה.
למלחמה יש מחיר.
כל עוד נוהגת מדינת ישראל בצורה, בה אויביה משלמים מחיר אותו הם מוכנים לספוג תמורת המלחמה בישראל – מדינת ישראל תחיה במלחמה, תהיה תחת טרור, ייחטפו חייליה, יוטחו טילים על תושביה וימוגנו כל בתיה.
לעומת זאת, ברגע שמדינת ישראל תגרום לאויביה לשלם מחיר כבד בעבור המלחמה בה – רק אז ייכון שלום.
בינתיים נראה כי מבחינה עסקית – יש למדינת ישראל מה ללמוד מנינט – היא, תמורת הקרחת שלה, מקבלת מליון וחצי שקלים.
מדינת ישראל תמורת הקרחת שלה – לא קיבלה מאום.
[1] לדייק, נינט תקבל מליון וחצי שקלים על השתתפותה בקמפיין פרסומי לחברת פלאפון. במסגרת קמפיין זה, וכחלק מפרסומת בכיכובה – היא גוזזת את שערות ראשה לאחר הפסד בהתערבות לחברתה.
אחלה מאמר.
ואגב, בעניין מחירים. בדיוק התלבה דיון אצל יוסי ואסתי על המחיר שסופרים משלמים כשהם מופיעים בכתבות בעיתונות, בערום נפשי או פיזי. גם מתקשר לנושא.
ובעניין המחיר
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2473&blogID=23
חזק ביותר.
ואפילו בעניין הקו המדיני ותוצאותיו,
אני נוטה להסכים איתך.
וזה קורה לי יותר לאחרונה.
שמחתי לקרוא אותך באמת נמאס כבר לשלם מחירים משונים על כלום, להתנצל עד ממות על מוות ולחיות בסימן שאלה.
הכל הפך לנורא מסחרי שבא להקיא מזה.
יותר לא ארחיב מחשש ללשון הרע , שבוע טוב.