מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
היום יצאתי עם הילדים לטיול אביב ושמחתי מאוד על שמראש תכננתי הפוגה מטירופי ההכנות לחג. ראינו ברווזים מפוטמים מרוב חמץ באגם של פארק הלאומי , כדורגל, וגינות פרחים וטוב.
עכשיו עוקצת אותי התרגשות של חג. ציפייה לא רגוזה אבל כזו שלא מאפשרת ריכוז –
ולכן רציתי לספר שקראתי את כל הפוסטים (כמעט) ואני שמחה על בואה של יעל לחג, ומצטרפת לברכות החמות של מירי, וקורעת את התחת עם אומי (ולא מאמינה שזו אני!) ומקווה שיפסיקו רשעים להכות את רעיהם ושהצלם שצילם את הנשים שרבות על סל לחג ירעב ושעורך החדשות ששידר את זה יחיה במריבות כל חייו – שנגאל מהגועל ושישבו כולם ליד שולחנות טובים, שישבעו ויותירו ולא יזדקקו למתנת בשר ודם, שנהיה כולנו בריאים (רונית? יעל?) ושנמצא טעם של חירות בחיים שלנו.
ואם כבר , אז אני מביאה ספר מופלא שיצא בהוצאת יד בן צבי וערכו אותו מוקי צור ויובל דניאלי והוא נקרא:
"יוצאים בחודש האביב – פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ". הצוות שעמל על הספר היפה הזה חיטט בארכיונים ישנים בקיבוצים והביא את סיפור גלגוליה של ההגדה הקיבוצית – מהימים של הגעגוע לבית אבא-אימא וההתחשבות באלה שעדיין דבקו באכילת מצות בלבד, ועד לסוף דרכו של הסדר הקיבוצי הגדול.
מרגש וכואב במיוחד הוא החלק המתאר את ימי הפסח בתקופת השואה, כשהגעגועים והחרדה צפו ועלו והקיבוצניקים הרשו לעצמם לבטא בקול את מה שנלחש רק בחדרי חדרים – את התחושה שהמפעל הגדול לא ישרת המוני עולים וכי אין יותר בית להתגעגע אליו.
הספר המקסים הזה נמכר עכשיו בהנחת חג (איך אני יודעת? כי קיבלתי ניוז לטר מהם ).
בנוסף, כדאי להציץ בצילומים הנפלאים שצילם טוביה ריבנר בקיבוצו, מרחביה, על הסדר של הקיבוץ ועל הימים ההם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3531497,00.html
אני מביאה כאן כמה עמודים מרגשים, חלקם כבר מתפוררים, עם כתמי יין וטעם של תמימות, צניעות ואמונה – הלוואי ויהיה גם בנו ולו כזית מאלה:
חג שמח!
איור וקליגרפיה: אלזה דאוס, קיבוץ חפציבה 1956
הגדת מעוז חיים, 1938.
"אחי הסחובים לשחיטה" הגדת גבת, שנות ה-40 (מופיע בהגדות קיבוץ נוספות)
שדות ים, 1949.
חד גדיא, איור: אריה חצור, הגדת גבעת ברנר, 1935.
כואב נורא לקרוא את ההגדות הללו, במיוחד "בכל שאלך אני שומע".
הי יודית,
מה כואב בהם לדעתך, מלבד הכאב הברור של "בכל אשר אלך"?
תקראי את עמ" עשר, הוא מדבר על החוויות שלו, מוראות המלחמה, סביר שהוא מדבר על השואה, זה טקסט כואב מאוד.
ב"אחי הסחובים לשחיטה", זה מצמרר.
עכשיו הבנתי אותך.
כן, הוא מדבר על השואה – היו אז הגדות שסבבו כולן סביב השואה וזאת למרות ההאשמה הרעה כאילו חיו כאן אנישם שבכלל לא היה איכפת להם – מה זאת אומרת? המשפחות שלהם נשרפו שם!
הספר מלא בתיאורים מרגשים וכואבים שהשאירו אותי מלאת התפעלות למול סדר של 48 (כדוגמא) בו ישבו תינוקות ליד הוריהם (כי אי אפשר היה לשמור בחוץ וגם בבית הילדים) ובכל שעה התחלפו בשקט המסובים ועלו לשמירה, בלי לדעת מה יהיה מחר. היה לאנשים האלה אומץ וכוחות ואוי לנו שהיום מזלזלים בהם כאילו מדובר בחבורת מליונרים.
עברו שישים שנה ויותר, האנשים הללו כבר אגדה, אנחנו חיים במציאות חיים אחרת היום.
מיכל, תודה על המידע. ארכוש את הספר.
קסום
תודה מיכל
פסח כשר ושמח
מעניין אוסף ההגדות הזה.
לא הכרתי הגדות קיבוציות שבהן הקיבוצניקים יצרו את התוכן שלהם.
זה מזכיר לי כתובּות אלטרנטיביות לחתונה.
חג שמייח ושנעבור את הסדר בשלום ושייגמר כבר כל הבלאגן הזה ושנוכל לחזור לחופש האמיתי שלנו.
תודה רונית ומירי.
ורותי -קריאה נעימה.
הו, פעם היו לילות סדר ייחודיים בקיבוצים
פעם היו חגיגות ביכוריים מיוחדות וארצישראליות
נראה לי שהיום כולם יכולים להשתתף בהם, ולא רק אם יש להם דוד במקום שבו יש ברז למים וברז לסודה, אלא פשוט אם ישלמו טבין ותקילין. הכול מוצע למכירה
נכון הדס – מזכיר קצת את מאיר שלו שמתאר איך המושבניקים סוחרים בבית הקברות שלהם והנה גם זה נהיה למציאות.
אם זה חג החירות אז מי יתן ונשתחרר מהעבדות הממסוחרת.
תודה מיכל. חג שמח. א.
תודה אומי – חג שמח. הצחקת אותי מאוד בפוסט המקסים שלך.
מיכל, איזה יופי שהבאת כאן את המבחר הזה, הנותן חלון הצצה אל מה שהיה תפארת המדינה הזו, התנועה הקיבוצית, מחדשת ויוצרת. למעלה מ20 שנים מחיי השתייכתי לתנועה הזו, ועד היום זכורים החגים ובמיוחד לילות הסדר עם ההגדות הקיבוציות כאירוע של התעלות הנפש. כמה חבל שהדבר נעלם מהתודעה הציבורית, ובהבאה שלך כאן את המבחר את תורמת לתרבות הזו לא לרדת לתהום הנשייה.
חג שמח
אתה צודק משה – לא שומעים ואפילו מזלזלים באנשים שחיו באמונה ובצניעות – יש תיאורים מרגשים על כתיבת ההגדות הצנועות בלילות, אחרי יום עבודה, על סטנסילים שהקשו על המאיירים. חלק מההגדות שמתועדות בספר כמעט התפוררו כשהגיעו אליהן – חג שמח – מחדש ויוצר!
תודה על ההגדות היפהפיות. אלה היו חגי אביב אמיתיים במסורת עברית שאפילו לא ידעה על זה. עומרים, אלומות, ביכורי הצאן. איזה יופי.
הי אמיר,
אני חושבת שהכותבים ידעו שהם מחדשים תרבות ודנו והתווכחו על זה – זו הייתה גדולתם. תודה וחג שמח.
באמת מרגש.
החד-גדיא בסוף – אדיר.
כמה שזה כואב ועצוב ונורא ולא יאומן על הסבל הזה שעבר העם היהודי בשואה.
הפוסט שהבאת מרגש נורא – מעבר לזה פשוט אין מילים לתאר זאת.
תודה מתוקה על הברכה שלך לגביי על שהותי הקצרצרה בארץ. ולך אוכל רק לאחל הצלחה רבה בכל מעשה ידייך, ותמשיכי להפתיע אותנו תמיד בפוסטים נפלאים.
תודה איציק ויעל יקרה – הצלחה ובריאות לך, חג שמח ואביב תמידי.
אוסף מרגש וחשוב. תודה על מידע ועל האפשרות להציץ. נראה כי לא אוכל לעמוד בפיתוי ואפקוד את חנות הספרים…
מדהים!!! ואיזה יפה האחרון מגבעת ברנר. תודה מיכלי. חג שמח לך.