מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
שלום שלום,
הרבה מאוד זמן לא הייתי כאן – דברים אחרים דרשו הרבה תשומת לב והראש לא היה פנוי .
מדי פעם נכנסתי וניסיתי לקרוא אך כשאתה לא פנוי אתה בעיקר לא פנוי.
רגע לפני הבחירות אני חוזרת ומעלה את ידידי נמר הנייר – מתאים לצערי לרוב הנבחרים שלנו. בעיקר מתאים לליברמן שלא מפחיד אותי כאיש מעשה – הרי עד היום לא עשה דבר, אז מדוע שעכשיו יעשה משהו, אם לרע (שזה בעיקר המצע שלו) ואם לטוב – קידום ברית הזוגיות שתפתור בעיותיהם של עשרות אלפי יוצאי חבר המדינות – גם בזה לא תרם השר לענייני גרעינים אף לא קליפת גרעין מיובשת. לא כלום.
המפחיד והעצוב שרבים מוצאים אצלו בית. מתעלמים מעברו המפוקפק (גם כאיש פוליטי), מחוסר ההיכרות שלהם כציבור בוחרים ברשימת ליברמן.
זו לא רק שנאת ערבים – זהו ייאוש , רצון לתקווה בכל מחיר וכמובן תיבול בהרבה מאוד פופוליזם: כל בחירות ואיזו בשורה חדשה שמתרסקת בקול דממה דקה.
בעניין זה רציתי לומר שעצוב שאלפים רבים מוצאים רק אצל ליברמן אוזן קשבת לבעיותיהם האיומות מול משרד הפנים והרבנות. כדאי להציץ בכתבה שכתבה חברתי לעבודה בעניין, כדי לחוות ולו על קצה המזלג את חוויותיהם הקשות של אנשים טובים, שלא עשו רעה.
אף אחד – לא אוהבי העם היהודי ולא אוהבי האדם – אינו מעלה את בעיותיהם על סדר היום.
ובכלל – מי מעלה את בעיותינו על סדר היום?
הזקנים שחיים בעוני ובתת תזונה (ולא, אל תזכירו לי את הבדיחה העצובה של מפלגת הגמלאים),
הפשיעה שהופכת לתו איכות והפושעים שהופכים לסלבס (זוכרים את אלפרון צדיק יסוד עולם, איזו הילולה לכבוד מותו של היקר באדם!),
הבריאות הציבורית המדרדרת,
המערבולת הדביקה של דת ומדינה, שמזיקה לכולנו,
היעדר חשיבה לטווח ארוך – עוד מעט יהיה למשל שר חינוך חדש ומיד יפציצו אותנו בתכניות לשיפור המורה, ללימודי גבינה לבנה (כי זה מה שהשר אוהב) ולחיזוק הזהות הדינוזאורית (כי כך השר החדש מאמין), או תכנית ללימודי דינוזאורים, או מגדר ודינוזאוריות. אולי העם היהודי ויחסו לדינוזאורים? – עוד מעט ונגלה בעצמנו.
והרשימה עוד ארוכה.
אני מצביעה לליכוד וסיבותיי עמי. סלחו לי שלא אשתף אתכם, זה באמת מייגע כל ההנמקות האלה, וספק אם אשכנע ולו אדם אחד בצדקת טענותיי.
בשולי הדברים – שניים שדואגים לחקיקה פמיניסטית הם שלי יחימוביץ ' וגדעון סער. הגברת שהצביעה באופן עקבי נגד כל חקיקה שמסייעת לנשים היא ציפי לבני – שפתאום אייל ארד נזכר לשווק אותה כאמא אדמה, אם כל חי, שורפת חזיות מקצועית וקדושה מעונה על מזבח השוביניזם.
אבל משהו אחר מטריד אותי מאוד בימים האחרונים.
הוא ללא פתרון אבל אכתוב:
אני מתבוננת בשלושת המועמדים המרכזיים – ביבי, ציפי ואהוד – והם דומים כל כך! אינני מתכוונת דווקא להשקפת עולם, אלא למבנה האישיות:
שלושה אנשים אטומים רגשית,
מבוצרים בעולם שלהם: שפת הגוף וההבעות די דומות. כך כנראה גם ההתנהלות מול הנאמנים להם.
אני לא מבקשת בהכרח אדם שהייתי בוחרת בו כחבר טוב שאפשר לשבת אתו על כוס קפה, אבל קווי האופי האלה, חוסר בולט באינטליגנציה רגשית – הם מפחידים.
אני מרגיעה את עצמי שאהוד אולמרט הוא איש רעים להתרועע וזו בהחלט לא הייתה תכונה שקידמה אותנו במשהו – אלא אם כן מלחמת לבנון השנייה, חוסר התכנון הכלכלי ואוסף הפליליסטים והחשודים בחיבה לפלילים (כולל אולמרט עצמו) יכולים להיחשב כהישג.
עוד ניסיון הרגעה הוא לומר לעצמי ששפת הגוף וההבעה של שלושת המועמדים נראים כלקוחים מספר הדרכה לאדם הרגיש כשמשווים אותם לליברמן – גם כן נחמה.
אז מה?
אולי הם סתם במתח? אולי היועצים שלהם חושבים שכם הם נראים רציניים יותר? אולי זהו עוד ניסיון להרגיע את עצמי? – קרוב לודאי.
מחר אמור לרדת גשם – שיהיו גשמי ברכה ושיבואו עוד בעקבותיהם.
אולי אני נוטה לצבוע את העבר בצבעי נוסטלגיה, אבל אני זוכרת בילדותי איזו התרוממות רוח לקראת הבחירות, איזשהו להט.
הבחירות כיום תכופות, עייפות, ללא אמונה וללא אשליה, אין זה יום חג לדמוקרטיה. החג הוא רק לילדים שמפסידים לימודים.
וגם לכמה נמרים של נייר.
.jpg)
התגעגעתי לציורים שלך, מיכל
וזה מלבב במיוחד.
גם אני — מקווה שהכל בסדר. מצפים לחזרתך.(העלת פה נקודות חשובות למחשבה) O.
מיכל יקרה.
האמת שממש ריגשת אותי באמת שלך.
תודה.
ויהיה נחמד להרגיש אותך שוב כאן.
מיכל היקרה,חסרת פה.
ושמח לפגוש פה שוב את הנמר שלך.
אבל למה ביבי טוב לנו?
טעות – ליברמן עשה גם עשה
יש לקוות שעוד מעט נראה בבית המשפט כמה הרבה עשה 🙁
על ברק אפשר להגיד הרבה דברים , שהוא עשוי מנייר נראה לי שזה לא אחד מהם 🙂
הציור מתוק ביותר ואת כותבת נפלא
מיכל, מלבבים האיורים
מעוררים געגועים למוריס סנדק החביב עלי מאד
כמה נכונה ועצובה אבחנתך לגבי הטריו הזה: ביבי, ציפי ואהוד.
אבל, מיכל, גם נמרים של נייר מפחידים. כי גם לרמה ההצהרתית יש משקל, גם אם היא לא מתורגמת לרמה המעשית. ובכלל, אני לא בטוח שהיא לא תתורגם לרמה המעשית ביום מן הימים. רעיונות של השוליים מכאן ומכאן מתמרכזים היום, ואנה אנו באים?
את נמרייך המצויירים אני אוהב מאד. ובהם אני בוחר בבטחון.
תודה לכולכם על החמימות וקבלת הפנים.
על קצה המזלג – ביבי הוא הרע במיעוטו בעיני מסיבות שונות – ביניהם נסיונו בכלכלה שידרש לצערי יותר ויותר מיום ליום. אני לא אוהבת את הגזירות שגזר אבל קשה לי לשכוח שבימים שנכנס לתפקידו, ימי האינתיפדה השניה הארורה, היו תשלומי ההעברה של ישראל למעלה מ-33% מהתקציב – דבר שגם בעיתות שקט קשה למדינה לעמוד בו.
אני מקוה שתמיכה בגוש הימים תביא לעמדה איתנה יותר מול הטרורהחמאסי ומול ארה"ב שבראשה ליבראל שלא ניהל חנות מכולת בחייו.
זו בהחלט היתה דילמה מבחינתי כי מי שהעז לפנות ישובים היה דווקא הימין ולך תדע.
אולי דווקא מה מעז הימין לעשות יכול להביא ליתר יציבות באיזור?
מלבד זאת יש בעיני בראש הרשימה אנשים ראויים, שהוכיחו כישורים פרלמנטארים ובנוסף, מה לעשות, זוהי הצבעה שבטית והשבט אמר את דברו…
תודה שחר אבל הם פספסו את ההרשמה כמפלגה…
למשקל ההצהרתי ודאי שיש משקל, אבל גם לאישיות המצהירה – בומקרה זה לא רק שמדובר באפס מאופס אלא שאין לו לענ"ד כל אינטרס לממש את המשנה המדינית שלו – כל האנרגיה מופקת מכך שהמצב ישאר כפי שהוא.
לא תאמיני, אך כשנשאנו גם בעלי נצרך להוכיח את יהדותו, זה היה כרוך בלחץ עצום וכל חמש דקות נעלמו מסמכים אחרים בנבכי הרבנות .
אני חושבת שבעלי מצא חן בעיניי אחד העובדים שם והוא זרק מסמכים לא נחוצים העלה באוב מסמכים נחוצים וכך נשאנו.
בעלי היה בלחץ עצום, וזה הכניס אותו למתחים נפשים לא פשוטים.
פתאום נזכר בכל מה שעבר על מנת לחיות כיהודי, עובדה שהוסתרה ממנו על ידי אימו, הויתורים כאומן, אכזבותיו מהרבה מהיושבים כאן והוא חלה.
חודש אחרי החתונה הובל לבית חולים עם פריצת דיסק , קיבל טיפול כושל, וניצל בעזרת רחמי שמים בלבד.
כיום הממסד החרדי כתב עליו כתבות ביתד נאמן, השבינו, ואפילו מעריב, אך עדין בעלי לא האומן המוצלח שהיה בחו"ל והוא בחר בנו נטו.
יש המון בללגן ורשלנות ברבנות.
חלק גם בגלל המדינה שנותנת אפס תיקצוב למועצות דתיות, אין להם משכורות קבועות ויש על זה המון כתבות בעיתונות החרדית , וחלק בגלל נוקשותם.
אביטל-
הסיפור שסיפרת מזעזע ואפילו גרועים ממנו אני שומעת בעבודה-
תארי לך על זוגות שנפרדו על-רקע הלחץ הנורא באת מתארת. ואיך לעזאזל 2 פקידים אחראים על כמעט 5000 תיקים בשנה????????
הבלגאן והרשלנות אכן חוגגים.
לטעמי אין כל צורך בכל המוסדות האלה – יהודים חיו כיהודים גם לפני המצאת הרבנות הראשית. פעם איימו עלינו שאם יופרטו הנישואין והגירושין יאלצו הדתיים לערוך רשימות שלפיהן הם יקבעו עם מי אפשר להתחתן ללא חשש ממזרות.
בעידן האינטרנט זהו טיעון מגוחך במיוחד.
מה-עוד שחרדים ממילא לא מתחתנים עם "זרים" מחשש ממזרות גם היום ורוב הדתיים האחרים תומכים בהתרת ממזרים.
ובכלל זהו קשקוש שממאיס על אנישם את זהותם, פוגע בהם ובזכויותיהם ומזיק ביותר.
אלו נושאים שאני מתחבטת בהם .
כי פעם הרי היהודים כמעט כולם שמרו תורה ומצוות וזה היה אחרת.היה פחות מה לבדוק.
אני מתחבטת בין זה של צריך להקשות לבין זה שלא מתקצבים כראוי מוסדות חרדים ומועצות דתיות שזה דבר שמרצים לי עליו השכם והערב.ואני אף רואה אותו במוחש, כמו שאמרת פקיד אחד על אלפי תיקים וקרוב לודאי שאף הוא לא קיבל שכרו כמה חודשים טובים.
הפתרון נראה לי אי- שם באמצע .
אביטל – אין כל קשר בין תקצוב לבין בירור יהדות. הקשיים לגרים, למתגיירם למסורבות הגט ולעגונות.
אם רוצים יותר תקציבים לישיבות אפשר בפשטות להתכבד ולצאת לעבודה וללמוד חצי יום – הגבירים בחו"ל במשבר ותורה שאין עמה מלאכה סופה שאובדת מהעולם ונמשלה לעבודה זרה.
מעולם לא ישבו תלמידי ישיבות רבים כל כך ועסקו בתורה. זה גם לא מוכיח את עצמו, אם את שואלת אותי, משום שלימוד מעמיק הוא נחלתה של אליטה בכל מקום – לימוד גבוה לכל בהכרח מוריד את הרמה.
ומהישיבות לא יוצאים כיום כוכבים גדולים.
לטעמי גם אפשר בהחלט להסתדר בלי מועצות דתיות – למי ולמה הן מועילות בדיוק?
בימים עברו השכילה מדינת ישראל להעלים עין מענייני בירור יהדות – בשנות החמישים ובשנות השישים – בהם הגיעו אלפים מפולין וביניהם גם לא יהודים. הבינו שכניסה לדקדוקי עניות שכאלה תביא לאסון חברתי ולאומי.
כיום המצב גרוע פי אלף – עשרות אלפים של יהודים שאינם יכולים להוכיח את יהדותם, שגוררים סבתא בת 90 מבית האבות באשדוד לירושלים כדי שתשוחח באידיש עם הפקיד!
אני בכלל שואפת שיהדות תוכר על – פי האם (כהלכה) ועל-פי האב – כולנו צאצאי פילגשיו ונשותיו של יעקב, למשל. היהדות נקבעה על-פי האב ובצוק העתים, בשל אונס ופוגרומים חלה מהפכה הלכתית שעברה לקביעת יהדות על-פי האם; וכרגיל האורתודוכסיה מקדשת את המהפיכות שהיא יצרה בלי להבחין שהן היו מהפיכות גדולות, של אנשים גדוים שראו את מצוקת עמם והבינו את גדלות הרגע ההיסטורי בו הם חיו.
מיכל, הם לא דקדקו כי הייתה להם שאיפה להביא למדינה חילונית. זה הרי מוכח מחקרית.
בקשר לישיבות, רק עשרים אחוז לומדים בהם. את זה אני יודעת בוודאות כי אחי תלמיד כוילל.
אני חושבת שחזקת תלמידים חכמים בכוללים יוצרת מצבים בעייתים שאף אכתוב עליהם בבלוגי,גורמת ליחידים מושחתים לצבור כח ועוד..
מצד שני מעולם לא הייתה ירידה דתית עצומה כזאת והחרדים חוששים שהירידה הדתית תביא לחיסולנו לא רק הנפשי אלא גם הפיזי.
אני תומכת בחיזוק הדת במדינה כן, אך יותר בדרך של הפצה כפי שעושים חב"ד .
מצד שני , אסור שידע תורני של אלפי שנים ירד לטימיון.
לכן לדעתי יש מקום לתלמידי חכמים וגם לשרותי דת מפותחים יותר ממה שאנחנו מקבלים.
יש אנשים שרוצים לחיות כאן רק בגלל הטבות, בלי כל קשר ליהדות. הם חוגגים את כריסמס ולכאורה אם תתני להם הכשר ונישואין מעורבים הם עלולים להשפיע על הצד השני שכן יש לו זיקה מסוימת אך היא לא מפותחת ופתאום יראה לו שהוא גילה את האור.
כי יש זוהר בדתות אחרות.
ותחשבי שהיהודים עברו סבל כל כך הרבה שנים, הגיעו לכאן ופתאום יאבדו הכל.
כלומר יש שני צדדים למטבע.
האורתודוכסיה מתחזקת כי גם הצד המנוגד מתחזק.
זה קרה גם בתקופת ההשכלה .
המפתח מבחינתי הוא עבודה עצמית על המידות ומודעות .
וגם שיווק נכון של עבודת המידות הלאה שתעשה ברוח היהדות.
אביטל
הי אביטל-
מיתוס הכריסמס הוא מיתוס נחמד – אך הוא לא מאיים כהוא זה על דמותה היהודית של המדינה והסיבות רבות. אני אומרת לך את זה מעבודה ומהיכרות עם העולים, מבוגרים כילדים.
רובם המוחלט היהודי (בין מצד האב, האם או שניהם)רואה עצמו יהודי וגאה ביהדותו.
וחש בושה איומה על היעדר הידע ועל הנידחות החברתית, ההשפלות מצד הרבנות.
זה מה שמשרת את ליברמן.
אולי אכתוב באמת על חוויותי עם חיילי "נתיב" ואספר.
גם המיעוט הנוצרי אינו מהווה שום איום על רוב יהודי מוצק שילדיו כולם מתחנכים בחינוך יהודי, מכירים את חגי ישראל וכמה סיפורי תנ"ך, כואבים את השואה וגאים במדינתם. זו הי היסטריה של רוב שמאוים ממיעוט קטנטן.
לגבי עולם הישיבות –
ברור לי הרצון לאושש את העולם היהודי שנפגע. גם אני בוכה מהתרגשות כשאיזה אדמו"ר מחתן את הנכד/ה שלו – מי היה מאמין שעולם החסידות יתאושש ממכת המוות?
אין לי כל בעיה שישבו ללמוד, אבל אדרבא – חיזוק רציני יהיה למדנות של אליטות המסוגלות לכך, לא פרוטקציונרים, שיבחרו על פי כישוריהם.
מצדי המדינה צריכה אפילו לממן את זה!
את צודקת לגבי המידות – הכל מלחמה מלחמה. ואיפה אנחנו, הולכים לאיבוד מרוב מלחמות.
מיכל גם לי הייתה הכרות עם עולים. זאת בעיה שבגלל מה שהם עברו ברוסיה רובם לא חשים כל קשר אפילו קלוש לכאן או בכלל לשורש.יש גם אחרים נכון. אך ידוע שהקומניזם עקר את הדת ומזלנו ש"מסך הברזל" נפל בזמן אחרת לא היינו מכירים יותר איש מאחינו היקרים.
לכן גם הקימו את רשת"שובו" על מנת קצת לחבר אותם וזה קצת עוזר, אבל רק קצת. חשבי על אלה שבכלל לא מחוברים והיו לי שכנים כאלה, ממש כלום . האם יהודיה מצד האב האב בחלקו יהודי.בחג המולד הם חגגו והזמינו חברים. אין לי בעיה עם זה. רק שיש להם בת מדהימה, קל להתאהב בה ובטוח שהיא תמשוך לכיוון שלה כל בחור. וזה לגיטימי. אז לפחות שנדע שהיה רצון שורשי לחיות כאן שהוא מעבר.
ובקשר לחויותיך כתבי ואני על שלי, זה המענין במקום הזה. הלמידה המשותפת.
הי מיכל ציור מקסים כרגיל אצלך.
אני דוקא הרגשתי תחושה של שליחות אצל האנשים . כל אחד הרגיש את האחריות בבחירה וההתלבטויות היו קשות . אשר להבחנות לגבי בין מי למי לבחור זה באמת היה קשה גם כי כולם…נמרי נייר .
טוב לשמוע ממך
הי מירי נשמה
שמחה לשמוע ממך. כן היו התלבטויות אבל הן לא נבעו מאיזו אמונה או להט, רק הבחירה בפחות גרוע…
אין חגיגיות, משהו באמון במערכות הגדולות פגוע מאוד.