מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
יום הבחירות היה הזדמנות מצוינת ללכת אל חנות הספרים ולהחליף ספרים שקיבלתי במתנה. שוטטתי בחנות והגעתי לדוכני ספרי הילדים.
מכת צבע הממה אותי – בכל פינה ספרים גדולים, צבעוניים בצבעוניות זועקת, ממעטים במילים ולא מעוררים שום חשק לקרוא בהם. הסיפורים כל-כך דלוחים וחסרי תוכן, שקשה לזכור האם דידי הפילון רוצה שללה העגבנייה תהיה חבר שלו, או שגיגי הגי'רפה רוצה לשחק עם דוןדון העכברון. ומי לא צחצח שיניים. ולמי יש יום הולדת. ואיפה החבאתי את הסוד.
המילים נמוכות מגובהו של ילד, ואין חשש שתאלצו להסביר מילה לא מובנת:
אוצר המילים הוא דל
ולמיזי הדבורה כה חבל
אין צורך ברזים – די בסודות
ולמה להביא שי או דורון – די במתנות.
דוןדון העכברון נורא עצוב
מצב החריזה כה עלוב
גם תיתי הפרה מתעצבנת
ולכן חרזו לה תותים עם שמנת.
האיור ממלא את מקום המילים וגם את מקום הדמיון.
הילד עצוב? – יבוא האיור ויראה ילד שפניו מכורכמות.
הוא חולם? – אנחנו נתוודע לחלומו לפרטי פרטים.
יש לו יום הולדת? –
חובה לאייר את כל האטריבוטים של המאורע: בלונים, עוגה, מתנות וכו'.
חובה לאייר את כל האטריבוטים של המאורע: בלונים, עוגה, מתנות וכו'.
גם כל פלטת הצבעים חייבת להשתתף באיור – אין כמעט צבעי מים, ודאי שלא קולאזי'ם, לא בחירה בכמה גוונים ובגווני-הגוונים שלהם, הרבה מאוד ציורי מחשב ברורים עד ייאוש.
ומה עם נושאי הספרים?
עולם הילדים מלא בבעיות ישירות ובבעיות המושלכות על בעלי חיים –
לטלי נולד אח קטן
כאב שיניים לשפן
אני הולך לגן!
הדובון רב עם דן.
מי מפחד מאריות?
זרקתי את המוצץ ואין בעיות
חנוכה חג הסביבונים
נעה סופרת עננים
למיה אין כבר טיטולים!
פיפי והולכים לישון
הסיפור על קישקיש וקושקושון.
וכמובן שכולם עושים קקי, וכיף לאכול בריא, ויש מועדון נסיכות ואין כמו חיוך של חבר (שמות אמיתיים). שמחתי לגלות שהמלך ממדו העדין והמקסים, עם ציורי השחור-לבן שלו עדיין נמכר (שלומית כהן-אסיף). העותק המהוה שקיבלתי לפני שנים עדיין משמש אותנו.
ספרי הילדים שזורמים לחנויות הם עלבון ליכולת הלמידה, להנאה מן הדמיון. זהו הרס ההזמנה המופלאה שבספר –הזמנה לשקוט ולחלום. רבים מהם מתנים את הקריאה בפתרון בעיות (אמיתיות או מדומות) ולמעשה הם נועדו להורים שמעוניינים בילדון שמרוצה לצחצח שניים כמו הכבשה שני ושחשך עליו עולמו בשל הטרגדיה הנוראה שבלידת אח – ממש כפי שקרה לזברה השמחה, שעכשיו היא עצובה אך אל דאגה –בסוף היא שמחה כי לגדול עם אח זה פשוט נפלא.
הספר אינו עולם קסום – מפחיד, מותח, מצחיק ושונה – אלא הוא העתק שדוף של חיי הילדים וסעד להורים העייפים והנבוכים.
אני חושבת שעצוב שצחצוח שיניים הוא נושאם של ספרים רבים כל כך – הן משום שצחצוח שיניים אינו בעיה טראגית שאי אפשר להתגבר עליה בלעדי הספרים הללו, והן משום שכנראה יש קהל גדול שרואה בספרות ילדים פתרון נוח, ולא תרבות מופלאה שנועדה בעיקר לתרום לנפשו של הילד שלהם.
אני מחכה לספרים שאין בהם אוסף של בעיות והתגברות, התאפקות והגיינה – מי יכתוב אגדות וסיפורים, איומים ומצחיקים, מאוירים בקווים שקטים?
צחקתי מאד , מיכל
ותמיד נישאר עם דירה להשכיר, ודודי שמחה, והנסיך הקטן יחזור אלינו.
תודה ענת. כן הקלאסיקה… יש גם אורות באפילה – רינת הופר למשל.
מה שחסר בספרים- הסיפור. הפשוט, המרתק, הלוקח אותנו הלאה בדימיון.מה שיש זה תרבות קניונים, מהר-מהר פן ייגמר, זיפ זופ בשלט.שיהיה מסר, קליט-פליט.
תמונות במקום מילים זה טוב, אבל לא כשהן באות במקום הסיפור עצמו.שיש לי כמה picture books ממש מעולים.שהם טובים בגלל שיש סיפור בתמונות.
סקירה קשה הבאת לנו.
נכון לוסי – זו השתקפות התרבות שלנו – ובאמת יש ספרי תמונות טובים – אבל זה ז'אנר נפרד.
יפה ונכון כתבת
תודה מיריל'ה
הספרים אמורים לחנך במקום ההורים, אך התוצאות בשטח מורות אחרת.
כשאתה כותב ספר ילדים מתפרע, ההוצאות בטוחות שילדים לא יבינו אותך.
יש שרירותתיות שקשה לעכל בהוצאות לילדים, אך גם לנוער ומבוגרים.
אני זוכרת שכשבנותי התבגרו הייתיי ממש מתוסכלת מהשטויות שרבצו על מדפי הספריה.
או קחי עיתוני נוער, היום ופעם.
כל הזמן יורדים ברמה עוד ועוד מתוך חשיבה שבקרוב נגיע לחינוך המיוחד .
ובאמת יש יותר ויותר ילדים שמגיעים אליו , ולא תמיד צדק.
התפלספתי רבות.
יום טוב.
אביטל
תודה אביטל – כמו שכתבת.
מעניין, מה שאת אומרת.
אני מצד הטקסטים דווקא. פעם כתבתי סיפור ילדים עצוב ומטריד, והוא לא התקבל. ביקשו שאאריך אותו, שאתן הקשר, שאעשה את זה קל יותר.
(או שאולי זה פשוט לא היה מספיק טוב, לכי תדעי)
לאלמוני – אולי הוא לא היה טוב אבל קשה להאמין שהיה גרוע כמו מה שנדפס כיום.
יש לי הרושם שהוא לא נדפס דווקא מסיבות הפוכות, אבל לך תדע…
מוקסמת ומסכימה כרגיל.
תודה אומי.
תודה לך מיכל. מאוד מקווה שתפרסמי את הדברים באחד ממוספי התרבות. אין לי ספק ש'מקור ראשון' ישמח לתת במה לדברייך.
אני חושבת שאילולא לא התפרסמו הספרים הבאים בעבר, כיום הם לא היו זוכים לראות את אור השמש – אהרון והעיפרון הסגול, חמישה בלונים, הבלון האדום וכדומה. אני כתבתי ספור אודות הורדוס המלך שפחד מאויבים…, ספור שזכה להערכה של ילדים ומבוגרים אנשי מקצוע, אבל אף לא אחת מהוצאות הספרים להן שלחתי.
פרסום דברייך עשוי להאיר עיני עיוורים – צבור הקונים ואולי דרכו גם יבוא שיונוי אצל בעלי הדעה.
בבקשה מיכל ש. לא חשבתי כלל לפרסם את זה, אחשוב על כך. מזל שפעם היו להוצאות כותבים ושיקולים אחרים – כך לפחות ישנה קלאסיקה בעולם.
כתבת מדליק,
ואני גם מסכימה.
אם כי יש דוגמאות ליצירה "רדודה" לילדים, שהיא גם מהנה וכייפית, כמו למשל יובל המבולבל (בעיני הוא כייפי מאד).
אולי אפשר לשלב בין קצת יותר עומק ודברים שנשארים ליותר מדקה, לבין האדיוטי והמיידי.
תודה רונית. אני לא מתה על המבובל – יחסית לאחרים הוא גאון.
אפשר להשתטות – אבל כשהרוב נמוך כ"כ כבר לא מבדילים בין נמוך לגבוה.