איציק אביב כותב רומנים וסיפורים
המתנה שמחכה לך
הודעת לי שיש איזו בעיה עם הדירה של סבתא שלך ולא נוכל להיפגש בה. שתקתי. ניסע למקום בו היינו בפעם הראשונה, הצעת-קבעת.
כמו בפעם הראשונה נסעת במומחיות בדרך העפר עד שהגעת לאותה גומחה בגני-יהושע שהטבע יצר מליפוף ענפי עצים.
היה טוב.
אחר כך זה התחיל וזינקתי החוצה ערומה.
התכופפתי, אחזתי בשתי ידיי את פגוש מכוניתך, והגללים יצאו ממני ברצף, בשטף ובשצף.
כשסיימתי ביקשתי ממך שתביא לי נייר טואלט.
יש לי רעיון, אמרת. העמדת אותי כמו גנב ששוטר בודק אותו וידיו נסמכות על דופן המכונית, ניגשת לעץ הקרוב וחזרת ממנו מצויד בחופן עלים ירוקים, רחבים ולחים. בידך השניה החזקת שקית ניילון ריקה שהרמת מהרצפה.
וכך, כשאתה ניצב מאחורי, ניגבת, ביד אמונה ובוטחת כל מה שצריך ואיפה שרק צריך.
וכל עלה שהגיע זמנו להיפרד מידך לאחר שביצע תנועה חצי מעגלית מלמטה למעלה, הושם בקפידה בשקית הניילון, עד לגמר המלאי שחתם את ניקיון אחוריי.
קשרת את השקית בקשר סבתא כפול לאחד מענפי העצים בסבך.
כל הדרך חזרה דיברנו על חרא וניגוב חרא.
למחרת בבוקר צלצלת אליי לעבודה ואמרת שאשתך חושדת וצריך להיזהר בימים הקרובים.
שבוע לא שמעתי ממך ולאחריו לא חזרת לעבודה. שאלתי עליך אצל מזכירת המחלקה. היא הביטה בי תמהה ופלטה, רק אל תגידי לי שאת לא יודעת שהוא נסע לפוסט-דוקטורט, והוסיפה, לשנתיים בסנט-לואיס. לקחתי מונית לדירה של סבתא שלך. פתחו לי זוג מבוגרים חביבים. אה, הוא, אמרו, כן. אדם נחמד. מכר לנו הדירה במחיר טוב.
מעולם לא התקשרתי אליך הביתה, הפעם כן. ענו המשפחה לה השכרת את הדירה.
בכיתי. רציתי למות. רציתי שאתה תמות. אתה הגבר היחיד שאהבתי אי-פעם.
באותו לילה חשבתי רק על דבר אחד. על שקית הניילון המתנדנדת ברוח, נטושה כמשה בתיבה, מבכה את בדידותה.
למחרת לקחתי מונית, נסעתי לגני יהושע, ואחרי עשרים דקות של הליכה מואצת הגעתי לסוכת אהבתנו. היא חיכתה לי. התרתי בזהירות את קשר הסבתא והסרתי את השקית מהענף עליו תלתה.
מאז לא שמעתי ממך.
עשרים ושתיים שנה עברו. אני עדיין לבורנטית באוניברסיטה. אצא לפנסיה עוד שנתיים. תהיה לי בעיה כשאעזוב את העבודה. לא יהיה לי את התא הפרטי בו טמנתי את השקית ובו היא שמורה.
כל שנה אני חוגגת את יום נסיעתך. הטקס פשוט. אני מוציאה את השקית מהתא, מכניסה אותה לשקית חדשה קושרת את קצוות החדשה ומחזירה אותה לתא. היום השקית העשרים ושלוש, בלעה את השקית העשרים ושתיים, שבלעה לפני שנה את השקית העשרים ואחת, שבלעה לפני שנתיים את השקית העשרים, עד לעלי החרא. חרא.
אם פעם תבוא מחכה לך מתנה מוכנה לפי כל הכללים המקובלים.
אפשר לכתוב נחמד גם חרא.
זוכרת את הסיפור הזה. אהבתי אותו גם אז.
פשוט מקסים.
לא פשוט בכלל. ומקסים לגמרי.
אהבה מקודשת בח–, את תשובי בינינו לפרוח. גרוטסקי, אבל הישר מתוך תיאטרון החיים. משעשע ומריח.
תודה ראש-פינה ולבנה.
אז הנה הגעתי והאמת, איציק, שהסיפור עשה לי קצת בחילה.
אבל אתה מזכיר לי נורא מישהו, מהרשת, וזה ממש מעניין, הדימיון.
יכול להיות שהיינו בפורומים אחרים ביחד, ואתה היית תחת ניק?
תודה. בחילה זה טוב אם מקבלים אותה מסיפור, זה אומר שהסיפור משפיע.