בננות - בלוגים / / נלחמים על הבית – תנו לחילוניים לחיות
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

נלחמים על הבית – תנו לחילוניים לחיות

 

 
הי לכולם.

לאחרונה אני מעלה כאן נושאים שקשורים לעירי, ירושלים, שהיא גם עירכם, עירנו.

מה שקורה כאן כואב לי מידי בכדי להחשות, והצד שלי בעניין הוא ליידע.

אני מעבירה לכם כאן כלשונה הודעה של תנועת "מתעוררים בירושלים" של חבורת צעירים
ירושלים שמנסים לעורר את קברניטי העיר, לפני הקבירה הסופית של מה שפעם היה
נקרא ירושלים.

למי שאכפת, יהיה מעולה אם יחתום על העצומה למען החזרת החיים לעיר.

אז הנה זה בא:

——————————————————————————————————————–
שלום רב,

אם אתה ירושלמי בהווהבעברבעתידבלב, אם ירושלים ועתידה חשובים לך, הגיע הזמן לפעול!

יותר מידי זמן שהעיר שוקעת, מתחרדת, מזדקנת, יותר מידי זמן הצעירים של העיר עוזבים אותה כי המצב בה נהיה בלתי אפשרי.
יותר מידי זמן שהרוב השפוי , הציוני, הצעיר ותאב החיים בעיר שותק ועומד מנגד. לא עוד!

אז מה עושים?
קוראים את המכתב בקובץ המצורף שישלח ביום ירושלים הקרוב (2/6) לראש העיר אורי לופוליאנסקי ולכל גורם רלוונטי אחר (ראש הממשלה, השר לענייני ירושלים וכו') וחותמים על העצומה ב:
http://www.atzuma.co.il/petition/wakeupinjerusalem/1/
מה עוד?
כמובן מעבירים לכל מי שמכירים.

ומה הלאה?
מצטרפים למאבק על עתידה של ירושלים.
תנועת "התעוררות בירושלים" הוקמה לאחרונה על ידי צעירים ירושלמים שרוצים לשנות משהו בעיר הזאת.
בשבוע שעבר חסמנו כבישים:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/738/372.html
בשבועות הקרובים מתוככנות מספר פעולות בניהן מסיבת רחוב במרכז העיר וכנס פעילים ראשון.
ויש עוד הרבה מה לעשות. בנובמבר נערכות הבחירות בעיר והפעם אנחנו רוצים שמשהו ישתנה באמת.

לפרטים, מידע על פעילות והצטרפות:
wakeup.injerusalem@gmail.com

——————————————————————————————————————–

ובצד כל הרע והמחאה, יש גם המון טוב שקורה, 
הרבה אנשים טובים ומעורבים, עושים הכל בכדי להמשיך ליצור ולפעול כאן.

דוגמא אחת היא ניסיון להקים רובע אמנים בשוק מחנה יהודה, כל יום לאחר סגירת השוק.
זה נעשה ביוזמת גלריית "שודדי י-ם" שיושבת בלב השוק, ומחר ערב הפתיחה.
מוזמנים כולם לחגוג קצת את העיר והיצירה שבה.

הנה הפלאייר:

ובברכת "בשנה הנוכחית בירושלים הבנויה" אסיים.

 

 

 

 

 

11 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    אוי כמה כואב הלב. יש קצת עידוד שעוד נעשים כמה דברים בעיר הזאת .
    איזו מדינה היתה ככה מזניחה את עיר הבירה שלה. ועדיין – אני מקנאה בך שאת עדיין (???!!!) שם.

    • רונית בר-לביא

      כן.

      תחתמו ותבואו, זה מה שיכול לעזור.

      אני בינתיים כאן, כי תל אביב לא בשבילי.

      נראה, אולי מתישהו באר שבע או כפר.

  2. חתמתי, תודה.

    • רונית בר-לביא

      מעולה, לי.

      את באה מחר לכל הארועים ?

      צרי קשר.

      • נראה לי שפעם ראשונה אני באתר הזה.
        בירושלים המתחרדת נסגרים בתי ספר חילוניים.
        בתי ספר חרדיים תופסים את מקומם.
        אף אחד לא מכריח את החילונים להסתייג מהולדת ילדים.
        סוציולוגים מפורסמים קושרים בין הולדת ילדים לבין מסר של אימון ואהבה לחיים.
        פחות ילודה מעיד על ויטאליות נמוכה.
        הילדים הם העתיד של כל עם.
        זכות החילונים לוותר על העתיד.
        החרדים בונים משפחות שמחות. ומי שצר עין שיעצום עיניים.

        • לאורחת – את טועה, ואסור אסור אסור לעצום עיניים.
          העיר מתדרדרת – וילודה אינה הבעיה. הבעיה היא, שירושלים היא עיר קשה ומעייפת, ורבים – גם דתיים במעמד בינוני וגבוה – בורחים לערים אחרות.
          ירושלים חילונית, תוססת, פלורליסטית ואמידה היא אינטרס ישראלי, אפילו עולמי, אם להתלות באילנות גבוהים!

          • רונית בר-לביא

            תודה לך יונית.

            "מתעוררים בירושלים" שניסחו את העצומה
            הגישו אותה היום ללופוליאנסקי.

            כל תמיכה חשובה !!!
            כדאי לצאת מהאדישות, גם מי שלא ירושלמי.

            בעוד שבוע וחצי הפגישה הראשונה
            של התנועה וכן מסיבת רחוב במרכז העיר.

            אני כל כך שמחה שקמה קבוצת צעירים כזו שאכפת לה.
            אולי אפילו אצטרף אליהם ….

            פשוט בינתיים אין לי אפילו עבודה,
            אז עסוקה במאמצים אחרים, קיומיים לגמרי.

      • לא, אני הולכת ללמד שירה בגילֹה… 🙂

  3. רונית נתקלתי בפוסט של קרין אלדאה בדברים הבאים:

    "אני לא מאמינה שעוד מעט אני כאן שנתיים. זה עבר כל כך מהר.

    ואנחנו לא נשארים.
    אנחנו חוזרים לאזור המרכז, בשאיפה למצוא מקום שיישב טוב על האמצע. בין המשפחה שלי למשפחה שלו. קרוב יותר למרכז העניינים.

    גם כי נגמר החוזה אבל בעיקר
    כי לעיר הזאת אין מה להציע לנו כזוג צעיר.
    אפשרויות התעסוקה דלות.
    החרדים משתלטים גם על השכונה שלנו.
    העיר הפכה בתקופה האחרונה לסוג של אכזבה.

    השיא היה כשנטפלו אליי 2 חרדים, לפני כמה חודשים.
    רצו לזרוק אבנים עליי ועל הכלבה שלי.
    קיללו ובעיקר הבהילו.
    בשכונה שלי, במקום בו חשבתי שאני בטוחה.
    מזל שיש לי פה גדול, אחרת העניינים היו נראים אחרת.
    בקול רועד ובדמעות שחונקות את גרוני, התקשרתי לאהובי
    ואמרתי לו שפה אני לא רוצה לגור יותר. לעולם.

    ירושלים תמיד תהיה חלק ממני. "

    • רונית בר-לביא

      תודה על ההפנייה, אמיר.

      והנה משהו של נועה אסטרייכר, מאותו אתר:

      בתור ירושלמית לשעבר (שנולדה וגדלה בעיר)-
      זו עיר איומה.
      כן, היא יפה, כן, היא מיוחדת.
      אבל היא מלאת לכלוך וריקה מקדוּשה. לא מעט מהמחלות שלה התחילו להתפשט בימי כהונתו של אולמרט, אבל גם לפניו זו הייתה עיר חולה. עיר של אוכלוסיות שמוכנות לטרוף אחת את רעותה בתמורה ל"חיי נצח" שמובטחים לה בכתבי קודש כאלו ואחרים (אסלאם, יהדות או נצרות- מה ההבדל). כמעט ואין בה חילונים (לערי הלווין שנקראות "רמות", "פסגת זאב" ו"גילה" קשה לקרוא ירושלים). במרכז העיר כמעט לא רואים ראשים גלויים, ושכונות שעד לפני עשר שנים היו מעורבות (כיפות סרוגות וחילונים) הופכות למעוזן של כיפות שחורות, ישיבות בבנייה ודממה בשבתות.
      (בית הכרם, בית וגן, המושבה הגרמנית, בקעה, טלביה, רחביה…להמשיך?).

      וההתחרדות המואצת של ירושלים לא הייתה מפריעה לי אלמלא הייתה מהסוג שמתנגד לכל אפשרות לדו-קיום (בניגוד לתל אביב, בה שוכנת ישיבת בעלז ברחוב אחד העם פינת שינקין, לב ההמולה, ומעולם לא נוצרו חיכוכים בין האוכלוסייה החילונית לדרי הישיבה החרדים).

      ירושלים המזרחית היא גיגית של תשתיות לקויות וחינוך קלוקל, אפלייה ושנאה. ירושלים המערבית הולכת ומתייקרת ומונעת מזוגות ומשפחות צעירות וחילוניות לרכוש בה דירות, ואת מקומם ממלאים תושבי חו"ל שרוכשים סוויטות בשכונות רפאים למליונרים שנבנו לדראון עולם במיקום הטוב ביותר בירושלים (כפר דויד, המפלצת האולמרטית בהולילנד) ודירותיהם נשארות ריקות בכל ימות השנה.
      שכונות הלוויין המפלצתיות ששולחות זרועות תמנון לכל עבר נבנות משיקולים פוליטיים בלבד- להרחיב את הטריטוריה של ירושלים מעבר לגבולות הקו הירוק (פסגת זאב, מעלה אדומים), ובתוך כל זה-
      חומת ההפרדה.

      העיר הזו הייתה העיר שלי. אני מכירה בה כל סמטה, פינה ועץ תות. אבל המתים חשובים בה יותר מהחיים, הקברים חשובים יותר מבתי הספר והגנים, ובכל פעם שאני עולה אליה, רק כשבאמת כבר אין ברירה- אני מרגישה כמו בכלא.

      כשאנשים שההיכרות שלהם על ירושלים מסתכמת בטיול בר מצווה או השבעת-טירונות בכותל נאנחים בהתרגשות ומספרים לי כמה שהיא "מדהימה" בא לי להקיא. העיר הזו מעולם לא קיבלה עליה מרות. כל הכובשים הגדולים יצאו ממנה (אם בכלל) כשהם מוכים וחבולים. צלבנים, מלכים יהודים ושליטים מוסלמים- כולם סיימו את חייהם כעצמות מתפוררות ואולי סמטה קטנה על שמם. וה"נצח" שמבטיחים לה הפוליטיקאים הוא רק אמצעי להבטיח את הנכונות שלנו להקיז דם וליהרג על מזבח של קנאות ויריבות ושנאה.
      העיר הזו יודעת רק להקיז דם. והיא לא שווה את הדם שלי, ובטח לא את האהבה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא